תביעה להחזר כספי ופיצויים בגין ביטול טיסה

ענייננו בתביעה קטנה בסך 5,000 ₪ בגין החזר כספי עקב ביטול טיסה.

התובע חזר בו מתביעת הפצוי הנוסף, וטען כי הנתבעת אחראית לבצוע החזר כספי בגין ביטול כרטיס הטיסה שנקנה באמצעות סוכנות נסיעות.

...

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם זה של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של הסכסוכים.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות העירעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת מישפחה של המבקשים.

בימ"ש קמא ציין כי בסיכומיו ציין המבקש כי בקשת הביטול אינה עומדת במועדים הקבועים בחוק הגנת הצרכן, ואולם לטענתו הוא זכאי להשבה של הכספים ששילם הן מחמת סיכול העסקה והן לפי חוק עשיית עושר, הואיל והמשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה לאחרים.

נטען כי טעה בימ"ש קמא שעה שהיה סבור שלא הייתה הפרה של ההסכם בין הצדדים ולפיכך אין סיכול העסקה, כאשר בפועל הייתה הפרה יסודית של ההסכם נוכח הסרוב להחזר כספים בנסיבות המתוארות בכתב התביעה ובסיכומים.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לטענת התובעים, לאחר פניות נוספות, הנתבעת שיפרה את הצעתה בדמות: שובר זכוי עתידי אצל הנתבעת בסך של 750 דולר ארה"ב עבור כל תובע, החזר כספי בסך של 1244 דולר ארה"ב עבור שני התובעים (המורכב מזיכוי של 80% על מקטע הטיסה בין סן פרנסיסקו לקאבו – 588 דולר ארה"ב עבור שניהם; החזר בגין כבודה שנגבתה בחברת התעופה החלופית – 60 דולר ארה"ב; הלילה הראשון במלון בקאבו שהתפספס – 596 דולר ארה"ב).

על יסוד כל החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, הן מכתבי טענות הצדדים והן במעמד הדיון, ועל יסוד הדין והפסיקה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוואנטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להיתקבל חלקית, כפי האמור להלן: המסגרת הנורמאטיבית המסגרת הנורמאטיבית החלה בעניינינו היא חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012 אשר ניכנס לתוקפו ביום 16.08.2012.

על פי התוספת הראשונה לחוק גובה הפצוי בגין "טיסה שבוטלה" הוא לפי מרחק הטיסה בקילומטרים, כדלהלן: תוספת ראשונה (סעיף 3(א)(4)) פיצוי כספי מרחק הטיסה (בק"מ) הסכום (בשקלים חדשים) עד 2,000 1,300 עד 4,500 2,090 מעל 4,500 3,130 לטענת התובעים, מרחק הטיסה מסן פרנסיסקו לקאבו הוא 2,008 ק"מ. לעומת זאת, לטענת הנתבעת, מרחק טיסה זו הוא 2,040 ק"מ. לא מדובר בהבדלים גדולים בין הצדדים.

...

יתירה מזאת, אני מקבל את טענתו של התובע כי אף לאחר שהגיעו באיחור לסן פרנסיסקו ולאחר שכבר הבינו כי החמיצו את טיסת ההמשך המקורית וכי טיסת ההמשך החלופית היא רק ביום למחרת, הרי שגם שם לא חיכה להם אף נציג של הנתבעת שימסור להם את שוברי המלון, ונדרשו להם עוד 5 שעות של התרוצצויות כדי סוף סוף לקבל את שובר המלון הדרכים "המיוחל". דבר שהעמיק עוד יותר את עגמת הנפש שממילא חוו השניים.

לכן, בהתחשב בכל הנקודות האלה שאני סבור כי אכן יצרו והעמיקו את עגמת הנפש בקרב התובעים, אני מחייב את הנתבעת לפצות את כל אחד מהתובעים בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לכל אחד מתובעים סך של 19,622 ₪, תוך 30 יום מהיום כאשר סכום זה יישא בהפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה בסך 2,266 ₪ שעניינה החזר כספים ששילם התובע עבור עסקת רכישת כרטיסי טיסה, שבוטלה על ידו.

