תביעה להחזר כספים ופיצויים בגין גביית יתר שלא כדין

ברקע הבקשה מונחת תביעה שהגיש התובע, מר שאדי דבאח (התובע) נגד הנתבעים לתשלום זכויות המגיעות לו, על פי הטענה, בגין תקופת עבודתו וסיומה אצל הנתבעים ובכלל זה: פצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד, פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר וזכויות קוגנטיות נוספות מוכח חוקי המגן.

בד בבד, הגישה הנתבעת 1, חברת נ.מ אינפיניטי בע"מ (להלן: חברת אינפיניטי) נגד התובע תביעה שכנגד במסגרתה עתרו לחייב את התובע לשלם לה סך של 799,153 ₪ בגין יתרת הלוואות, תשלומי שכר ביתר, דמי שימוש ברכב, שימוש בכביש 6 והחזר כספי מעילה.

...

לאחר שעיינתי בבקשה, תגובת התובע, תשובת הנתבעים ובכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לאור האמור, ובהעדר רלבנטיות להליך זה, אני דוחה את בקשת הנתבעים לגילוי מסמכים ספציפיים.

כן טענו שגם לעצם המחלוקת אין לנתבעת טענות הגנה – טענת חוסר הסמכות אינה נכונה (מדובר בתביעה כספית של אזרח נגד רשות והסמכות היא לבית המשפט האזרחי), הטענה כי ההוצאות שנפסקו (בעירעור שנמחק) באות במקום ריבית הפיגורים שגויה אף היא, ובעיקר – כי הנתבעת שוגה בטענה כי ההחזרים בוצעו כדין (והם מאבחנים את המקרה דנן מהמקרים בפסיקה אליהם הפניתה הנתבעת): חיוב היתר של התובעים בוצע עקב יישום שגוי של ס' 19(ג) הנזכר לעיל (כפי שהתברר בהחלטת ועדת הערר וכאשר העירעור המינהלי נמחק), ואף לאחר הכרעות אלו המשיכה הנתבעת להחזיק בכסף שגבתה שלא כדין וזאת במשך למעלה משנה נוספת.

הנתבעת הוסיפה כי בית משפט זה נעדר סמכות לידון בסוגיית הריבית, שכן הסמכות היא לבית המשפט לעניינים מינהליים או לוועדת ערר לפיצויים, וכי את הפצוי בגין הליכי העירעור קיבלו התובעים במסגרת ההוצאות שנפסקו לזכותם.

לעצם המחלוקת מוסיפה הנתבעת כי ההחזר שקבלו התובעים נושא ריבית כדין – ומבחינה בין החזר היטל השבחה ששולם ביתר (ואז יש להחזיר את התשלום העודף בערכו הריאלי, ללא אלמנט עונשי בו יישא הציבור כולו) ובין מצב בו האזרח משלם את ההיטל באיחור או בחסר (שאז יש לעשות שימוש בסנקציה עונשית לשם עדוד התשלום הנכון).

מקובלת עליה העמדה בפסיקה אליה הפנו התובעים לעניין הסימטריה שבין הריבית שיש להוסיף לתשלומי יתר שיוחזרו ולתשלומי חסר שיושלמו, ואין בידי לקבל את עמדת הנתבעת באשר להוראות ס' 6 לחוק ההצמדה (שהוראות ס' 17 לתוספת השלישית קובעות במפורש שלא יחול על המקרה דנן).

...

להשלמת התמונה ולעניין הטענה בדבר סמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה – ר' החלטתי בת"ת (שלום כ"ס) 59807-07-14 איילה יחזקאל נ' מ. א. דרום השרון (נבו 26.08.2015) (והחלטה בערר בעניין זה - ער (כ"ס) 39567-09-15‏ ‏ מועצה אזורית דרום השרון נ' איילה יחזקאל) נוכח האמור, נדחית בקשת הרשות להתגונן ומשכך – אני מקבל את התביעה.

הנתבעת תשלם לתובעים את סכום התביעה בסך 76,985 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 962 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום.

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

בסעיף 21 לבקשת האישור ציינה המבקשת: "סעיף 2 לחוק החוזים תרופות קובע כי שעה שהופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע אכיפתו או לבטל את החוזה וזכאי הוא לפיצויים". כמו כן, בסעיף 23 לבקשת האישור נכתב "מעתה אמור, חברי הקבוצה מוחזקים כמי שהפסידו את כספם, בהתייחס לתקופה בה נגבה מהם תשלום מלא עבור שירות, שניתן להם אך בחלקו. הקבוצה זכאית לפצוי של דמי השבה בגין גביית יתר שלא כדין שגבתה קופ"ח מכבי מידי מבוטחים אשר לא קיבלו את מלוא סל השירותים שרכשו" (ההדגשה הוספה).

משמע, נתבע פיצוי עקב הפרת החוזה מצד המשיבה והפיצוי הוא בגובה החזר של דמי החבר החלקיים ששולמו.

...

