תביעה להחזר הלוואה בין חברים

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות באילת (כבוד השופטת ליאורה אדלשטיין) מיום 24.12.2018, בו נדחתה תביעתו של המבקש נגד המשיבה להחזרת הלוואה בסך 20,000 ₪.

בית המשפט קמא קבע כי המבקש נתן למשיבה הלוואה וכי בעת מתן ההלוואה לא נקבע מועד החזר מדויק.

כאמור, המבקש הגדיר את ההלוואה כ"הלוואה בין חברים" ואכן עולה מהנתונים כי המדובר בהלוואה חברית בין המבקש למשיבה.

...

זאת, לאחר שבית המשפט קיבל את עמדת המשיבה לפיה הסכם ההלוואה כרך בתוכו תניה שהמשיבה תשלם את חובה רק לאחר שתקבל פיצויים מתביעת נזקי גוף שהגישה.

סיכום נוכח כל האמור, רשות ערעור ניתנה.

הערעור מתקבל.

המשיבה תשלם את הוצאות המבקש בסך 1500 ₪.

תביעה בגובה 50,000 ₪ שעניינה החזר הלוואה שנתן התובע, על פי הנטען, לשלומי צמח ז"ל, בעלה המנוח של הנתבעת 1 ואביהם של נתבעים 4-2 (להלן – "המנוח").

ביום 5.7.2011 שלח המנוח לתובע הודעת דוא"ל בזו הלשון: "היי עמית. בהמשך לשיחתנו סוכם שאתה מלוה לי כהלוואה בין חברים סך של 50,000 ₪. ההלוואה אינה למטרת עשיית רווח. את סכום ההלוואה אחזיר לך מקבלת הכספים ממכירת הדירה ברחוב העוגן 9 יפו. כספי מכירת הדירה אמורים להיתקבל לא יאוחר מסוף חודש אוגוסט 2011. תעביר לי בבקשה את הכסף ל... (כאן מופיעים פרטי חשבון הבנק של המנוח – מ' ק') אני מאוד מעריך את עזרתך ומודה לך". ביום 6.7.2011 העביר התובע מחשבונו לחשבון האמור, שהוא חשבון המשותף למנוח ולנתבעת 1, סך של 50,000 ₪.

...

גם העובדה כי מהחשבון המשיכו להשתלם חשבונות קטנים הנוגעים לנתבעים גם אחרי הפירוד אינה מערערת את המסקנה כי לנתבעת לא הייתה עוד גישה לחשבון והיא לא נהנתה מפירות הכספים שנכנסו לחשבון.

דין התביעה להידחות וכך אני עושה.

התובע ישלם לנתבעים, באמצעות נתבעת 1, הוצאות משפט בגובה 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בגובה 7,000 ₪.

תביעה כספית להשבת חוב הלוואות שנטען שניטלו בלא הסכמים, "בין חברים". התובע, מר חיים שמעון , והנתבע מר שרון לוגאסי , היו חברים טובים במשך 15 שנה עד שהתגלע קרע עמוק ביחסים ביניהם, שתביעה כספית זו נחזית כ"קצה הקרחון" שלו.

מדובר בעניינינו בהלוואות שניתנו בין מי שהיו חברים טובים לעת מתן ההלוואות, ולא נערך ביניהם הסכם, ולו בעל פה, בדבר מועד ההחזר.

...

אין בידי לקבל את גרסת הנתבע בעניין זה – ראשית, לאור מערכת היחסים ששררה בין הצדדים, גרסתו של התובע לפיה ביטל את העסקאות מאחר והנתבע גילה את דעתו כי לא ישיב לתובע הכספים שלווה ממנו, סבירה יותר מאשר גרסתו של הנתבע לפיה השיב הכספים לתובע (ובשלב זה לאור ערעור יחסי החברות וכניסת הצדדים לסחרור, ברור שהנתבע כבר היה דואג לאסמכתאות לו אכן השיב הכספים לתובע, ומשלם לו רק כנגד אסמכתאות) שנית, הנתבע לא ביסס את גרסתו כי השיב את הכספים לתובע עבור העסקאות, ועליו הנטל בטענת "פרעתי", כאשר אין הוא מתכחש כאמור לעצם הרכישות בכרטיס האשראי שבוצעו עבורו או לסכום המצטבר.

