תביעה להחזר הלוואה נגד פלסטיני

בהחלטתי מיום 10/09/14, נתנה לנתבעים רשות להגן לאור טענתם להעדר יריבות עם התובעת, שלא היא מי שנתנה לנתבע 1 את ההלוואה כי אם עמותת מג'לס אלאסכאן אלפלסטיני, עמותה רשומה ברשות הפלסטינאית (להלן – "העמותה") ובשל היתיישנות התביעה או חלק ממנה.

לא זו אף זו, חששו לכאורה של הנתבע 1 מפני דרישה של העמותה ממנו להחזר ההלוואה אליה, שלא הוכח כלל, הועלה לראשונה במסגרת ההליך ולא עובר להגשת התביעה, גם לא לאחר שנשלחו אליו מכתבי התראה מהתובעת בגין הפרת הסכם ההלוואה (נספח יג לתצהירו של העד נטשה).

בהתאם לכך, קמה לתובעת זכות להפרע מהערבים בהתאם לסעיף 27 לחוק הערבות, "אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה:(1) ניתן פסק דין נגד החייב;(2) רשם ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להפרע מהחייב, ננקטו כל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש מישכון על זכויותיו בדירת מגורים והכל כשהם סבירים בנסיבות הענין". בתנאים אלו לא עמדה התובעת משמיהרה להגיש את תביעתה כנגד נתבעים 2-4, בהיותם ערבים בלבד להלוואה, בטרם מוצו ההליכים תחילה נגד הלווה במתן פסק דין וגם לא בהליכי הוצאה לפועל כנגדו ומבלי שהתקיים בעיניינם החריג לאותה הוראה, בסעיף 27 (ב) בחוק.

...

לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה כנגד נתבעים 2-4.

סוף דבר דין התביעה להתקבל ביריבות עם הנתבע 1.

בנסבות העניין ולאור תכלית ההלוואה לסיוע לנזקקים כפי מצבו הכלכלי של הנתבע 1, אני מורה על פריסה של החוב לתשלומים כדלהלן: א. סך של 30,000 ₪ ישולם עד יום 10.10.18.

בבקשת ההלוואה כתב הנתבע, כי לאור התפתחויות המחייבות הגשת כתב תביעה מתוקן ומאחר שבנק מצר לא שילם את חלקו (מחצית) בשכ"ט המומחה בתביעה לעניין נכסי נפקדים (בעוד שהבנק המצרי העביר את חלקו), הוא מבקש ליתן לו ההלוואה בסכום הנ"ל. הנתבע הציע, כי החזר ההלוואה יהיה מתוך שכר הטירחה המגיע לו בתביעות המוגשות על ידי משרדו נגד לקוחות הבנק הפלסטינאי, אותו העריך הנתבע בסך של כ- 1,000,000 $.

...

התובע מבקש להסיק מסקנה בדבר האישיות המשפטית, מרֶמז כזה או אחר, תחת שיוכיח טענה זו בדרך פשוטה וברורה - באמצעות מסמכי התאגדות ומסמכים אחרים.

נאמר שם, במפורש, כי "לאחר פירעון כל הסכום הנזכר לעיל לא יישאר לבנק אצל מר אשרף איזה שהם זכויות ו/או טענות אחרים הנוגעים לבנק בפלסטין ...". חשוב לציין, שהישיבה הנ"ל נערכה כשנה לאחר שעבר מועד פירעון ההלוואה, כך שסביר ואף למעלה מכך, שאם היה מדובר בכספים שלבנק בפלסטין יש זכות לתבעם, היה הדבר מוצא ביטוי בפרוטוקול הישיבה והמשפט הנ"ל לא היה מופיע בו. נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס מקביעה, כי התובע לא הוכיח יריבות בינו לבין הנתבע ואין מנוס ממחיקת התביעה בהעדר יריבות.

אני מורה, אפוא, על מחיקת התביעה בשל היעדר עילה.

מדובר בתביעה שהוגשה נגד הרשות הפלסטינית בה טענו התובעים כי הם עונו.

בין הצדדים היתנהל מו"מ בו טען המשיב כי לפני החלוקה של סכום שכר הטירחה, יש לחשב גם את ניכוי חובות החברה: החזר הלוואת בעלים (המשיב טען כי הוא הלווה לחברה סכום של 200,000 ₪); מסים ושכ"ט רו"ח. רואה החשבון של החברה, רו"ח שער, ערך תחשיב ומצא כי המשיב קיבל תמורת חוות הדעת סכום של 685,713 ₪.

