לטענת התובע, הנתבע 2 "אילץ" אותו לעבוד "תמורת שכר זעום", מבלי שניתנו לו זכויות המגיעות לו. לטענתו, ביום 09.11.12 ניפצע כתוצאה מתאונת עבודה (להלן: "התאונה"), בעקבותיה נשרף בפניו וגופו.
לטענת התובע, בסוף שנת 2014 הודיע התובע על התפטרותו, בעקבות התאונה שפגעה ביכולתו להמשיך ולעבוד במתכונת הנוכחית.
לנוכח האמור, אני דוחה את תביעתו בגין רכיב זה.
החזר הוצאות נסיעה
לטענת התובע בכתב תביעתו– רק בחודש יוני 2010 שולמו לו נסיעות, ומשכך על הנתבעים לשלם לו סך של 12,565 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעות (בגין 53.7 חודשי עבודה).
בשים לב לאופי היחסים בין הצדדים, לקרבה שהייתה ביניהם, לתפקידו של התובע בנתבעת 1 - כשליחו, (לטענתו ששמש נהגו של הנתבע 2) לכך שמדובר בחברה של הסעות ותיירות, שלה נהגים ורכבים רבים, ולכך שהתובע לא הציג אסמכתות לנסיעותיו בתחבורה ציבורית ולמרחק ממקום העבודה לביתו - אני דוחה את תביעתו בגין רכיב זה.
תלושי שכר חסרים
לטענת התובע לא הופקו לו תלושי שכר באופן קבוע, ותלושי השכר של שנת 2012 ו-2013 הגיעו לידיו מאחר שדרש אותם לצורך תשלום עבור התאונה.
לנוכח האמור, ולאור הוראות חוק חופשה שנתית, אני דוחה את התביעה בגין רכיב זה.
תשלום חלף הפרשות לפנסיה
לטענת התובע, וכעולה מתלושי השכר שהופקו לו, הנתבעים לא הפרישו לתובע הפרשות לפנסיה ולפיצויים.
...
אני דוחה את טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים, ביחס לסכום של 15,000 ₪.
אני מקבל את טענת הקיזוז שהעלו ביחס לתשלום חלף הודעה מוקדמת – בסך 2,600 ₪ (600 ₪ בגין תקופת העסקה ראשונה, ו-2,000 ₪ בגין תקופת העסקה נוספת), כפי שביקשו הנתבעים בכתב הגנתם (להבדיל מבקשתם בסיכומים, לפיה שונה הסכום הנ"ל ל-4,000 ₪).
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה, מהטעמים אשר פורטו בפסק הדין.