תביעה להחזר כספים שהושקעו במיזם הכנסה באינטרנט

התובע והנתבע סיכמו ביניהם כי תנתן יד חופשית לתובע בכל הנוגע ליוזמות שיווק ופיתוח עסקי, לרבות הקמת אתר אינטרנט לחברה, יזום פעילויות שיווקיות במרשתת וברשתות החברתיות, ופעילויות שיווקיות אחרות.

אין בעובדה כי הצדדים, והתובע בפרט, חפצו לתעד את משיכת כספים מהנתבעת באמצעות תלושי שכר כדי להקים יש מאין "יחסי עובד ומעביד" בשעה שגם התובע וגם הנתבע משכו מהנתבעת את אותו הסכום החודשים הזהה - 7,000 ₪.

כמו-כן, העיד רו"ח ברוך כי התובע ביקש שבתלושים תרשם הישתכרותו כשכר של 1,000 ₪ בלבד והיתרה כהחזר הלוואה על מנת להקל עליו מבחינת מס הכנסה, מאחר שהוא קיבל פצויי פיטורים ממקום העבודה הקודם (ראו ע' 23 לפרוטוקול הדיון).

נזכיר כי, כפי שנאמר לעיל, אין לנו סמכות לידון בהסכם ההלוואה/השקעה, שבגינו אף הוגשה תביעה נפרדת לבית המשפט השלום בפתח תקווה ולכן, אין בקביעתנו כדי להשליך על התביעה האישית בגין העילה האזרחית.

...

אנו סבורים שלא מתקיימים התנאים שנדרשו בפסיקה על מנת להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולכן דין התביעה האישית כנגד הנתבע להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 125,000 ₪ בגין שכר עבודה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.12.15 ועד לתשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד נתבע 2 נדחית.

התובעת, מעצבת פנים, היתקשרה עם הנתבעת עוד בשנת 2014 בהסכם לעיצוב, איחסון וקידום אתר האנטרנט שלה.

היא נאלצה להוציא כספים נוספים עבור פיצוי לקוחות, שהתלוננו, תשלום למתכנת עבור הנחייה בהפעלת התוסף, תשלום למעצבת, זמן משאבים והפסד לקוחות והכנסות.

התובעת תובעת החזר תשלומים, ששילמה לנתבעת: עבור דף המכירה שלא פעל, 2,340 ₪; עבור ה"ווישליסט", 2,000 ₪; עבור ששה חודשי קידום מכירות של אתר שאינו פועל, 4,914 ₪.

הנתבעת מפרטת עוד כי בחודש ינואר 2016, עת עמדה להסתיים תקופת ההיתקשרות בין הצדדים, יזם מר הופמן מטעם הנתבעת פניה אל התובע לחידוש ההסכם לשירותי קידום האתר, התובעת טענה כי האתר אינו מקבל די הפניות ממערכת גוגל, בשל הקמתו בטכנולוגיה מיושנת, ועל כן הוצעה ההצעה, אודותיה פירטה התובעת בכתב התביעה ופרטיה, כטענת הנתבעת: התובעת תרכוש שירותי קידום לשנה נוספת, הנתבעת תבנה לתובעת אתר חדש לחלוטין כוול דומיין נוסף ללא תשלום, וכך הוסכם.

אני קובעת כי הנתבעת השקיעה עבור התובעת שעות רבות, כולל בהדרכה, והסיבה לחוסר שביעות רצונה תלויה, בחלקה, בשני הצדדים, על כן אין הצדקה לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת על הזמן, שהשקיעה באתר שלה ובמוצרים הנלווים.

...

אני קובעת כי הנתבעת השקיעה עבור התובעת שעות רבות, כולל בהדרכה, והסיבה לחוסר שביעות רצונה תלויה, בחלקה, בשני הצדדים, על כן אין הצדקה לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת על הזמן, שהשקיעה באתר שלה ובמוצרים הנלווים.

הסיכום הינו כי התביעה מתקבלת בחלקה ונדחית בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים המצטברים הבאים, שפורטו לעיל: 819 ₪ + 2,196 ₪ + 600 ₪ + 5,000 ₪, סה"כ 8,615 ₪.

בתביעה המקורית נתבעה גם חברת כלל פנסיה וגמל בע"מ אשר הגיעו להסדר לפשרה עם התובע (במשותף עם נתבעת 1 בחלק זה של התובענה) וניתן להסדר זה תוקף של פס"ד. טענות הצדדים טענות התובע: התובע טוען כי היא זכאי לפצוי בגין איחור בהעברת כספים בין הנתבעת 1 לנתבעת 3 וזאת מכוח "הכרעה לעניין פיצוי בשל איחור במשיכה של כספים או בשל איחור בהעברה של כספים בין קופות גמל או בין מסלולי השקעה" (להלן- "ההכרעה") , ובפרט מכוח ס' 4 להכרעה.

