תביעה להחזר סכומים שהמעסיק ניכה מגמר חשבון

בסיכומים, הודה שהופקד סך 1,380 ₪ על ידי הנתבעת וכי יש לנכות סכום זה מהסכום שנתבע.

ת: אני לא מכין תלושי שכר של העובדים ובגלל זה אנחנו מעסיקים חשבי שכר ורואה חשבון.

עוד עולה כי מלוא סכום ההלוואה נוכה מתלוש "גמר חשבון", אשר כאמור, לא שולם.

אציין כי לאור קביעה זו, תמוה מדוע הנתבעת קזזה בחלק מתלושי השכר, סכומים שונים בגין החזר הלוואה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן: פיצויי פיטורים בסך 2,355 ₪.

בשים לב לכך שהטענה העיקרית של התובע נדחתה, וכן בשים לה להליכים שהתקיימו ולקבלת חלק מהתביעה, אני קובעת כי הנתבעת תשא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪.

המחלוקת האם רשאית התובעת לקזז מגמר חשבון של הנתבע את הסכום של 530 ₪ שהיא שילמה לטענתה עבור דו"ח חנייה.

החזר סכום מקדמה התובעת הגישה אישור על תשלום המקדמה, בחודש פברואר 2019 (נספח א' לתביעה).

התובעת סמכה תביעה ברכיב זה על סעיף 94(ב') (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: החוק), בו נאמר "היה נפגע עובד – המעביד יחזיר למוסד את סכום דמי הפגיעה שהמוסד שילם לנפגע בעד תקופת הזכאות הראשונה..." תקופת דמי התביעה של מר רביבו הייתה על 12 יום.

...

סוף דבר תביעת התובעת לעניין דו"ח חניה, החזר דמי פגיעה ומקדמה התקבלה, על סך 6,402 ש"ח .

התביעה שכנגד התקבלה ברכיבים מטה והתובעת תשלם לנתבע כמפורט מטה: בגין שימוע שלא כדין בסך 5,000 ₪ הפרש פיצויי פיטורין בסך 2,527 ₪.

כן תשלם התובעת שכ"ט ב"כ הנתבע בסך 2,000 ₪ .

יחד עם זאת, הנתבעת קזזה סכום זה במסגרת גמר חשבון משטענה כי שילמה לתובע ביתר 4,500 ₪, תשלום כפול בגין דמי מחלה.

סעיף 9 לנספח 1 להסכם קבוצי כללי במשק הפרטי בדבר העברת "דמי חבר" ו"דמי טפול מקצועי-אירגוני" מחודש ינואר 1995 (להלן: "הסכם קבוצי"), קובע כי על העובד החבר באירגון עובדים אחר להודיע למעבידו על כך, ולבקש, בהתאם לנוסח הקבוע בסעיף, שלא לנכות משכרו כל סכום.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לאירגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

...

התביעה בהקשר זה נדחית.

התובע לא הוכיח בראיות כי ביקש לבטל את תשלומי דמי חבר להסתדרות בשל הצטרפות לארגון אחר במועד מוקדם יותר ולכן נדחית התביעה ברכיב זה. החזר הוצאות משתביעתו של התובע נדחתה במלואה, אין התובע זכאי להחזר הוצאות בעד בדיקת תלושי שכרו בחברה פרטית.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה לקבלת החזר ניכוי "שומת ניכוי" בעקבות ביטול נקודות זכוי; הפרישי תשלום דמי חגים; פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה; ותשלום בגין "אי מתן הודעה לעובד". רקע הצריך לענייננו התובע הוא מבקש מקלט.

הנתבעת הבהירה כי במהלך ההסדר, התובע המשיך לעבוד בנתבעת "כן המשכתי לעבוד" (עמ' 6 ש' 17) תוך שבתקופה זו נוכה משכרו בתשלומים סכום החוב באופן עיתי, עד למועד סיום העסקתו שבה הודיע על הפסקת עבודתו, או אז נוכה תשלום אחד של יתר החוב במסגרת גמר החשבון.

