תביעה להורות על שקילת ביטול חוב מזונות

בהסכם הגירושין מיום 17.11.02 נקבע שהתובע ישא במזונות הילדים בסך 1,000 ₪ עבור כל אחד מהם ובסך הכל 2,000 ₪ לחודש, צמוד למדד (סעיף 4 להסכם, נספח לכתב התביעה).

התובע אינו טוען שנפלה טעות בהפעלת שיקול הדעת של הנתבע בנוגע לסכום הקזוז, אלא טוען שיש להורות על ביטול הקזוז כליל וכן על ביטול כלל החוב או "הקטנתו באופן משמעותי". המחלוקת היא לכן בשאלות הבאות: האם בנסיבות העניין יש להורות על ביטול או מחיקת יתרת החוב, והאם ההחלטה בשאלה זו מסורה לבית הדין האיזורי לעבודה במסגרת סמכותו לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות.

...

לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיו הוא מנוע מלנקוט בהליכי פשיטת רגל ולבקש הפטר מחובו לנתבע במסגרת הליכים מסוג זה. התובע טען שהוא מנוע מלעשות כן שכן פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם – 1980 (להלן – הפקודה) קובעת שחוב מזונות אינו חוב בר-הפטר וחובו כלפי הנתבע בגין מזונות הוא חובו היחיד.

אין הדבר כך במסגרת ההליך בבית הדין, והאמור תומך במסקנה שלבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בבקשה למחיקת חוב המזונות.

סוף דבר – אנחנו מורים על מחיקת התביעה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית לדון בטענות שהועלו בה ולפסוק את הסעד המבוקש בה. אין צו להוצאות.

הנאמן הגיש עידכון וטבלה מרכזת ממנה עולה כי נגד החייב הוגשו תביעות חוב הכוללות תביעת חוב בדין קדימה מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן - המל"ל) בגין מזונות בסך של 156,714 ₪ וכן תביעות חוב בדין רגיל בסך כולל של 75,477 ₪.

לפיכך, יש מקום לשקול ביטול ההליך".

  לאחר בחינת הנתונים עולה כי יש להורות על ביטול ההליך, בשל חוסר תום לב ביצירת החובות, העידר עמידה בחובותיו של החייב בהליך ומחמת העידר תועלת לנושים.

צו כנוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; שכרו של בעל התפקיד ישולם בהתאם לכתב המינוי, והכונס הרישמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, תועבר למל"ל לתשלום חלק מחוב המזונות שבדין קדימה.

...

  נוכח הסכום שהצטבר בקופת הכינוס הרי שאין צפי כי החייב ישלם כספים אשר יאפשרו חלוקת דיבידנד לנושים בדין רגיל, וסביר כי בסופו של דבר לא יהיה בקופת הכינוס כדי לאפשר אלא תשלום חלק מחוב המזונות שבדין קדימה.

נוכח מכלול הנסיבות המפורטות לעיל, כאשר מדובר בצירוף של טעמים המלמדים על חוסר תום לב של החייב, הן ביצירת החובות והן בקיום חובותיו בהליך וזאת לצד העדר תועלת לנושים, הרי שעולה המסקנה כי דין ההליך להתבטל.

על כן, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק.

ב-10/20 הגישה התובעת בקשה לביטול חובות עקב יצירת החוב, כדלקמן: "... עליתי ארצה ב-4.10.18 עם בעלי ו-3 ילדים קטינים. לצערי בעלי נכה מילחמה, לא הצליח למצוא עבודה בישראל וחזר לאוקראינה ואני הגשתי תביעת גירושין דרך סיוע משפטי. בתור עולה חדשה... למדתי באולפן עברית... והייתי מקבלת הבטחת הכנסה בסך 3,400 ₪. בסיום הלימודים קבלתי גם החלטה של בית הדין על גירושין. לא הגשתי תביעה למזונות כי ידעתי שאין לגרושי הכנסות באוקראינה חוץ מקיצבת נכות. גם לא קבלתי ממנו מזונות במשך כל התקופה הזאת. עכשיו קבלתי מכתב שיש לי חוב בביטוח לאומי בסך 13,600 ₪ ואני לא מבינה למה? ניסיתי ליצור קשר עם נציגי המוסד ולא קבלתי תשובה ברורה. שלחתי כל המסמכים הנדרשים... אני לא מבינה... אין לי אפשרות לשלם. אני אם יחידנית ורק לפני כחודש הצלחתי לצאת לעבודה עם שכר צפוי של 1,800 ₪. אני מבקשת להיתחשב בנסיבות האמורות ולבטל את החוב". ביום 26.11.20 דחתה הועדה את בקשתה כדלקמן: "במענה לפנייתך מיום 21.10.20, החליטה הועדה לבחינת חובות בישיבתה מיום 15.11.20 שלא לבטל את החוב. הועדה הסתמכה בהחלטתה על הנסיבות המפורטות מטה ועל המסמכים אשר צורפו לבקשה: נסיבות: 1. האחריות להווצרות החוב; 2. משך תשלום הגימלה שלא כדין; פרק הזמן שחלף מיום הווצרות החוב ועד לפעולת המוסד בנושא; 4. מצב כלכלי". עם זאת, פרוטוקול הועדה צוין כי הבקשה נדחתה משיקול אחר – אי נכונותה של התובעת להגיש תביעת מזונות נגד בעלה.

