נתבע 2 מונה כונס נכסים למימוש זכויות החכירה בתיק הוצל"פ 02-29737-13-2 לבקשת הזוכה, הערייה, וזאת לצורך גביית חובות ארנונה של נתבעת 1 כלפיה.
אין המדובר כלל בשאלה משנית או נלווית לתביעה כנגד נתבעת 1 ולביטול רישום הזכויות על שמה או הערות האזהרה שנרשמו על זכויות אלו (הסעדים הנתבעים בסעיפים 8-10 לתביעה) ואשר תמשיך להתברר בביה"מ זה. בעיניין זה אבהיר כי התביעה לביטול שטר החכירה (סעיף 8) ומשמעות השעבודים שנרשמו על זכויות הנתבעת 1 וכן סילוק יד ופינוי (כסעד טפל לעיקר) נתונים לסמכותו של בית משפט זה ,אך אין בכך כדי להכשיר דיון בסעדים המופנים כלפי החלטת הרשות המקומית שאינם בסמכותו של בית משפט זה. לגבי הסעד בסעיף 7 לתביעה ,כפי שכבר הובהר לעיל,ממילא לא ניתן להורות על רישום בעלות ללא קבלת כל האישורים הנדרשים ע"פ דין.
...
אני דוחה את הטענה כאילו "העילה" שסילוקה מבוקש כלל לא נזכרה בתביעה (סעיף 2 לתגובה).
ביחס לטענת העדר סמכות עניינית, קבע שם ביה"מ המחוזי כי אלמלא היה מדובר בשאלה הנידונה אגב הליכי כינוס, ברי כי היה ממש בטענה והסמכות הייתה נתונה לביה"מ לעניינים מנהליים:
"אכן, לכאורה, צודקת העיריה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כידוע, תקיפת החלטה של רשות מקומית בענייני ארנונה ניתנת לביקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם מסקנה זו נכונה היתה, אילו נדחתה פניה לעיריה שנעשתה באופן עצמאי וללא תלות בהליך הכינוס, ואז אכן מדובר בהחלטת רשות מקומית הנידונה בבית המשפט לעניינים מינהליים. ואולם בענייננו, פנה כונס הנכסים לעיריה, במסגרת הליך הכינוס המתנהל בתיק זה ואשר מכוחו הוסמך הוא לבצע את הפעולות, לממש את השעבוד ולמכור את הנכס. במצב דברים זה, מוסמכת כמובן הערכאה שמינתה את כונס הנכסים ואשר הליך כינוס הנכסים מנוהל במסגרתה, להכריע במחלוקת שבין כונס הנכסים לעירייה, שכן הכרעה זו משליכה למעשה על אופן מימוש התמורה שהתקבלה בקופת הכינוס וסדר הקדימויות של התשלומים מקופת הכינוס. במילים אחרות, מדובר במחלוקת ישירה בין כונס הנכסים לבין הרשות המקומית. הכרעה במחלוקת זו הכרחית, שכן היא משליכה ישירות על כספי קופת הכינוס."
ובאופן דומה נקבע בבר"ע (מחוזי ירושלים) 782/05 שאול וולפשטיין בע"מ נ.עירית פתח תקוה (30.8.05), כי אלמלא היה מדובר בהליך בתחום סמכותו של ראש ההוצל"פ היה מדובר בשאלה שבסמכות ביה"מ לעניינים מנהליים:
"בענייננו, מדובר במחלוקת שהתעוררה בין המבקשת, היא הרוכשת, לבין המשיבה, היא עיריית פתח תקווה, אשר סירבה להנפיק למבקשת תעודה על העדר חובות. לכאורה, צודקת המשיבה בטענת חוסר הסמכות שהעלתה, שכן כאמור, החלטה של רשות מקומית ניתנת לביקורת שיפוטית באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לענייני ארנונה, המפורטת מפורשות בתוספת לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. אולם במה דברים אמורים? אילו פנתה המבקשת למשיבה באופן עצמאי וללא תלות בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה היתה דוחה את בקשתה, אזי ניתן היה לומר כי מדובר בהחלטת רשות מקומית, אשר עתירה עליה יש להגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים. ברם, במקרה דנן, המבקשת פנתה למשיבה בשמו של כונס הנכסים, באמצעות ייפוי הכח שניתן לה על ידו ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל (ראה נספח ח'1 לבקשה למתן הוראות, נספח ב' לבקשת רשות הערעור). המבקשת, למעשה, נכנסה בנעלי הכונס ופעלה בשמו, כך שבפועל, נוצרה מחלוקת ישירה בין הכונס לבין העירייה, ועל כך יפורט עוד בהמשך. ראש ההוצאה לפועל רשאי היה להכריע במחלוקת שבין הכונס לעירייה באשר לתקופה בגינה על כונס הנכסים לשאת בתשלום ארנונה על הנכס, שכן הכרעה זו למעשה קובעת את סדרי הקדימויות של התשלומים מקופת הכינוס, וכך, בצדק, ציין ראש ההוצאה לפועל בהחלטתו. לפיכך, הבקשה למתן הוראות שהגישה המבקשת, והכרעת ראש ההוצאה לפועל בבקשה זו נעשו במסגרת סמכותו של ראש ההוצאה לפועל ודין טענת חוסר הסמכות להידחות.".
הנה כי כן, תקיפת החלטה של עיריה שלא לתת אישור ע"פ סעיף 324 לפקודת העיריות (נוסח חדש),הינה עניין הנתון לסמכותו של ביה"מ לעניינים מנהליים והסעד הנתבע בסעיפים 11-12 מתייחס במפורש להחלטה זו.
תפקידו וסמכותו של ביהמ"ש המנהלי לבדוק ולבחון את החלטת הרשות, האם נפל בה פגם, האם ניתנה בשרירות, האם היא לוקה באפליה, האם ניתנה לצדדים זכות טיעון ואם היא לוקה בחוסר סבירות.
לאור כל האמור אני מקבלת את הבקשה ומורה על מחיקת הסעדים הנתבעים בסעיפים 11-12 לתביעה וכל הסעיפים המתייחסים לסעדים אלו בינהם: פסקה שניה לסעיף 19 לכתב התביעה, שורה אחרונה לסעיף 27 לכתב התביעה החל מהמילה משום.
