בחודש ינואר 2015 הציע פרוינד לשירלי להכנס עמו לשותפות בהשקעה בעסקת נדל"ן של רכישת נכס מקרקעין בפרדס חנה (להלן: "העסקה").
משהתברר לה כי העסקה שבעבורה העבירה כספים לפרוינד לא הייתה ולא נבראה, וכי הכספים שהעבירה לפרוינד – נגנבו, היא הגישה לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה להחזר הכספים שנגנבו ממנה - ת"א 56696-06-15 (להלן: "תביעת שירלי").
טענות התובעת
התובעת טוענת כי פרוינד היה מצוי בהליכי פשיטת רגל, עובדה שלא הייתה ידועה לה באותה העת, ולכן דאג לרשום את הזכויות בדירה על שמה, תוך שהוא מציג לה מצגי שוא ביחס למהות הכספים ששמשו לרכישת הדירה ומקורם, ומורה לה לחתום על המסמכים הנדרשים בטענה שכך הוא דואג לעתידה הכלכלי.
לסכום זה מוסיפה התובעת סך של 5,850 ₪ אותם שילמה לעורך דינה, וכן סך של 14,755 ₪ בגין כספים ששילמה לטענתה לנתבעת 2 במקומו של הנתבע 1 ועל חשבון חובו לנתבעת 2.
חוץ מהתובעת, התייצבה גם שירלי למתן עדות, ממנה עלו הדברים הבאים:
הנתבע 1 לא טיפל בעסקת המקרקעין שנכרתה בין שירלי לבין פרוינד (עמ' 11 ש' 30 לפרוטוקול העירעור);
שירלי אישרה בעדותה כי לא העבירה כספים כלשהם, בקשר עם העסקת המקרקעין נשוא מעשה המירמה לידיו של הנתבע 1, וכי לא הכירה או פגשה את הנתבע 1 כלל זולת פגישת הכירות בבית קפה (עמ' 11 ש' 38 לפרוטוקול העירעור);
שירלי אישרה בעדותה שהקשר היחיד שהיה לה עם הנתבע 1 היה בקשר לייצוגה בתביעה שעניינה שפוץ דירתה וגם קשר זה, לדבריה, היה בעקיפין (עמ' 12 ש' 1 לפרוטוקול העירעור).
...
מכאן, שדין טענת התובעת כי הנתבעת 2 ידעה אודות התחזותו של פרוינד – להידחות.
מכאן, שהתובעת לא הוכיחה כי קמה לנתבעים חובת זהירות כלשהי כלפי שירלי, וכי הם הפרו אותה ואף לא הוכח כי הנתבעים התרשלו במעשיהם או כי היה קשר סיבתי בין מעשיהם לנזק שנגרם לשירלי - כך שדין טענת התובעת בעניין "מעוול אחר" להידחות.
סוף דבר
הפועל היוצא הוא כי דין התביעה כולה להידחות.