לסיבור האוזן מצביע התובע על פירסום רישמי באתר האנטרנט של משרד האוצר בשם "גמל נט" כי בתקופה נתונה שבין 01/01/12 לבין סוף נובמבר 2013 התשואה של קופת עצמה בהראל הייתה 22.5%, בעוד ששעור הפרישי הצמדה וריבית עמד ע"ס 5.72%.

סרובה של פנומנל להגיע לפשרה מנע את האפשרות להחזר אגרה ע"ס כ 30,000 ₪.

מלשון ההכרעה עולה כי היא מפנה לתקנות אשר חלו בתקופה האמורה וכי היא מוסיפה הנחיות אשר אינן מופיעות באופן ישיר בתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), תשכ"ד – 1964 הקובעות בתקנה ד41י' (חלקו של עמית בריווחי קופה): 41י. הרווחים הנצברים בקופה מדי יום עסקים, כפי שהתקבלו מחישוב ערכם של נכסי הקופה כאמור בתקנה 41ו ולאחר ניכוי דמי ניהול, ייזקפו לזכות העמיתים ליום העסקים האחרון של כל חודש, ולגבי עמית המושך או מעביר כספים מהקופה – במועד החישוב שקדם למועד שבו התקבלו הכספים בידי העמית או למועד שבו הועברו; לענין זה, יראו כל מסלול השקעה בקופת גמל מסלולית כאילו היה קופה נפרדת.

הנתבעת 1 טוענת כי ביקשה להקפיד בבדיקותיה, אך היא לא נקטה יוזמה לבירור אודות המסמכים שהוגשו לה אלא שלחה דחייה לאקונית לגבי מיסמך ברית פקוח שהוגש לה. גם לאחר קבלתו, כשעליו חתימת עו"ד ודוגמאות חתימה, לא אצה לה הדרך, והיא לא העבירה את הכספים, מחד גיסה, ולא הגישה דחייה או נקטה יוזמה לבירורים, מאידך גיסה.

...

רק לאחר שהתקיימה שיחה, ככל הנראה ביוזמת הנתבעת 3, הועברו בסופו של דבר הכספים.

לפיכך תשלם הנתבעת 1 לתובע 79,278 ₪.

בנוסף תשלמנה הנתבעות 1 ו- 3 לתובע הוצאות אגרה יחסיות (דהיינו חלק האגרה ביחס לתביעה ופסק הדין נגדן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרה ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י כל אחת מהנתבעות שלעיל.

בית משפט השלום בטבריה ת"א 18398-01-14 מ.נ.ה.ל. - יעוץ, יזמות והשקעות בע"מ נ' מיסודה של עריית טבריה בע תיק חצוני: לפני כבוד השופטת אוסילה אבו-אסעד תובעת מ.נ.ה.ל. - יעוץ, יזמות והשקעות בע"מ ח.פ. 513222588 ע"י ב"כ עו"ד כרמית ימיני נתבעת החברה הכלכלית מיסודה של עריית טבריה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד יעקב קרני פסק דין

א' מוסיף וקובע כי: "מנהל הפאר לא יהיה זכאי לעמלות עבור מענקים תקציביים, תרומות או מענקים כספיים אחרים, שיתקבלו עבור הפארק, גם במידה ויתקבלו או ינבעו כתוצאה מעבודתו ו/או הפעלתו של מנהל הפארק, אולם הוא יהיה זכאי לעמלה עבור גיוס חסויות מסחריות". סעיף 8.5 קובע בנוסף כי: "מנהל הפרק לא יהיה זכאי לכל תמורה, תשלום או החזר הוצאות בנוסף לתשלומים שפורטו לעיל; מבלי לגרוע מכלליות סעיף זה לא יהיה מנהל הפארק זכאי לעמלה כלשהיא בגין הכנסות שמתקבלות על ידי החברה הכלכלית מהפארק כיום, או שיתקבלו בעתיד, ואשר הן לא ינבעו במישרין ובאופן בלעדי מפעולת מנהל הפארק שבגדר השירותים". סעיף 2 לתוספת להסכם (נספח ב' לכתב התביעה מציין כדלקמן: "2. הצדדים מסכימים להוסיף להסכם את סע' 8.3 ב' על כל חלקיו כדלקמן:

רכיב התביעה שעניינו שיפוי התובעת כדי מחצית שכרה של פקידה: את זכותה לקבלת סעד כספי בגין רכיב זה ביססה התובעת על הוראת סעיף 9.5א להסכם הקובע בהאי לישנא: "החברה הכלכלית תעמיד לרשות מנהל הפארק משרד עם ציוד משרדי מתאים, לרבות פקסימיליה, מחשבים עם תשתית אינטרנט מתאימה, ופקידה במשרדה חלקית. ההצעות למכרז יוגשו על בסיס הנחות אלו". בסיכומי טענותיה ציינה התובעת כי ההסכם אמנם אינו מסדיר את עניין תנאי העסקתה של הפקידה, אך היה ברור לצדדים כי תהיה חלוקה ביניהם בעלויות ההעסקה של אותה פקידה.

