תביעה להחזר מענק השתלמות עובד מדינה

התובע לא טען בתצהירו כי לא ניצל ימי חופשה, ולכן דין התביעה להדחות; החזר הוצאות נסיעה לחו"ל - לא ניתן למצוא את הטענה האמורה בתצהיר התובע ולא צורפו מסמכים המעידים על הוצאות התובע בחו"ל. כמו כן, לא הוצגו התכתבויות של התובע במסגרתן מבקש את תשלום ההוצאות; באשר לפצוי בגין עוגמת נפש עקב ביצוע צו האנטון פילר, דין הטענה להדחות היות והכונס תפס מסמכים של הנתבעת ברשות התובע.

על ההבדל בין שכר המהוה חלק מהשכר הקובע לבין "תוספת" עמד כבוד השופט אילן סופר בסע"ש (איזורי ב"ש) 41348-01-15 ולדימיר קוריטני נ' פריגו איי.פי.איי בע"מ (פורסם בנבו, 03.10.2017) – "הכלל הוא כי שכר עבודה מהוה תמורה קבועה בגין עבודה להבדיל מתוספות מותנות, המשתנות מחודש לחודש או תוספות המהוות החזר הוצאות. כל תשלום לעובד נבחן על-פי מבחנים שפיתחה הפסיקה לעניין "שכר" ו"תוספת"( דב"ע לד/7-3 מדינת ישראל – ביטמן פד"ע ה 421 (להלן - פרשת ביטמן)).

באשר לתוספת מאמץ, התובע עצמו ציין בתצהירו כי מדובר בתוספת המשתלמת עבור "התגמול הנפרד שכונה "מענק מאמץ" ומשקף למעשה תשלום בעבור חיוב שעות לקוחות (סעיף 15 לנספח ריכזו תנאי העסקה לעיל) באופן הבא: החברה מוכרת בנק שעות ללקוחותיה.

סעיף 5.5.1 להסכם ההעסקה קובע בדבר הפרשות לקרן ההשתלמות כדלקמן –"קרן הישתלמות – לאחר 4 חודשי עבודה (לא רטרואקטיבי) החברה תפריש לחשבונו של העובד/ת בקרן הישתלמות בסך 5% משכר היסוד. במקביל, תנכה החברה מידי חודש 2.5% משכר היסוד של העובד/ת שיועבר לקרן הנ"ל." (ההדגשה במקור, א.ש).

...

באשר להוצאות, אלה ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לצדדים ולא יישאו הפרשי ריבית והצמדה עד למועד תשלומם, וכדלקמן: היות והתביעה שכנגד נדחתה במלואה, ובשים לב לסכום התביעה שעמד על מיליון שקלים ולכך שהתביעה נדחתה בהיעדר הוכחה, ובשים לב לכך כי מדובר בפעם שנייה בה מוגשת התביעה בגין אותה העילה כאשר הפעם השנייה הוגשה בתגובה לתביעה עיקרית של התובע, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת על הרף הגבוה ובסך של 50,000 ₪.

ודוק, לא מצאנו לנכון לחייב בהוצאות ריאליות כנטען בכתב ההגנה שכנגד, היות ולא הוגשו ראיות בדבר גובה התשלום של הוצאות המשפט דוגמת הסכם שכר טרחה או הוכחה אחרת לתשלום.

לא מצאנו כי יש מקום לפסוק פיצויי הלנה בגין עיכוב בתשלום הפיצויים.

] ביום 23.6.19 קיבל התובע מכתב שעניינו "החזר מענק הישתלמות לנציבות שירות המדינה".[footnoteRef:22] במכתב נאמר כי: [22: נספח כ' לכתב התביעה.

...

בנסיבות אלו הגענו למסקנה כי דין התביעה שכנגד להתקבל.

בנסיבות אלה, נדחית התביעה לתשלום פדיון חופשה ומתקבל התחשיב שערכה המדינה בכתב התביעה שכנגד.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין הפרשי שכר בסך 278,620 ₪ סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.18 [לצורך הנוחות אמצע התקופה] ועד לתשלום בפועל.

