לפני תביעה כספית שהגישה התובעת, כנגד הנתבעת – חברת תיקשורת סלולרית בטענה להפרת חוזה והטעיה ביחס לגביית תשלומים ביתר, אי קיום התחייבות להחזר קנסות וכן בגין בעיית קליטה שגרמו לתובעת, לטענתה, לנזקים.
וראה – תא"מ (חי') 705155-05 פלאפון תיקשורת בע"מ נ' חגית עמר: "הואיל ושמעתי את הנתבעת בלבד, ולא נשמעו ראיות הצדדים, אומר בזהירות הנדרשת, כי גם אם הסכם בכתב יד נערך ונחתם ע"י הסוכן, אין הוא יכול לבוא במקום כלל ההסכם, אלא מהוה את מסגרת ההיתקשרות".
וראה גם ת"ק (רח') 17933-12-09 עזרי נ. סלקום ישראל בע"מ: "לכן, מקבל אני את טענת הנתבעת, כי אותו מיסמך יכול אך להיות מיסמך המהוה בסיס להתקשרות, או אחד ממסמכי ההיתקשרות, אך הגיבוש הסופי, רוצה לומר אומר דעתם של הצדדים התגבש בחתימה על ההסכמים הסופיים, ההסכמים שצורפו לכתב ההגנה" (ההדגשה שלי ר.א.).
יצוין כי נספח ה' לסיכומי התובעת, אליו הפניתה התובעת בסעיף 25 לסיכומיה, רלוואנטי להסכמים שנחתמו עם חברה סוללארית לאחר 13.9.11,בעוד שההסכם עם התובעת קדם למועד זה. לפיכך, הגם שיש רלוואנטיות, כפי שיפורט בהמשך, לטענת התובעת בעיניין ביחס לתביעתה למעבר לתכנית אחרת ולהחזר קנסות יציאה, הרי שאין לקבל את הטענה ביחס להסכם שנחתם בין הצדדים.
...
מכל מקום משלא צורפו כל ראיות בענין (לפחות תלושי שכר), הרי גם הטענה להפסד 5 ימי עבודה, נדחית.
לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 29,779 ₪ בלבד.
משהתביעה הוגשה על סכום הגבוה יותר מפי 10 מהסכום שנפסק בסופו של דבר, אינני סבורה שיש לחייב את הנתבעת במלוא האגרה ששילמה התובעת בגין בחירתה להעמיד את התביעה על סכום כה גבוה, ואני מחייבת את הנתבעת בהוצאות התובעת, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום כולל של 7,000 ₪ בלבד.