...

בהינתן כל האמור, שוכנעתי כי התובעת לא השכילה להוכיח כי התקיימו התנאים העולים מלשון ההסכם והתוספת לו, כמפורט לעיל, המזכים אותה בקבלת עמלת השיוו ומשכך דין תביעתה של התובעת, בנוגע לרכיב זה, להידחות.

לסיכום: בהינתן כל האמור, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, בנוגע לאחד בלבד מרכיביה, כמפורט לעיל, בעוד שדין יתרת התביעה להידחות.

משנדחו רוב עתירותיה של התובעת והתביעה התקבלה בחלקה הקטן, אינני עושה צו להוצאות ואני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.

מספר ימים לאחר ששכר הלימוד שולם על ידה לנתבע בפועל, אישרה התובעת בחתימתה על ההסכם, כי ידוע לה ש"אין החזר כספי של התשלום ו/או חלק ממנו" וכי היא "מעוניינת בו על סמך בדיקותיה, הערכותיה, צפיותיה ותחזיותיה בלבד וללא הסתמכות על היזם... שאינו אחראי לתוצאותיו" (ר' סעיף 13 להסכם).

הנתבע הוסיף וטען כי התובעת "הצליחה לייצר הכנסות" ואף קבלה ממנו סיוע שחרג ממסגרת ההסכם שלו עימה בדרך של מימון מפגשים עם "קואוצ'ר" (מאמן אישי) (ר' קבלה מיום 1.11.14 בגין תשלום סך של 1,000 ₪ למאמן האישי ומכתב של התובעת בו היא מודה לו על כך), אלא שבשלב מסוים היא החלה לפעול בנגוד לעצותיו, נרשמה לקורס נוסף אחר ובכך סיכלה במו ידיה את סכויי הצלחתה, חרף העובדה שהיא כבר החלה להרויח כסף (סכום של 4,340 ₪) ויכולה היתה להמשיך ולהרויח יותר.

להוכחת טענות אלה הפנה הנתבע אל נספח 6 לכתב התביעה שכנגד, המתעד התכתבות בין התובעת לאחד מחברי קבוצת לקוחותיו, בה היא השיבה לשאלתו של הלה: "איך הולך?", כך: "יותר מחצי מהתלמידים בקבוצה לא החזירו את ההשקעה הראשונית שלהם. כמה שמרוויחים יפה אמרו שזה לא בעזרת שום דבר שנלמד ב"קורס", כמה שהביעו נכונות לתבוע את אלעד נבהלו/ירדו מזה/הושתקו ו- 2 תובעים בימים אלו ממש.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועדויות העדים ועיינתי בראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין שתי התביעות - התביעה העיקרית והתביעה שכנגד - להדחות, ואלה הם נימוקי: · צלום המסך שהוגש על ידי התובעת מתעד את פרטי הפירסום שהופץ מטעם הנתבע, בו נכתב בין השאר, כך: "... קיבלתי פניות רבות מאנשים שנפלו קורבנות לשרלטנים שמכרו להם חלומות בבקבוק והפסידו הרבה כסף בגללם, אותם קורבנות שאלו אותי אם זה לא מציק לי שכ"כ הרבה אנשים נופלים בפח ולמען האמת זה הציק לי ועכשיו כשפתחתי את האתר הזה יש לי אפשרות ללמד איך באמת אפשר להרויח כסף באנטרנט ולעבוד מהבית מכיוון שהשיטות שאני מלמד הן אמיתיות לגמרי ובעזרתן כולם מרויחים הרבה כסף". וכן: מדוע העסק שפיתחתי פשוט וקל ליישום? .

...

התובעת הסבירה כי היא פנתה אל תלמידיו הנוספים של הנתבע מתוך נסיון לתמוך את תחושותיה הקשות ותסכולה הגדול מאי ההצלחה שלה, בעדויות דומות, וכדבריה: "לשאלת בית המשפט למה התקשרתי לאמיר, אני אומרת שקיוויתי שכמו עוד הרבה תלמידים שקיוו להצליח ולא הצליחו, גם הוא יגיד לי שזה מה שקרה איתו". סוף דבר – מפני כל האמור לעיל ואף כי לבי נטה אל התובעת אשר סיפור חייה נגע ללבי עד מאוד, מסקנתי היא כי עילת תביעתה כנגד הנתבע, לא הוכחה.

מכיוון שכך ומאחר שאני מחליטה לדחות גם את התביעה שכנגד, אינני מוצאת מקום לחיוב מי מהצדדים בתשלום הוצאות.

התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – נדחות.