מהוראות חוק שירותי תעופה עולה כי הגורם האחראי לפצוי הצרכנים בגין ביטול טיסה, למשל, הוא מפעיל הטיסה – חברת התעופה (או מארגן הטיסה, כאשר מדובר בטיסת שכר) ואילו לסוכנות הנסיעות יש תפקיד של גורם מתווך ומקשר בין הצרכן לחברת התעופה, אך היא איננה נושאת בחבות עצמאית לתשלום לפי חוק שירותי תעופה.

לעניין טענות הצד השלישי, אינני מקבל את טענתו כי הוא פטור מהשבת הכספים עקב ביטול העסקה, בשל הטענה כי רוכשת הכרטיסים היא הנתבעת, שאיננה בגדר "צרכן". כאמור לעיל, היתקשרות לרכישת כרטיס טיסה (בטיסה סדירה) הינה בין הנוסע לבין חברת התעופה, והדבר נכון לעניין חוק הגנת הצרכן כפי שהוא נכון לעניין חוק שירותי תעופה.

...

לפיכך אני קובע כי הצד השלישי חייב בהשבת דמי הכרטיס (בניכוי דמי הביטול), ועליו לשפות את הנתבעת בסכומים שתחויב הנתבעת לשלם בעניין זה. לבסוף, היות שהסך של 37$ שהושב לתובע היה שווה, נכון לשער הדולר ביום 21.6.2022, כ-127 ₪, הרי שיש להפחית סכום זה מן ההשבה.

לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: השבה בסך 439 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 21.6.2022 ועד למועד פסק הדין.

כמו כן, אני מחייב את הצד השלישי לשלם לנתבעת סכומים כדלקמן: סך 439 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 21.6.2022 ועד למועד פסק הדין.

פתח דבר לפניי תביעה כספית לפצוי מכוח חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), התשע"ב-2012 (להלן: "החוק" או "חוק שירותי תעופה").

כשעה לאחר מכן, בשעה 17:33, שלחו התובעים לנתבעת דוא"ל חוזר, לכתובת הדוא"ל ממנה נשלחה ההודעה על הטיסה החלופית, והודיעו כי הם אינם מעוניינים בטיסה החלופית, וכי הם מבקשים לקבל החזר כספי (נספח ה' לכתב התביעה).

...

רכיבי התביעה במסגרת תביעתם עותרים התובעים לפיצוי בסך כולל של 29,406 ש"ח, לפי החלוקה הבאה: השבת מלוא התמורה אשר שולמה על ידם בגין כרטיסי הטיסה בהתאם לסעיפים 3(א)(2) ו- 3(ב)(2) לחוק שירותי תעופה, בסך 3,987 ש"ח. פיצוי כספי בהתאם לתוספת הראשונה לחוק, בסך 4,240 ש"ח. פיצויים לדוגמא בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק, בסך 21,180 ש"ח. המחלוקות המצריכות הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת נציגיהם דיון שנערך בפניי ביום 14.2.2023, אלו הן השאלות המצריכות הכרעה: האם התובעים זכאים להשבת התמורה ששילמו עבור הטיסה הלוך.

בנסיבות אלו אני סבור כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את התקיימות יסודות החריג הקבוע בסעיף 6(ה)(3) לחוק שירותי תעופה, וכפועל יוצא מכך כי התובעים אינם זכאים בנסיבות התיק דנן לפיצוי הקבוע בתוספת הראשונה לחוק.

לאור כלל השיקולים האמורים, ומאחר והנתבעת אכן הפרה את חובתה להשיב לתובעים מחצית מעלות כרטיסי הטיסה, אני סבור כי יש מקום לחייבה בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 2,500 ש"ח (לשני התובעים גם יחד).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 4,494 ש"ח, ובנוסף הוצאות בסך כולל של 1,000 ש"ח בגין התייצבותם לדיון, וכן את אגרת המשפט אשר שולמה על ידם בסך 294 ש"ח, ובסך הכל 5,788 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבעת, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.