תגובת המשיבים
ביום 30.5.2018 הוגשה תגובת המשיב והחברה הזרה לבקשה, בגדרה עתרו לדחיית הבקשה על הסף ואף לגופם של דברים וזאת מהטעמים העקריים הבאים:
אשר לדחיית הבקשה על הסף נטען, ראשית, כי הבקשה לוקה בהתיישנות הן מבחינת הדין הכללי והן מבחינת דיני פשיטת הרגל ובטול הענקה מכוח סעיף 96 לפקודה בפרט, זאת, מאחר ועסקת רכישת הדירה על-ידי החברה הזרה בוצעה כ-25 שנים עובר לתחילת הליכי פשיטת הרגל בעיניינה של החייבת; שנית, כי הבקשה אינה מתאימה להתברר על דרך של בקשה למתן הוראות במסגרת הליך זה, זאת מאחר ומדובר בתביעה כספית מורכבת בעלת תשתית עובדתית סבוכה המצריכה בחינת אירועים שאירעו לפני למעלה משני עשורים, בחינת מסמכים רבים, השלכות הדין הזר על נסיבות המקרה, הידרשות לסוגית מעמדו של המשיב בחברה הזרה ושמיעת עדים רבים מהארץ ומחו"ל, ושלישית, כי לנאמן אין כל יריבות מול המשיב, זאת ומאחר והמשיב לא היה חלק מעיסקת רכישת הדירה בשנת 1989.
הכונס הרישמי בעמדתו מיום 8.3.2019 תמך בבקשת הנאמן וסבר כי יש להעתר לבקשה וזאת מהטעמים הבאים: במועד העברת הדירה החייבת ידעה כי היא חדלת פרעון וזאת נלמד בין היתר מתדפיסי רשות המסים (בהקשר זה נראה כי הכונס חזר בו מטענה זו בסיכומיו והבהיר כי ניתן לראות בחייבת כחדלת פרעון לכל המוקדם בשנת 2000 ואילך עת ביקשה לפרוס מחדש את חובה לבנק טפחות), מועד ביצוע עסקת רכישת הדירה על-ידי החברה הזרה אירע כחצי שנה לאחר צו הפרוק לחברת ציביאק, צו אשר הקים את הערבויות האישיות עליהם חתמו החייבת והמנוח להבטחת החזר הלוואות שניתנו לחברה זו; החייבת המשיכה להתגורר בדירה עשרות שנים אף לאחר מכירתה לחברה זרה, וכן בשל כך שהמשיב לא הציג אסמכתות המעידות על תשלום התמורה על-ידי החברה הזרה.
עוד ציין המשיב כי בשל פרק הזמן המשמעותי שחלף מאז נרכשה הדירה על-ידי החברה הזרה לא נותרו בידיו מסמכים רבים, ברם עלה בידו למצוא את הסכם המכר ימים ספורים בלבד עובר למועד הדיון (שם, בעמ' 23); לכשנשאל מדוע הוסכם במסגרת הסכם המכר כי החברה הזרה תרכוש את הדירה על תכולתה ציין המשיב כי הדבר נעשה כדי למנוע אפשרות שיעוקלו הרהיטים (שם, בעמ' 24); לצד זאת הסביר המשיב כי כספי התמורה שולמו לכסוי החובות להם ערב ביחד עם הוריו המנוחים כלפי בנק לפתוח ובמענה לשאלה מדוע לא שולמו הכספים ישירות לנושים (שלא באמצעות רכישת הדירה) טען כי מאחר ומצבת הנשייה לא הייתה ברורה ובשל מחלוקות בנוגע לשעור החוב האמתי שהגיע לאותם נושים, העדיף המשיב לסייע להוריו בדרך של רכישת הדירה ובד בבד לנהל משא ומתן עם הנושים עד לגיבוש הסכמות בנוגע לגובה החוב לכל אחד מהם (שם, בעמ' 29-28).
מכל מקום, גם אם תיתקבל הטענה לפיה נפל פגם בהסכם המכר, אין די בכך כדי לקבוע כי מדובר בחוזה למראית עין, שכן יש ביתר המסמכים הנלווים לעסקה כדי לחזק את המסקנה בדבר אמתותה כפי שיפורט להלן (ראו והשוו: ע"א 8393/99 יצחק לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ (17.6.2004), בפיסקה 11).
מכל מקום, ככל שתתקבל טענת הנאמן כי תכליתה היחידה של החברה הזרה הייתה לצורך רכישת הדירה, אזי שיש לתהות מדוע הועברו הכספים אם לא לצורך מטרה זו.
עוד בהקשר זה יצוין כי הצדק עם המשיבים כי הנטל לזימונה של עו"ד סבירסקי למתן עדות מוטל על כתפיו של הנאמן כמי שמבקש להשיג על חוקיות העסקה.
...
הסכם ההלוואה נערך בין החממה לבין חברתBHCO והחייב אינו צד להסכם, ועל כן לא ניתן להתעלם מהשלב ההכרחי של הרמת מסך ההתאגדות ו"לדלג" ישירות למסקנה כי מדובר בהענקה בטלה.
זאת ועוד, כפי שיובהר להלן, לגופו של עניין סבורני כי הקביעה הנוגעת לידיעתם של המערערים על מצבו של החייב, אשר דומה כי היא היוותה שיקול מרכזי בקשר לאותה זהות שייחס בית המשפט ל-BHCO ולחייב, אינה מעוגנת בתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט.
סוף דבר
מכלל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
