פסק הדין ניתן בתביעה כספית על סך 204,250 ₪ שהגישה התובעת, גב' שירה גינזבורג (קראפט) (להלן "שירה") נגד הנתבע, מר יניב יוספי (להלן "יניב") וכן בתביעה שכנגד על סך 153,097 ₪ שהגיש יניב נגד שירה.
תנור הפיצה לא עבד כלל, המקררים הוצפו במים, החשמל "קפץ" והעסק לא תפקד.
מחדליהם והתנהלותם של בני הזוג שלא בתום לב גרמו ליניב נזקים, ותביעתו שכנגד של יניב על סך 153,097 ₪ מורכבת מהסכומים הבאים: 67,900 ₪ בגין יתרת התמורה בגין העסק או בגין סכום ההמחאה בתוספת הפרישי המע"מ; סך של 20,000 ₪ בגין החזר דמי שכירות; 9,360 ₪ בגין רכישת מלאי העסק; 2,270 ₪ בגין שווי הסחורה שהתקבלה מהספקים; פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין ההפרה היסודית של ההסכם וביטולו שלא כדין ו/או בגין הסתמכות התובע שכנגד על קיומו המלא של החוזה; 10,997 ₪ בגין חוב חשמל שהצטבר לאחר מסירת החזקה בעסק לשירה; פיצויים בסך של 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרדה; ו- 2,570 ₪ בגין החזר מס הכנסה ומע"מ עקב שימוש בקופה הרושמת של יניב.
עוד נטען בהקשר זה כי סמוך לאחר מכן החלו חגי תשרי שבמהלכם העסק סגור ויניב טען שנהג להשאיר את העסק סגור גם בימי שישי ובמוצ"ש לנוכח הפעילות המועטה בימים אלה, ומכאן הניסיון הכושל של בני הזוג לעוות את המציאות.
חוות דעת של מהנדס מטעם שירה הוגשה וצוין בה כי אין כל אפשרות להפעיל את כל המכשירים בו זמנית וכי "מצב המתקן מהוה סכנה למשתמשים בו הן מההיבט של היתחשמלות והן מההיבט של היתלקחות. לכן יש לבצע תיקון ושדרוג מידי למערכות החשמל במיתקן ולהחליף לאלתר את הציוד התקול. בנוסף יש לבצע הגדלת חיבור לגודל שלא יפחת מ 63 A X 3 וזאת עקב חישוב צריכת החשמל של הציוד הקיים במיתקן".
בדיקת החשמלאי בוצעה ביום 7.10.15, כחודש לאחר ההיתקשרות בעיסקה, ולא הובאו ראיות לגבי מצבה של מערכת החשמל בעת שהעסק הוצג לבני הזוג או במעמד החתימה על זכרון הדברים.
עם זאת הסכום נזנח ולא נכלל בסעיף 76 לסיכומי שירה ועל כן אין מקום לקבל טענת קזוז זו.
נותרים אנו עם תביעות הדדיות עבור פיצויים בגין עוגמת נפש, פיצוי בסך של 60,000 ש"ח בתביעתה של שירה וזאת בגין עוגמת נפש ובזבוז זמן ותביעות יניב אחת בסך של פיצויים בסך של 25,000 ₪ בגין ההפרה היסודית של ההסכם וביטולו שלא כדין ו/או בגין הסתמכות התובע שכנגד על קיומו המלא של החוזה והתביעה השנייה ע"ס 15,000 ₪ בגין עוגמת נפש וטרדה.
...
לפיכך, אני קובע כי לא הוכח שלפני ההתקשרות בעסקה הוצג לבני הזוג מצג שווא לגבי מצבה של מערכת החשמל בעסק, ומנגד, אין חולק כי שירה ובעלה לא דרשו לבצע בדיקות במערכת החשמל לפני שהתקשרו בעסקה, ושירה הסכימה לרכוש את העסק כפי שהוא.
לסיכום, תביעתה של שירה כנגד יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו בוטל חיוב אשר הופיע בזיכרון הדברים ע"ס 60,000 ₪ הנ"ל וכן מחייב את יניב לשלם לשירה סך של 3,650 ₪ בגין תשלום יתר של שירה וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
תביעתו של יניב מתקבלת בחלקה באופן שבו הנני מחייב את שירה לשלם ליניב סך של 7,000 ₪ בגין הפרשי דמי שכירות, 9,360 ₪ בגין המלאי וסך של 4,561 ₪ על חשבון חוב לחברת חשמל שלושתם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד למועד התשלום בפועל.
לאור התוצאה, הנני קובע כי כל צד יישא בשכר טרחת עוה"ד שלו והוצאותיו.