זאת, אף כי בדוח עצמו ההמלצה הראשונית הייתה למחוק את החוב, כדלקמן: "...על פי ההוראות בתקופה שהייתה פרודה מבעלה יש להביא בחישוב הכנסות את המזונות שנפסקו. מחודש 5/20 בוטלה ההכנסה ממזונות מאחר והתובעת גרושה והצהירה כי אינה מקבלת את המזונות. המבוטחת הודרכה להגיש תביעה למחלקת מזונות. בשל עידכון ההכנסות ממזונות נוצר במחלקתנו חוב. התובעת מתקיימת מגימלת הבטחת הכנסה, אינה עובדת. מאחר והנ"ל חד הורית עם שלושה ילדים המתקיימת רק מגימלת הבטחת הכנסה, ממליצה על ביטול חלקי של החוב [גונן שרון]...

דיון והכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים ועיון בכלל החומר שבתיק לרבות בהחלטת הועדות, החלטתנו להורות על החזרת עניינה של התובעת לבחינה חוזרת בועדה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שעניינה של התובעת ישוב לוועדה לבחינת חובות.

מנגד, טוענת האם כי אין לקבל את טענת האב לפיה יש להורות על ביטול המזונות באופן קטגורי מעת שהאב מצוי בהליך פשיטת רגל ובפרט נוכח העובדה כי בהליך זה משלם האב מזונות מופחתים בסך 1,500 ₪ לחודש וכן נוכח הקף חובותיו, הסיבות להיווצרותן (הימורים בשוק ההון) ותוכנית הפירעון שאושרה לו אשר משפרת לאין שיעור את מצבו הכלכלי של האב.

כלומר הכלל הוא שחוב המזונות יוותר על כנו גם אם יינתן הפטר, אלא אם רואה בית המשפט שלפשיטת רגל לנכון מכוח שיקול דעתו לפי הסעיף האמור לעיל, ליתן הוראות גם לעניין פטור או אופן נשיאה ביתרת חוב המזונות.

בנסיבות אלו, ובשים לב לכך שמדובר בהכנסה הגבוהה ב- 2,500 ₪ מהכנסתו בעת אישור הסכם הגירושין, יש בכך כדי ללמד כי לאב לא היתה כל עילה מלכתחילה להגיש תביעה לביטול או הפחתה במזונות ונראה כי כל רצונו של האב (כפי שהצהיר) הוא מתן פטור מחוב המזונות העתידי בגין הפער בין סכום קציבת המזונות לבין סכום המזונות השוטפים.

...

סיכומם של דברים, לאור המפורט לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי האב כשל מלהוכיח שינוי נסיבות מהותי בכל אחת ואחת מטענותיו לאורו מוצדק להיעתר לתביעתו לביטול או להפחתת מזונות הקטין, ועל כן דין התביעה להידחות.

סוף דבר: אשר על כן, אני מורה כדלקמן: התביעה לביטול או להפחתת מזונות הקטין – נדחית.

לעניין הוצאות המשפט, בשים לב לתוצאת פסק הדין ותוך שנלקחה בחשבון התנהלותו של האב, אני מורה כי האב ישלם לידי האם את הוצאות ההליך בסך 15,000 ₪ בתוך 30 ימים ואם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

התובע היתנגד לבקשה והכונס הנוסף – עו"ד ניר זיו-נר הותיר את ההכרעה לשיקול דעת רשם ההוצל"פ. בהחלטת כב' רשם ההוצל"פ אוהד אשר מיום 6.12.22 נקבע: "1.תגובת הכונס איננה מתיישבת עם ההחלטה מיום 5.12.21 שם הבהרתי לכונסים כי הואיל והזוכה איננו נושה מובטח אזי תיק המזונות הפתוח כנגד החייב יהנה מדין קדימה בנושייה.

הוסיפה כי במידה והנושה סבור כי קיימת לו זכות עדיפה לגביית הכספים עליו לפנות בעצמו לבג"צ בבקשה להורות על פסילת סעיף 76(א3) לחוק ההוצל"פ. החלטת בימ"ש קמא מיום 11.1.24: נקבע כי שאלת סמכות הכונס להגיש את התביעה בתיק קמא משנית לחלוטין הואיל ושאלת קדימות חוב המזונות על פני חוב הנושה ערן שרון, צריכה לקבל ההכרעה, והנושה ערן שרון וודאי היה מוסמך להגיש את התביעה, כפי שטוענת המבקשת עצמה.

יובהר; כתב התביעה לא תוקן כך שהטענות של הנושה שהוסף כתובע זהות למעשה לטענות כונס הנכסים, והם לכאורה, לצורך התביעה "גוף אחד". יודגש; כי גם המבקשת ציינה בבקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעמה בבימ"ש קמא כי במידה והנושה סבור כי קיימת לו זכות עדיפה לגביית הכספים ויש לבטל את הקדימות של חוב המזונות, עליו לפנות בעצמו לביהמ"ש והוא בעל הדין הנכון בתביעה (סעיף 23 לבקשה).

...

משצורף הנושה ערן כתובע נוסף, אני סבורה כי אין חשש שינוהל הליך שלם מיותר או שגוי.

אני סבורה כי בדין נמנע בימ"ש קמא מלהכריע בטענה זו, בשלב המקדמי של בקשה לסילוק על הסף.

לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.