בהתבסס על סעיף 1 לחוק תובענות ייצוגיות אנו סבורים כי מקרה זה מתאים להתברר כתובענה ייצוגית.

אנו סבורים כי עלה בידי המבקשת להוכיח כי סיכוייה לזכות בתביעה סבירים המה.

הבקשה מתקבלת.

למחרת, פנה התובע לנציגה ובקש לקבל את החבילה במחיר מוזל, וסוכם כי התובע ישלם מחיר כולל של 39 ₪ לשלושה חודשים, יתר תנאי החבילה עומדים בעינם, ובכללם התקנת התשתית והנתב ללא גבייה נוספת (להלן: "החבילה השנייה").

לטענת התובע, על הפצוי לשקף בנוסף את עוגמת הנפש שנגרמה לו, את הזמן שאבד ואת הוצאותיו בגין הגשת תביעה זו. עוד טוען, כי הפצוי צריך לשקף הרתעה, שכן אין מדובר בתקלה חד פעמית, אלא בשיטה אותה נוקטת הנתבעת, המטעה את לקוחותיה וגובה מהם כספים שלא כדין.

סעיף 31א(א) לחוק הגנת הצרכן קובע כי בית המשפט רשאי לפסוק בשל גבייה ביתר סכום שלא יעלה על 10,000 ₪ בגין אחד המקרים המנויים בסעיף.

הרלוואנטי לעניינו הוא סעיף 31א(א)(2ב1) העוסק בגבייה ביתר: טען צרכן כי עוסק גבה ממנו סכום עודף – והעוסק לא השיב לצרכן את סכום ההחזר המגיע לו לפי הוראת סעיף 13ד1; בהתאם לסעיף 31א(א)(ה) לחוק הגנת הצרכן, בקביעת סכום הפצוי לדוגמא על בית המשפט להיתחשב, בין היתר בשיקולים הבאים: אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו; עדוד הצרכן למימוש זכויותיו; חומרת ההפרה, היקפה הכספי ונסיבותיה; שווייה הכספי של העסקה שבקשר אליה בוצעה ההפרה; ההקף הכספי של עסקי העוסק; גובה הקנס הקבוע בשל אותה הפרה ככל שקבוע קנס כאמור (ראו גם בת"ק (קריות) 14732-01-15‏ יונתן כהן נ' הוט מערכות תיקשורת בע"מ והוט טלקום שותפות מוגבלת (4.8.2015)).

...

למחרת, פנה התובע לנציגה וביקש לקבל את החבילה במחיר מוזל, וסוכם כי התובע ישלם מחיר כולל של 39 ₪ לשלושה חודשים, יתר תנאי החבילה עומדים בעינם, ובכללם התקנת התשתית והנתב ללא גבייה נוספת (להלן: "החבילה השנייה").

לסיכום: לאור כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,500 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע את סכום האגרה ששולמה על ידו וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

לטענת המבקשים, חיוב הורה בגין שירותים וביטוחים עבור ילדו הבגיר ללא קבלת הסכמתו המפורשת עובר לתחילת החיוב או מסירת הודעות כמתחייב מחוק הגנת הצרכן הוא חיוב פסול ואינו תקף ויש לחייב את המשיבות בהחזר הכספים שגבו שלא כדין.

עילות התביעה כאמור בבקשת האישור הן כדלקמן: המבקשים טוענים כי המשיבות, בין השאר, הפרו את הוראות חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן") ובכלל זה את הוראת סעיף 13א(ב) לחוק המחייבת מתן הודעה נפרדת ועצמאית על מועד סיום תקופת ההטבה, ובהיעדרה לא ניתן היה להמשיך את ההיתקשרות לאחר מועד סיום תקופת ההטבה, ועל כן מדובר בגבייה ביתר שלא כדין.

נוסף על כך, המבקשים תובעים סעדים כספיים בכלל זה השבה של הכספים שנגבו שלא כדין בהעדר הסכמה מפורשת בגין הביטוח הסיעודי במשך 7 השנים האחרונות וכן פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל פגיעה באוטונומיה.

יתר הטענות הן בבחינת טפל ההולך אחרי העיקר.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשות, להידחות ברובן.

משכך משעה שטרם נקבע בפסיקה האם עילות תביעה מכוח חוק הגנת הצרכן מוחרגות מסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה בהתאם לסעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, ומשעה שממילא אין מקום להורות על סילוק על הסף של בקשת האישור בכללותה, אנו סבורים כי יש להותיר סוגיה זו לשלב ההכרעה בבקשת האישור.

] גם טענות הראל כי עילות התביעה התיישנו או כי חל שיהוי בהעלאתן הן טענות הטעונות בירור עובדתי, עיון במסמכים ושמיעת ראיות, ועל כן אין מקום לסלק על הסף את בקשת האישור בשל כך. אשר על כן, שתי הבקשות לסילוק על הסף נדחות למעט בכל הנוגע לעילת התביעה מכוח פקודת הנזיקין, אשר דינה להימחק.