לאור כל האמור אני מחייב את הנתבע להשיב לתובע סך של 5,504 ₪.

סוף דבר: אני מקבל את התביעה ברובה, ומורה לנתבע לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 18,724 ₪ (1,520 ₪ + 11,700 ₪ + 5,504 ₪), בצירוף ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

מכאן מתבקש כי על פני הדברים עומדת למערערות זכות לתבוע מהמשיבה החזר של השקעות אלה, וזאת בהתאם לתנאים ההסכמיים שנקבעו להלוואות הבעלים הללו.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את העירעור, ולהצהיר כי המערערות זכאיות להחזר הלוואות הבעלים אותן העמידו לטובת המשיבה, חברת סגל גרמניה, בסכום כולל של 1.73 מיליון אירו, וזאת בהתאם לתנאי ההחזר שנקבעו בהסכמים בין הצדדים.

התובעות טענו עוד כי ההעברה של יזהר לנתבעת נעשתה כהלוואה, כי התובעת 2 (ר. לוסטרניק ובניו בע"מ) השיבה את ההלוואה ליזהר וכי בהקשר זה נחתם הסכם הלוואה בין התובעת 2 לבין יזהר ביום 1.2.2011 (ת/22, להלן: "ההסכם ת/22").

...

לאחר מתן ארכות שונות, הוגשה לבסוף השלמת הטיעון מטעם התובעות ביום 15.5.2022 והשלמת הטיעון מטעם הנתבעת הוגשה ביום 10.7.2022, משמע השלמות הטיעון הוגשו כחצי שנה מאז החלטתי מיום 31.1.2022 (וזאת כאשר הבקשה למתן פסיקתא עצמה הוגשה עוד ביום 11.2.2021 – ראו בעניין זה גם את פסק-הדין המשלים שניתן על ידי ביום 2.12.2020, בו נקבע כי מועד ההשבה של הלוואות הבעלים הינו במועד מכירת הנכס על-ידי הנתבעת, ואת ההחלטות המהותיות בבקשה למתן פסיקתא מן הימים 28.4.2021, 23.9.2021, 31.1.2022 ו-14.4.2022).

לסיכום: מכלל האמור לעיל, אני קובעת כי שיעור הריבית על ההלוואה מיום 5.1.2009 הינו ריבית שנתית של 9%.

סוף דבר התובעות ידאגו לתשלום הפרש האגרה ויגישו פסיקתא לחתימתי בהתאם להחלטות בהליך זה. הנתבעת תישא בהוצאות התובעות בהליכים מאז השבת התובענה לבית-משפט זה בסך של 20,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

זאת ועוד, מעיון בכתב התביעה עולה שהתובע הציג את הסכם ההלוואה מושא ענייננו כהסכם השקעה במסגרתו הוסכם שהתובע ישקיע 30,000 ₪ בעיסקה של מוצרי חשמל בשווי של 190,000 ₪ שבין החברה בה עבדה קרן לבין הנתבע, ובתמורה יקבל התובע 60,000 ₪ תוך 7 ימים.

בעניינינו אין המדובר בטענה להלוואה שניתנה על ידי מי שעיסוקו במתן הלוואות, אלא הלוואה בין חברים.

הנתבע הכחיש קיומה של עסקה כזו והתכנותה, וטען כי לווה סכום זה מחברו של התובע (שהיה בעל צ'יינג') ולא מהתובע בעצמו אשר היה רק ערב להחזר ההלוואה מהחבר.

...

בנוסף ונוכח מסקנתי כי התובע לא היה רשאי להגיש את התביעה בסך 25,000 ₪ בעילה שטרית ואף לא הרים הנטל להוכיח חוב של הנתבע בגין ההלוואות הנטענות בסכום הנתבע – התביעה גם בגין סכום זה נדחית.

אשר על כן התביעה בכללותה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין 10,000 ₪.