השאלה העומדת לפתחנו - האם זכאית הייתה הנתבעת להפרע מהתובע בדיעבד, בגין הפרישי מס הכנסה בעקבות ביטול נקודות הזיכוי, נוכח הפסיקה בעיניין אלון? פסק דין מנחה בסוגיה זו נדון בבר"ע (ארצי) 51823-10-14 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' HITAM ABAKER (פורסם בנבו, 26.2.2015) (ערעור שהוגש לבג"ץ נדחה - בג"ץ 1953/15 י.ב. שיא משאבים נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורבם בנבו, 23.6.2016)) ובמסגרתו נקבע: "מקום בו מחויב המעסיק בתשלום מס ההכנסה שהיה על העובד לשלם, לא מן הנמנע כי יתאפשר למעסיק 'לחזור' אל העובד. ככלל, עובד רשאי להניח כי מעסיקו נוהג כדין ומנכה משכרו את אשר יש לנכות. השאלה אימתי יתאפשר למעסיק שטעה בנכוי המס לחזור אל העובד צריכה להבחן בכל מקרה בנסיבותיו. כך למשל יש לבחון האם סוכם עם העובד על שכר 'נטו' או על שכר 'ברוטו', ואם סוכם על שכר 'ברוטו' יש לבחון את היתנהגות הצדדים, בדומה למקרים בהם משולם לעובדים שכר ביתר מתוך טעות (השוו: ע"ע (ארצי) 39/99 יהושע אסרף – מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001); ע"ע (ארצי) 704/06 קרן מחקרים רפואיים – לורין קדם (23.9.2008)). כך בין היתר, יש לבחון את תרומת המעסיק או העובד לטעות." באותו מקרה לעיל, המעסיק זקף נקודות זכוי לזכות עובדיו, מבקשי מקלט, אף לאחר שכבר נודע לו כי הוא מנוע מלעשות כן, על יסוד ביקורת הנכויים שערכו רשויות המס בעיניינו.

...

על כן דין התביעה בגין רכיב זה להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע הפרש דמי חגים בסך כולל של 4,320 ₪.

התביעה בגין הרכיבים: ניכוי שומת מס הכנסה, הפרשות לפנסיה, ואי הודעה לעובד - נדחית.

טענות התובע בסיכומיו – הנתבעת היא המעסיקה של התובע, היא הנפיקה עבורו תלושי שכר, היא שהחתימה אותו לכאורה על טופס הודעה לעובד והיא אשר ערכה לו גמר חשבון בסיום העבודה.

הנתבעת לא טענה כל טענה כנגד האותנטיות והלגיטימיות של ההיתקשרות בינה לבין ר.ג.א אלא טענה באופן כללי, תוך הסתמכות על פסיקה אחרת כי ר.ג.א היתקשרה עימה לאספקת שירותי כח אדם כדי להיתחמק מתשלום זכויות סוציאליות וכי בדיעבד, לאור היטל על מעסיקי עובדים זרים בשיעור 20% שלא נילקח בחשבון, מדובר בחוזה הפסד שכן הנתבעת לא קיבלה סכום זה מר.ג.א. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי אף החוזה בין הערייה לבין ר.ג.א הנו חוזה הפסד משלא לקח בחשבון את ההיטל על מעסיקי עובדים זרים.

בהתאם לתקנה 2 לתקנות עובדים זרים (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי) תשס"ב-2001 השעור המרבי שרשאי מעסיק לנכות משכרו של עובד זר (שאינו עובד בסיעוד) כהחזר הוצאות שהוצאו בעד דמי ביטוח רפואי הוא עד שליש מהסכום שהוציא או התחייב להוציא ועד לתקרה של 127.72 ₪ לחודש.

חגים – על פי סעיף 9 (א) לצוו ההרחבה בענף הניקיון, עובד ניקיון בשכר לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג, אלא בהסכמת המעסיק, יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג. התובע פירט בכתב התביעה 13 ימי חג שחלו בתקופת עבודתו.

...

התוצאה איפוא שהתביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: החזר ניכוי שלא כדין לקרן מסתננים בסך 1,817 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.18 ועד לתשלום בפועל.

אשר להוצאות משפט, נוכח הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק מחד ומאידך נוכח אופן ניהול המשפט על ידי הנתבעת לרבות אי התייצבות העד מטעמה ללא כל בקשה מראש, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד על הרף הנמוך בסך כולל של 2,000 ₪.