תביעה להחזר דמי תיווך בגין ביטול חוזה שכירות

דמי תיווך – מאחר ונוכח ההפרה הנטענת של הסכם השכירות על ידי המשכיר ועל מנת למצוא בדחיפות דירה חלופית נאלץ התובע לשכור שירותי תיווך ואף לשלם דמי תיווך תובע התובע החזר דמי תיווך אלה – בבחינת נזק שניגרם לו בעקבות הפרה שהפר הנתבע את הסכם השכירות – בסך של 12,285 ₪.

הובלה – מאחר ובעקבות הליקויים והפרת הנתבע את הסכם השכירות נאלץ התובע לבטל את הסכם השכירות ולעבור לדירה חלופית בחלוף 3 חודשי שכירות בלבד , נאלץ לשוב ולשכור שירותי הובלה לדירה החלופית – 750 ₪ - סכום זה על דרך האומדנה הוא למעלה מסביר ואני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לשלמו לתובע! החזר פקדון- לטענת התובע עפ"י חוזה השכירות הוא מסר למשכיר צ'ק בנקאי ע"ס 25,000 ₪ כבטוחה.

...

- לעניין זה דוחה את רכיב התביעה מאחר לא שוכנעתי שהתובע דרש מהנתבע לנקות את הדירה ולבצע הדברה על חשבונו.

הובלה – מאחר ובעקבות הליקויים והפרת הנתבע את הסכם השכירות נאלץ התובע לבטל את הסכם השכירות ולעבור לדירה חלופית בחלוף 3 חודשי שכירות בלבד , נאלץ לשוב ולשכור שירותי הובלה לדירה החלופית – 750 ₪ - סכום זה על דרך האומדנה הוא למעלה מסביר ואני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לשלמו לתובע! החזר פיקדון- לטענת התובע עפ"י חוזה השכירות הוא מסר למשכיר צ'ק בנקאי ע"ס 25,000 ₪ כבטוחה.

בנוסף , תובע התובע פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש בסך של 15000 ש"ח הוצאות טיפול משפט בסך של 8686 ש"ח והוצאות תרגום ותמלול הודעות ביישומון "whatsapp" של הנתבע לתובע לצורך התביעה בסכום כולל של 2101 ש"ח. כפי שפרטתי לעיל הנתבע לא חס על התובע לא חסך ממנו עוגמת נפש ואי נוחות בהיותו שוכר שהתקשר איתו בהסכם שכירות בתום לב. מאחר ובהחלט נוכחתי שהתובע סבל , וזאת בלשון המעטה מהתנהלותו המזלזלת חסרת תום הלב של הנתבע, נאלץ לתעד את כל התקשורת הרבה אם הנתבע להקליט , להמציא חוות דעת מומחה ולשכור שירותים משפטיים אני מקבלת רכיב זה של התביעה ומחייבת את הנתבע לפצות את התובע בגין עוגמת נפש בסכום של 11,160 ש"ח - סכום שמהווה למעשה 10% מסכום דמי השכירות השנתיים על פי הסכם השכירות בין הצדדים בצירוף הסך של 8686 ש"ח, הוצאות משפט ובצירוף הוצאות התובע לתרגום ותמלול ראיותיו בסכום נוסף של 2101 ש"ח. בסך הכל מחייבת את הנתבע לשלם לתובע בגין רכיב זה את הסכום הכולל של 21,947 ש"ח. בריכוז כל רכיבי הפיצוי שתביעתם נתקבלה כמפורט מעלה – מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך הכולל של 65,468 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל בנוסף מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את סכום האגרה בה נשא בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום שנשא בה ועד התשלום בפועל.

לטענת הנתבעת בנסיבות אלו, משנחתם הסכם השכירות שהיא הייתה הגורם היעיל להשגתו, על פי סעיף 14 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים") ועל פי הסכם התיווך, היא זכאית למלוא דמי התיווך והיא אינה האחראית לכך שהתובעת בחרה לבטל את הסכם השכירות.

אוסיף, כי מהשיחות שצורפו לתיק עולה, כי מר לביאן אמר לתובעת שהוא מאמין לגירסתה שההסכם בוטל בשל השפוץ ואף טען כי מר הירדני צריך לשאת בעלות דמי התיווך (שיחה מיום 5.7.20, עמ' 3, 4, 6 ,8 לתמליל); גם בשיחה שקיימו השניים ביום 6.7.20 (לאחר שעו"ד מטעם התובעת שוחח עם מר לביאן טלפונית), ציין מר לביאן כי הוא מבין את התובעת והבהיר שהוא רוצה "לסגור" את הפרשה ברוח טובה (עמ' 8-7 לתמליל השיחה).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא קיימה את הוראת סעיף 8 לחוק המתווכים ועל כן התובעת זכאית להחזר דמי התיווך ששילמה בסך 11,000 ש"ח. לעניין התביעה לתשלום דמי התיווך ששילמה התובעת למתווך אחר עבור מציאת הדירה החלופית: טענה זו נטענה בעלמא ולא הובר מקור זכותה של התובעת לסכום זה. הלכה למעשה עסקינן בפצוי בכפל, שכן משפסקתי שהנתבעת אינה זכאית לדמי תיווך, ממילא היה על התובעת לפנות למתווך אחר (אם היא חפצה בכך) ולשלם לו את שכרו.

...