עיון ברכיבי תביעה אלה מעלה כי: (א) תביעותיו בגין שכר עדוד, הפרישי שעות נוספות, הבראה ונסיעות מבוססות על טענותיו בדבר סכומים ממוצעים שמשולמים לעובדי מדינה בגין רכיבים אלה, ולפיכך עותר התובע להפרש בין סכומים ממוצעים אלה לסכומים ששולמו לו בפועל בממוצע בגין רכיבים אלה; (ב) תביעותיו לאחזקת רכב, קצובת ביגוד והחזר הוצאות טלפון מבוססות על טענותיו בדבר הסכומים להם היה זכאי כעובד מדינה בגין רכיבים אלה, כאשר לטענתו סכומים אלה לא שולמו לו כלל במהלך עבודתו בנתבעת 2; (ג) תביעתו של התובע להפרשי שעות עקב אי קיצור שעת תקן מבוססת על טענתו כי תקן שעות עבודה ליום בשירות המדינה נמוך בחצי שעה מהתקן בנתבעת 2 וכן על טענתו כי כעובד מדינה היה זכאי לקיצור של 3.5 שעות עבודה ללא קזוז משכרו החודשי; (ד) תביעתו של התובע להפרשי הפקדות לפנסיה, פיצויים וקרן הישתלמות מבוססת על טענתו להפקדות בחסר שבוצעו לו בנתבעת 2 ביחס להפקדות להן היה זכאי כעובד מדינה (בין היתר משלא שולמו לו כל הרכיבים כעובד מדינה).

נוכח התנאים לקצובת אש"ל כפי שהוצגו על ידי הנתבעת 1, ומשתביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נטענה באופן כללי, ללא הפניה לאסמכתאות או מקור כלשהוא, לא שוכנענו כי התובע עמד בנטל להוכיח את תביעתו ביחס לרכיב זה. מענקים וגילום מס לטענת התובע, שולם לו בגין רכיב זה אצל הנתבעת 2 בממוצע 299 ₪ מידי שנה, אך כעובד מדינה היה זכאי לתשלום שנתי ממוצע של 1,555 ₪.

...

שעה שתביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נטענת באופן כללי, ללא הפנייה למקור סמכות כלשהו, ואף משקבענו כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי נקלט בשירות המדינה ללא שנות הוותק שלו, וכי המדינה פגעה בזכויות המגיעות לו, ודחינו את מלוא רכיבי השכר אשר נתבעו על ידו – הרי שלא שוכנענו כי יש מקום לפסוק בענייננו פיצויים עונשים, ותביעתו של התובע ביחס לרכיב זה נדחית.

סוף דבר משכך התביעה נדחית.

בנסיבות העניין שוכנענו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

] מענק ההפרטה הוא לא חלק מ"השכר הרגיל" במישור יחסי העבודה בין העובדים לנמל, כך נקבע במפורש בהסכם הקבוצי בסעיף 9.2.2: "מוסכם בזאת כי מענק המעבר החד פעמי האמור בסעיף 9.2.1 לעיל, לא יהווה חלק מן השכר לכל דבר וענין, ובכלל זה לא יובא בחשבון לצורך חישוב "המשכורת הקובעת" כמשמעות הדיבור בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970, דמי חופשה, חישוב ערך שעה וכל תשלום המחושב על בסיס ערך שעה, פרמיות משמרות, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבור עבודה בשבת וחג, וכן לא יובא בחשבון לצורך פצויי פיטורים והפרשות סוציאליות כלשהן לרבות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות".

במישור היחסים בין הנמל לבין המוסד, הנמל זכאי לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי על כל תשלום בגין תגמול מילואים ששילם לעובד, אך לא בגין תשלום אחר ששילם לעובדים במסגרת יחסי העבודה, כגון מענק ההפרטה שאינו מהוה בשום צורה תגמול מילואים.

