תביעה להחזר הוצאות ניתוח מניעתי

מצבה הרפואי של ל. מתוך התיק הרפואי כבר בהיות ל. בת 7 חודשים, במרץ 2004, ועוד עובר להעברתה לבית שבתי לוי, מצא רופא קופת חולים, ד"ר וולף, שהיא נראית רזה מאד, אינה יושבת, החזרים ערים מאד, עיניים שקועות, משקל באחוזון הנמוך, לא תומכת בגפיים תחתונות ומוטוריקה גסה חלשה והפנה בדחיפות למכון להתפתחות הילד.

כן נבדקו מדדים נוספים והומלץ על טפול אנטיביוטי מניעתי, ביקורת בעוד שנה שכן ייתכן שיהיה צורך לסגור את הדוקטוס תוך כדי צנתור (עמ' 95-96 למוצגים).

תביעתם היא לכסוי הוצאותיהם בגין עשרות טיפולים, הניתוח והאישפוז בבתי החולים ובמרפאות בהם טופלה ל. לאורך השנים.

...

אני סבורה כי לאור קביעתי שהנתבעים אחראים כלפי התובעים ברשלנות, יש מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה ואני מעמידה אותו על 250,000 ₪.

סוף דבר אין אלא להעריך את מעשה התובעים שביקשו לאמץ ילד ולתת לו חיים טובים.

הנתבעים ישלמו לתובעים ביחד ולחוד סך של 250,000 ₪ כפיצוי בגין מחדליהם.

כפי שצוין לעיל, סעיף 5א(ג) לחוק המכר (דירות) מאפשר לצדדים להתנות על חובת הפצוי כאשר העיכוב נובע מנסיבות שאינן בשליטת המוכר "ושהסכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו". "בכל הנוגע להערכת הסיכון שייגרמו עיכובים בשל היתנהלות הרשויות, אין לקונה כל מידע או יכולת הערכה. מלוא המידע והניסיון בעיניין זה נמצאים בידי היזם-המוכר, האמור לדעת להעריך את הסיכון שהרשויות יבואו בדרישות חדשות , או יפגינו חוסר יעילות בטיפול בבקשות המוגשות אליהן. הוא גם זה שאמור להיות בפועל בקשר מול הרשויות ובידו לנסות להשפיע על קצב קבלת ההחלטות. ולבסוף, ככל שהתנהלות הרשויות עולה כדי עוולה, היזם הוא זה שניתן לצפות כי יגיש תביעה נגד הרשויות בגין הנזקים שנגרמו עקב התנהלותן. ניתוח זה של מאזן הכוחות בין היזם לבין הקונה מוביל למסקנה כי בדרך כלל ראוי יהיה להטיל על היזם את הסיכונים הקשורים להתנהלותן של הרשויות שאישורן נידרש לצורך ביצוע הבנייה והשלמתה. על היזם לשקלל גורמים אלו כאשר הוא מתחייב לתאריך מסירה של הדירה. התחייבות לתאריך מסירה מסוים היא בעלת ערך כלכלי, שכן הדעת נותנת שככל שתאריך המסירה מוקדם יותר כך המחיר שניתן לידרוש גבוה יותר. כמו בכל מקרה בו צד נוטל על עצמו התחייבות חוזית, יש בה סיכון מסוים. אין זה ראוי כי סיכון זה, ככל שהיתממש, ייפול לפתחו של הקונה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון, בהקשר מעט שונה, בע"א 4481/90 אהרן נ' ג. פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ, פ"ד מז(3) 427, 437 (1993): "ראשית לכל אומר, שראוי להתייחס בחשד לטעמים שמעלה צד לחוזה באשר לסיבות - סיבות סבירות, לטענתו - שגרמו לו להפר חוזה שנתחייב בו. הסכם, כל הסכם, אמור ליצור איזון כלשהוא בחלוקת סיכונים וסכויים בין הצדדים לו, וצד שנטל סיכון על עצמו (ובצדו של הסיכון זכה גם בסיכוי), לא יישמע בטענה כי להוותו נתגשם הסיכון, וכי מטעם זה אין הוא יכול לקיים את החוזה כהלכתו...". סביר בעיני כי ככלל הסיכון כי יהיו עיכובים בהשלמת הבנייה כתוצאה ממחדלים של הרשויות רובץ על היזם, והוא אינו יכול במקרה כזה לזכות בפטור מחובת פיצוי (לגישה דומה ראו, עניין אליהו, פסקה 36.