ויודגש- לעניין זה אני מקבל גרסת התובעת כי חוזה השכירות בוטל בשל גילוי העובדות המהותיות הנ"ל. מר הירדני תמך בגרסת התובעת כשהעיד כי התובעת הבהירה לו כי הדבר לא מקובל עליה (עמ' 2 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבעת לא קיימה את הוראת סעיף 8 לחוק המתווכים ועל כן התובעת זכאית להחזר דמי התיווך ששילמה בסך 11,000 ש"ח. לעניין התביעה לתשלום דמי התיווך ששילמה התובעת למתווך אחר עבור מציאת הדירה החלופית: טענה זו נטענה בעלמא ולא הובר מקור זכותה של התובעת לסכום זה. הלכה למעשה עסקינן בפיצוי בכפל, שכן משפסקתי שהנתבעת אינה זכאית לדמי תיווך, ממילא היה על התובעת לפנות למתווך אחר (אם היא חפצה בכך) ולשלם לו את שכרו.

סוף דבר: לאור כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה: הנתבעת תשלם לתובעת סך כולל של 11,000 ש"ח. בנוסף, בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,848 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ברם, דרישת התובעים להשבת מחצית מדמי השכירות ששלמו בעבור החודש שבמהלכו הדירה לא הייתה ראויה למגורים, וכן להחזר הפקדון שהפקידו להבטחת התחייבויותיהם על פי הסכם השכירות, לא נענתה, ומשכך הוגשה התביעה.

בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת, כי לא הייתה לתובעים כל עילה לביטול ההסכם, וכי על התובעים לשלם לה את מלוא דמי השכירות והתשלומים השוטפים בגין הדירה עד ליום 12.4.18, הוא המועד שבו הושכרה הדירה לשוכרים חלופיים, וכי בנוסף על התובעים לשלם לה תשלום שווה ערך לדמי שכירות חודשיים, המשקף את דמי התיווך בגין השכרת הדירה, וכן לפצות אותה בגין עוגמת הנפש שגרמו לה התובעים בגין התנהלותם.

...

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה.

בהתאם לאמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעים סך כולל של 19,746 ₪, בהפחתת סך 130 ₪ בגין מונה הגז, ובסה"כ 19,616 ₪, כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

התביעה שכנגד נדחית.

בתביעה התבקש החזר דמי תיווך ששלמו למתווכת.

בהתייחס למהות המידע שנימסר ולשאלת קיומה של חובת גילוי ביחס למידע זה, הפנה בית המשפט קמא לפסק דין אחר שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בת.ק. (הרצליה) 3109-08-16 פלוני נ' פלונית (8.10.16) שם לא גילה התובע את עברו הפלילי במהלך משא ומתן ולאחר גילוי המידע הודיע המשיכר על ביטול ההסכם.נקבע בהקשר זה: "בית המשפט העלה ספק רב אם השוכר צריך להניח שעברו הפלילי הוא רלוואנטי בעיני המשכיר. בעוד שחוסנו הכלכלי של השוכר, אופיו כשוכר שישמור על הנכס כראוי במהלך השכירות והערכת הסיכוי שהשוכר יעמוד בחבותו לפנות את המושכר בתום השכירות, הם הפרטים החשובים בשכירות לצורכי מגורים..". (מתוך סעיף 37 לפסק דינו של בית משפט קמא.

...

אני סבורה, כי בנסיבות שבהן לא גולה למשכירה ולבנה כי המשיב 1 לא חותם על ההסכם באופן אישי.

כיוון שכך, המבקשת לא היתה צריכה לפצות את המשיבים בגין דמי תיווך ששילמו למתווכת ודין התביעה היה להידחות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.

כמו כן, טוען התובע כי שילם דמי תיווך נוספים בסך של 11,700 ₪ בגין הצורך לאתר דירה חלופית בעקבות ביטול הסכם השכירות.

הנתבעים טוענים להעדר יריבות עם התובעת 2; כי מדובר בתביעה מיותרת וכי הנתבעים פעלו לפי פסק הדין בהליך הקודם, גרסו את ההמחאות שמסר התובע וסגרו את תיק ההוצאה לפועל; כי החזירו לתובע את דמי השכירות כנגזרת מפסק הדין; כי התובע אינו זכאי להפחתה של דמי השכירות בגין התקופה בה גר בדירה ונהנה ממנה; כי סעיף ריבית הפיגורים בהסכם השכירות אינו רלבאנטי לענייננו; כי דמי התיווך אינם מעניינם של הנתבעים ולא שולמו להם ואם יש לתובעים טענות עליהם לפנות למתווך; כי ביחס להליכי ההוצאה לפועל, הם ניסגרו מיד לאחר פסק הדין בהליך הקודם וכי בזמן אמת הייתה מחלוקת אמיתית בין הצדדים שהצדיקה את נקיטת ההליכים מצד הנתבעים.

במקרה כזה, מעמיד חוק השכירות שתי אפשרויות לשוכר: האחת, לתקן את הפגם או אי-ההתאמה ולדרוש מהמשכיר החזר הוצאות סבירות (סעיף 9(א)(1)); השנייה, להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם או אי-ההתאמה, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם, לעומת שוויה לפי החוזה (סעיף 9(א)(2)).

...

סיכום ביניים התביעה מתקבלת בחלקה בגין המרכיבים הבאים: 7,671 ₪ בגין ריבית הפיגורים.

התוצאה הנתבעים ישלמו לתובע סך כולל של 31,466 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין החל ממועד הגשת התביעה (24.4.2022) ועד לתשלום המלא בפועל.

בנסיבות בהן התביעה התקבלה בחלקה בלבד (פחות מרבע מסכום התביעה), ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך של 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.