...

אני סבורה כי הוכח גם כי למעט בעלי המניות, אין כיום לחברה נושים נוספים.

הטעם לכך הוא שגם אילו הייתי קובעת כי יש לקבל את בקשת האישור שהחלטה זו מתייחסת אליה (לאור האמור בחלק הראשון של פסק הדין), משמעות הקביעה הזו הייתה כי היה מקום לדון בתביעה לגופה, קרי בתביעת החברה נגד המשיב שתנוהל על ידי המבקש, התובע הנגזר.

לכן, לאור כל האמור לעיל – בקשת האישור נדחית.

בבקשת ההלוואה כתב הנתבע, כי לאור התפתחויות המחייבות הגשת כתב תביעה מתוקן ומאחר שבנק מצר לא שילם את חלקו (מחצית) בשכר טירחת המומחה בתביעה (בעוד שהבנק המצרי העביר את חלקו),הוא מבקש לתת לו את ההלוואה בסכום הנ"ל. הנתבע הציע, כי החזר ההלוואה יהיה מתוך שכר הטירחה המגיע לו בתביעות המוגשות על ידי משרדו נגד לקוחות הבנק, אותו העריך הנתבע בסך של כ- 1,000,000 $.

במסמך זה, אושר מתן ההלוואה, לתקופה של שנה ונקבע כי היא תוחזר (בתוספת הצמדה וריבית כאמור באישור ההלוואה) מתוך שכר הטירחה שיגיע למשרד הנתבע בגין תביעות נגד חייבי הבנק הפלסטינאי, המוגשות על ידו בפלסטין ובישראל.

...

התביעה לפניי תביעה ("בגלגול שלישי") שהוגשה, בסופו של דבר, על ידי אלבנק אלעקארי אלערבי (בנק הנדל"ן המצרי הערבי) קהיר-מצרים, באמצעות אלבנק אלעקארי אלמסרי אלערבי (סניף פלסטין) ח.פ. 562800066 (להלן: "התובע"), נגד אשרף ג'סאר (להלן: "הנתבע").

בהכרעת הדין נקבע, כי הפגישה הנ"ל התייחסה ליחסים שבין הנתבע לבנק הפלסטיני ולא ליחסים שבין לבין הנתבע לבנק המצרי (פסקה שנייה בעמ' 33 להכרעת הדין - נספח ו' לתצהיר מטעם התובע), כך שלאור קביעה זו שבהכרעת הדין, אין לסיכום הפגישה הנ"ל כל רלבנטיות לתביעה דנן .

הקביעות העובדתיות הנ"ל, שנקבעו בהכרעת הדין, מחייבות בהליך זה מכוח סעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 ובהעדר הוכחה שהנתבע החזיר את ההלוואה, יש לקבל את התביעה.

לאור כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה, במלואה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,006,523 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בתיק דנן - 6.6.2016 ועד ליום מתן פסק דין זה. בנוסף, ישלם הנתבע לתובע את אגרות התביעה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בתיק דנן - 6.6.2016, ועד ליום מתן פסק דין זה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 150,000 ₪, נכון להיום.

נתבע 2, פאדי עבד אלעזיז עליאן (להלן: נתבע 2), שהוא אחיו של הנתבע, ערב להחזר ההלוואה.

זאת ועוד, ממילא התביעה בת"א 1865/09 לא הוגשה כנגד הנתבע כלווה הישיר, אלא כערב להלוואה של אחר.

בבקשת הרשות להיתגונן – שהתצהיר שצורף לה שימש גם כתצהיר עדות ראשית – טען נתבע 2 כי הוא אינו זוכר את נסיבות החתימה על ההסכם; כי החוב התיישן; כי הנתבע פרע את מלוא חובו אל מול הגוף המקביל של התובעת ברשות הפלסטינאית; וכי הנתבעת לא פנתה אליו בעדכון על כך שהנתבע אינו פורע את חובו.

...

בשים לב למסקנה זו, לא מצאתי צורך לדון בטענות נתבע 2 על הפרות נוספות של החובות החלות על הנושה לפי חוק הערבות.

בנוסף, בשים לב למסקנה זו, בשלב זה לא מצאתי ליתן סעדים כלשהם כנגד נתבע 2.

התוצאה היא, לפיכך, כדלקמן: הנתבע יישא בתשלום סך של 137,016 ש"ח. לסכום זה אין לצרף הפרשי ריבית והצמדה.