אכן, אין להיתעלם מן המטרה המניעתית הגלומה בו, אך זו נשזרה במסגרת תהליך החקיקה בהטבת הנזקים הנגרמים לרוכשי הדירות כתוצאה מהאיחור במסירת הדירה, שכן העיכוב הבלתי צפוי טורף את תכניותיהם ומחבל בסדר יומם האישי, המשפחתי, והכלכלי [ראו דברי חברי הכנסת בפרוטוקול דלעיל] .

בתקופה שבין מועד מסירה חוזי, עליו הסתמכו רוכשים, ומועד מסירה נדחה בפועל, נאלצים רבים מהם אשר כבר התחייבו לפנות את דירתם הקודמת, למצוא פיתרונות דיור זמניים , , על כל העלויות הייחודיות הכרוכות בכך, כגון דמי שכירות גבוהים הנדרשים בשכירות קצרת טווח, איכסון ריהוט בלתי מתאים, והוצאות העברת דירה כפולות , בתקופה זו, ישנם רוכשים שעלולים גם לשאת , בעת ובעונה אחת, הן בהחזרי המשכנתא שנטלו לצורך רכישת הדירה החדשה, והן בדמי השכירות האמורים.

כך למשל בעיניין סימה נג'ר נ' רום-רימון נכסים ובניין בע"מ שהוזכר קודם , נקבע בסעיף 94 : "נוסף על הפצוי הסטאטוטורי, תובעים התובעים פיצוי בסך 25,000 ש"ח לכל אחד בגין עוגמת נפש; סימה תובעת פיצוי בסך 4,800 ש"ח בגין הוצאות הסעת ילדיה לבית הספר במהלך תקופת האיחור; וצימרמן תובעים פיצוי בסך 15,050 ש"ח בגין הוצאות איחסון במהלך התקופה. לדרישות אלו אין בסיס, שכן קיימת חפיפה בינן לבין הפצוי הסטאטוטורי. כשם שלא ניתן לתבוע במצטבר פיצוי מוסכם ופצוי בגין נזק מוכח כאשר קיימת חפיפה בין שני המרכיבים (ראו למשל, ע"א 628/87 חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד מו(1) 115 (1991); ע"א 4630/04 קניונים נכסים ובנין בע"מ נ' בני יעקב נדל"ן בע"מ [פורסם בנבו] (13.12.2006)), כך לא ניתן לתבוע פיצוי סטאטוטורי לפי סעיף 5א לחוק המכר (דירות) במצטבר לפצוי בגין נזקים שנגרמו בפועל עקב האיחור במסירה, אלא אם מדובר בראשי נזק נפרדים מאלו שהפיצוי הסטאטוטורי נועד לכסות. השאלה היא, איפוא, מהם הנזקים שהפיצוי הסטאטוטורי נועד לפצות בגינם, מעבר לנזק המובן מאליו של דמי השכירות עבור דירה אחרת.

...

לאחר עיון בחומר שבתיק , הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעות בחלקן , ואלו נימוקי: איחור במסירה – מסגרת נורמטיבית השאלה העיקרית בה נחלקו הצדדים היא האם נדחה מועד המסירה החוזי בשל התקיימותן של נסיבות שאינן בשליטת הנתבעת.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה כדלקמן: משפחת שושן פיצוי בסך 55,500 ₪ [ X 1856,000 * 1.5 / 30 = 55,500 ₪ ] , צמוד ונושא ריבית כחוק מיום 1.5.15 (אמצע תקופת האיחור ) ועד לתשלום בפועל.

התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחד מהתובעים הוצאות משפט : חלק יחסי של האגרה ששולמה ולפי מה שנפסק בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 15% מהסכומים שנפסקו לעיל (וכאשר הסכום כולל מע"מ), צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בתקופה זו של הביטולים חלק מהלקוחות בחרו לנסוע וחלק לא בעיקר לגבי הדרישה לבידוד היו לנו 2,500 ביטולים, כרגע אנו שנה ללא פעילות, עם הפסדים מאוד גדולים, הספקים לא החזירו לנו את הכסף למרות שביצענו החזרים כמה שיכולנו.

כך קבע בית המשפט העליון בעיניין בגץ 1633/20 "סל" שירותי סיעוד נ' מדינת ישראל: "במקרה שלפנינו, שפה זו ועקרונות אלה אומרים לנו כי "חולים סטטיסטיים" השוהים בבידוד מניעתי, בעודם נקיים מתסמיני מחלה ומהנגיף, אינם חולים בשום מחלה אשר שוללת את יכולתם לעבוד; כי אי-כושרם לבצע את עבודתם נכפה עליהם על ידי צו-בידוד שילטוני, ולא על ידי מחלה; וכי תעודת המחלה הגורפת, אשר ניתנה בעיניינם על ידי רשב"צ, איננה בגדר "תעודת מחלה" כהגדרתה בתקנות דמי מחלה, שהצגתה מזכה את העובד החולה בדמי מחלה בהתאם לחוק דמי מחלה.

בעיניין אחר ת"ק (ת"א) 2367-05-20 ד"ר יהודה דוד נ' אור קריירה בע"מ דחה כבוד השופט אבי שליו תביעה של אדם שהזמין מסוכנות תיירות חבילת נופש שכללה חבילת סקי בצרפת לימים שבין 15.3.20 ועד 20.3.20 בעלות של 1,000 אירו לאדם ובסך כולל של 12,910 ₪.

חשוב לציין, כי בעיניין רת"ק 50210-09-20 לוק נ' אור קריירה בע"מ (17.11.20) דחה בית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין תק (ת"א) 2367-05-20 ד"ר יהודה דוד נ' אור קריירה בע"מ, שצוין לעיל, תוך חיוב בהוצאות.

מעל לצורך, אף ניתוח הנסיבות הקונקרטיות של המקרה שלפני, מסקנתן היא ביטול העסקה.

...

הנתבעת טענה מנגד, כי דין התביעה להידחות.

כיוון שהנתבעת ציינה מפורשות את תנאי הביטול הרלוונטיים, ולפיהם באם יבוטל הנופש עד 7 ימים לפני תחילת החופשה, הרי שהמסקנה היא, שוב, כי התובעת במקרה דנן אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין הביטול.

התוצאה היא דין התביעה להידחות.

הנתבעת שילמה מרצונה פיצוי לתובעת ומשפחתה ואני סבור שניתן היה להסתפק בכך.

פקיד התביעות הכיר בארוע כתאונת עבודה, ונקבע כי מהות הפגיעה היא "חבלה בראש, כאב ראש, כאב צואר". ועדה רפואית מדרג ראשון אשר היתכנסה ביום 27.10.21 קבעה כי למבקש נותרה נכות יציבה בשיעור 10% החל מיום 1.11.21, בגין כאב צוארי בהתאם לפרט 29(5)(א)(II) (מותאם) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התוספת).