סוף דבר התביעה למתן צו הצהרתי הקובע כי הפרישי תגמולי מילואים שמקורם בתשלום למפרע של מענק ההפרטה, ששילמה התובעת לעובדיה בשנת 2005 ואשר נפרס מכוח היותו "תשלום נוסף" שייכים לתובעת וכי על הנתבע להעביר לתובעת את הפרישי הפריסה אותם היא זכאית להותיר אצלה – נדחית.

...

לאור האמור לעיל – הבקשה להשתק שיפוטי נדחית.

סוף דבר התביעה למתן צו הצהרתי הקובע כי הפרשי תגמולי מילואים שמקורם בתשלום למפרע של מענק ההפרטה, ששילמה התובעת לעובדיה בשנת 2005 ואשר נפרס מכוח היותו "תשלום נוסף" שייכים לתובעת וכי על הנתבע להעביר לתובעת את הפרשי הפריסה אותם היא זכאית להותיר אצלה – נדחית.

הנתבע ישלם את הפרשי תגמולי מילואים בגין מענק ההפרטה שקיבלו עובדי נמל חיפה ששירתו במילואים בתקופה הרלוונטית, ל-224 העובדים.

בסעיף 9.2.2 להסכם הקבוצי נכתב כך: "מוסכם בזאת כי מענק המעבר החד פעמי האמור בסעיף 9.2.1 לעיל, לא יהווה חלק מן השכר לכל דבר וענין, ובכלל זה לא יובא בחשבון לצורך חישוב "המשכורת הקובעת" כמשמעות הדיבור בסעיף 8 לחוק שירות המדינה (גמלאות)(נוסח משולב) התש"ל-1970, דמי חופשה, חישוב ערך שעה וכל תשלום המחושב על בסיס ערך שעה, פרמיות משמרות, גמול עבודה בשעות נוספות, גמול עבור עבודה בשבת וחג, וכן לא יובא בחשבון לצורך פצויי פיטורים והפרשות סוציאליות כלשהן לרבות לקרן פנסיה ולקרן הישתלמות".

כמו כן, מלינה המעסיקה על קביעת בית הדין האיזורי לפיה "המענק אינו תשלום שהנמל שילם לעובדים ששרתו במילואים כתגמול מילואים מכוח סעיף 276(א) לחוק גם לא מדובר בשכר עבודה שהנמל שילם לעובדים ששרתו במילואים בימי העדרותם בשל המילואים". זאת כיוון שהכרעה זו מבוססת על טענות שלא נטענו בהליך על ידי הצדדים; בהתאם להסכמות הצדדים דמי הביטוח שולמו בהיתחשב במענק ההפרטה נוכח תקנה 5 לתקנות הפריסה; אם פסק הדין ישאר על כנו לא יהיה בסיס לגביית דמי ביטוח ויהא מקום להחזיר תשלום זה למעסיקים; לא היה מקום לציטוט סעיפים מההסכם הקבוצי שעה שטענת המערערת היתה כי "כשם שרואים במענק שנפרש שכר עבודה לצורך חישוב דמי הביטוח הלאומי, יש לראות באותה תוספת לחישוב שכר העבודה הרגיל, ששולם בתקופת שירות ומהוה תגמול מילואים כ"מחליף שכר"; סוגית המענק כשכר עבודה לכל דבר וענין נידונה והוכרעה בענין פקיד שומה חיפה, לכן נוצר השתק; הקביעה לפיה המערערת תובעת החזר כספים שלא שילמה שגויה עובדתית וקונספטואלית.

...

