בכתב התביעה עתר המבקש להחזר שכר טירחה בסך 15,000 ₪ ששילם למשיב לפי הסכם שכר הטירחה הראשון מתוך סך של 20,000 ₪ + מע"מ ולהחזר שכר טירחה בסך 17,000 ₪ ששילם לפי הסכם שכר הטירחה השני מתוך סך של 19,000 ₪ + מע"מ.
בנוסף, עתר לסך של 1,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות.
סה"כ – 33,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בנוגע להסכם שכר הטירחה הראשון - נטען כי שכר את שירותי המשיב בנוגע לעתירה המינהלית שהוגשה ע"י עו"ד אחר על מנת להמשיך בייצוגו, אולם כלל לא היתקיים דיון ובפועל המשיב לא נידרש לייצג אותו בבימ"ש והליך השימוע כלל לא היתקיים.
...
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתגובה וזאת מהנימוקים כדלקמן:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.
לפיכך, התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא מקובלת עלי ולא מצאתי לנכון להתערב בה.
פסה"ד אמנם מנומק בתמציתיות, אך אינו נעדר הנמקה.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