תלונות המבקש תועדו בפרוטוקול הועדה כך: "כאבי ראש באיזור המכה, סחרחורות כל הזמן, כאבי צואר, חולשה בכל הגוף ובמיוחד בידיים, נמלים בידיים שלא היו לפני הפגיעה. נעזר במקל כי סובל מסחרחורות כל הזמן. יש מסמכים מרופאים מומחים ומרופא תעסוקתי. רופא תעסוקתי אמר לי לפרוש. כיום לוקח כדורי שינה וכדורים נגד כאבים – בנדורמין, רוקסט, נוסידקס. קבלתי המלצה לניתוח". הועדה התייחסה למימצאי בדיקות וצילומים שעמדו לפניה: "10.8.2021 - בדיקת MRI, אשר הושוותה לבדיקת המוח מ-08.02.2020 (לפני התאונה): שינויים וסקולאריים דומים לממצאים הקודמים, אין התאמה להפרעה חבלתית או לקליניקה של לאחר הארוע הנוכחי. בע"ש צוארי ובעת הקראת הבדיקה לאחר 5 דקות מסוף הועדה חזר לחדר הבדיקה על מנת להזכיר שיש להתייחס לבדיקת ה-MRI. בכל המרווחים יש שינויים נווניים של היצרות קשה של התעלה הגרמית אשר אינם מתפתחים בחודשים מאז החבלה. ההדגשה של הלחץ היא בגובה C3-4 ובגובה C5-6". הועדה פירטה את מימצאי בדיקת המבקש באופן הבא: "מתהלך ללא צליעה, מחזיק מקל הליכה ביד משתנה. חוזר לאחור בתנועה מהירה על מנת לאסוף את המקל לאחר שיצא מהחדר. אין עדות להפרעה מיאלופתית. טוען כי בעת מבחן המצב בעצימת עיניים מרגיש סחרחורת, בפתיחת עיניים המצב לא משתפר. בכיפוף מגיע עד הבירכיים, יישור, הטייה וסיבוב ללא כאב. עומד על עקבים ובהונות לאחר דרבון בטענה כי כל הגוף חלש.

הועדה שאלה במפורש מה הטיפול ולא נמצא טפול מניעתי, נוטל נוסידקס, בונדורמין לשינה ורוקסט לכאבים.

באשר למימצאי הבדיקה הקלינית שביצעה הועדה, צוין כי לפי קביעת הועדה אין סימנים נוירולוגים, וכן הטונוס, ההחזרים והתחושה תקינים.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

...

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי חיפה (השופטת מירי שי; ב"ל 16756-04-22), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 24.3.22 (להלן: ועדת העררים או הוועדה) אשר קבעה למבקש נכות יציבה בשיעור 10% מיום 1.11.21.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי ובכלל חומר התיק, שוכנעתי כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור, משלא נטען לפגם משפטי בהחלטת הוועדה ומשלא הובאה הצדקה מספקת להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו המפורט של בית הדין האזורי.

באשר להנמקת הוועדה, על אף שהתרשמתי בשלב ראשון שההנמקה בדבר הקשר בין הפגיעה בעבודה לבין תלונותיו של המבקש על כאבי ראש, סחרחורות וחולשה בגוף ובידיים עשויה להיחשב ככזו שאינה ברורה דיה למי שאינו רופא - בהיעדר התייחסות לסוגייה מצד המבקש ולנוכח הסברי המוסד, הגעתי למסקנה כי סוגיה זו אינה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי הבדיקה לא מכוסה ע"י הפוליסה ולכן דחתה את דרישות התובע, שכן לטענתה עפ"י המסמכים הרפואיים שצורפו מדובר בבדיקה תקופתית אותה עובר התובע כחלק ממעקב על רקע מניעתי לאור מחלה בה חלה בעבר, ולא עקב בעיה רפואית פעילה, ובדיקה מניעתית תקופתית אינה מכוסה ע"י הפוליסה.

למעלה מן הצורך – והדברים אינם נדרשים להכרעה כאן - יצוין כי גם טענות הנתבעת בתגובתה לפיה התובע עבר ניתוח בשנת 2013, אינן יכולות להועיל לה. ראשית, מהסיכום הרפואי מיום 2 באוקטובר 2022 עולה, כי לתובע היסטוריה של המחלה שש שנים קודם לכן, ולא עשר שנים כטענת הנתבעת.

עם זאת, אני מוצאת שהתובע לא הוכיח את מלוא סכום התביעה, ולכן יש מקום לחייב את הנתבעת אך ורק בתשלום ההחזר בגין הבדיקה שבוצעה, וכן בהוצאות משפט, כפי שיפורט להלן.

...

הנתבעת תשלם לתובע סך של 500 ₪ בגין הבדיקה שעשה בחודש אוגוסט 2022.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 550 ₪, כאשר סכום זה כולל החזר אגרת בית משפט ששילם התובע.

מודעת אני ליחס שבין סכום התביעה לבין סכום ההוצאות שנפסקו, אולם בנסיבות דנן אני סבורה שמדובר בהוצאות סבירות, ויתכן שאף על הצד הנמוך.