" בדברי ההסבר לתיקון החוק נאמר כך (הצ"ח, תשע"א, 360): "חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה–1995 )להלן – החוק), קובע בפרק י"ב את התגמולים שישולמו למבוטח ששירת במילואים ואת ההוראות לעניין אופן תשלומם: לעובד במשכורת או לעובד בשכר שעבד יותר מ־75 ימים אצל מעבידו, התגמול משולם באמצעות המעביד. המעביד משלם את התגמול לעובד, והמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעביד את התגמול ששילם. שיעור התגמול ליום מחושב לפי סכום ההכנסה בעד רבע השנה שקדם ל־1 בחודש שבו החל שירות המילואים, כשהוא מחולק ב־90. ואולם, לפי סעיף 271 לחוק, שתוקן בחוק שירות המילואים, התשס"ח–2008, התגמול האמור משולם בעד כל יום מילואים בשירות רצוף של שבעה ימים, ואם תקופת השירות או יתרתה קצרה מהאמור, משולם תשלום גבוה ממכפלת התגמול ליום במספר ימי המילואים. כך עשוי להיווצר הפרש בין החישוב שעורך המוסד לביטוח לאומי לפי ימי השירות בפועל ולפיו מעביר תגמול למעביד, ובין החישוב שעורך המעביד על בסיס סכום התגמול ליום ולפיו הוא משלם לעובדו. לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת (ניתוח תגמול מילואים לעובדים בשירות המדינה, מיום כ"ז בשבט התש"ע, 11 בפברואר 2010), ההפרש האמור עלול להגיע למאות ואף לאלפים של שקלים חדשים, וזכויות העובדים נפגעות עקב כך. הצעת החוק המתפרסמת בזה נועדה להבטיח שסכום מלוא התגמול שמגיע לעובד בעד שירות המילואים יועבר לידיו בסופו של דבר, על ידי הנחיה ברורה לעניין אופן התשלום בידי המעביד. מוצע לקבוע חובה של המעביד לשלם לעובד ששירת במילואים תשלום על חשבון התגמול בסכום השכר שהיה משולם לעובד אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. כמו כן, מוצע לקבוע שהמעביד יעביר לעובד את יתרת הסכום המגיעה לו בשל ההפרש שבין התגמול שהועבר למעביד מהמוסד לביטוח לאומי ובין התשלום שהמעביד שילם לעובד על חשבון התגמול. עוד מוצע לקבוע שבחישוב ההפרש האמור המעביד לא יביא בחשבון סכום ששולם לעובד עקב עבודתו וסכום שהיה משולם לעובד בין שהיה מוסיף לעבוד ובין שנעדר מעבודתו, כגון תשלומים בעד ימים כימי המנוחה השבועית שבהם העובד אינו אמור לעבוד או תשלומים שאינם תלויים במספר ימי העבודה בפועל". (ב) הרקע העובדתי בשנת 2004 חוקק חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד-2004 אשר קבע, בין היתר, שינוי מבני בנמלים הכולל הסמכת שלוש חברות ממשלתיות שהוקמו להפעלת הנמלים חיפה, אשדוד ואילת, במקום הפעלתם על ידי רשות הנמלים כפי שהיה עד אז. בעקבות הפרטת הנמלים נחתם ביום 24.2.2005 הסכם קיבוצי בין החברה לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה שהסדיר את העסקת עובדי רשות הנמלים בחברת נמל חיפה לאחר ההפרטה (להלן: ההסכם הקיבוצי).

מקובלת עלינו טענת המוסד לביטוח לאומי, כי המעסיק לא זכאי לקבל החזר מהמוסד בגין מענק ההפרטה.

עיצוב ההסדרים הכרוכים בהיעדרות משרת המילואים מסור למחוקק, וכאמור שוכנענו כי אין כל דרך לשונית או הצדקה תכליתית לקבוע כי הפרש תגמולי המילואים בגין המענק אמור להגיע לכיסו של המעסיק.

אולם, לא מצאנו להידרש לכל יריעת המחלוקת ביניהן בנוגע למשמעות ההכרעה בפסק דין זה. הטעם לכך הוא שפסק הדין בענין עירית אשדוד עסק בתשלום דמי פגיעה המשולמים מכוח תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 (להלן: תקנות פגיעה בעבודה).

סוף דבר – הערעור נדחה, והמערערת תישא בהוצאות המשיב 1 בסך 12,000 ₪.