תביעה לדרישת תשלום דמי השתתפות עצמית בפוליסת ביטוח מעבידים

התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב בלישכת ההוצאה לפועל לשם גביית הישתתפות עצמית בעקבות תשלום דמי ביטוח בגין ארוע נזק לפי פוליסת בטוח אותה רכשה הנתבעת מהתובעת.

הנתבעת היתגוננה וטענה כי שיעורם של דמי ההישתתפות העצמית עומד על סך של 7,000 ₪ מאחר וארוע הנזק נשוא התביעה הוא תביעתו של עובד ולכן מן הראוי היה להפעיל את פוליסת חבות המעבידים ולא פוליסת חבות צד ג' כפי שעשתה התובעת בה דמי ההישתתפות העצמית עמד על סך של 50,000 ₪.

אף בתכתובת שבין הצדדים, לאחר דרישת התובעת לתשלום, אין כל היתייחסות ותגובה לטענות הנתבעת באשר לסוג הפוליסה הרלוואנטית שיש להפעיל.

...

כבר בתחילה עלתה השאלה איזו פוליסה יש להפעיל ובתשובה לטענת הנתבעת כי יש ליתן כיסוי למקרה הבטוח באמצעות פוליסת חבות מעבידים, עונה ב"כ התובעת דאז במכתבו מיום 24.7.14 (נספח ג' בהתנגדות לביצוע התובענה): "אין מחלוקת כי התובע אינו עובד ישיר של חברתכם, הוא עובד שכיר של חברת תגבור, משכורתו אינה משולמת על ידכם ואינם משלמים עבורו תשלומים לביטוח הלאומי, והנכם חשופים על כן גם לתביעת שיבוב של המל"ל בגין התאונה". ובהמשך: "לאחר שעיינו במסמכים שהעברת אלינו, הודענו עמדתך לחברת כלל, וזו הודיענו כי עמדתה בעינה עומדת, לפיה הפוליסה הרלוונטית והחלה בעניין הינה פוליסת חבות כלפי צד שלישי ולא פוליסת חבות מעבידים, באשר העובד אינו עובד של חברתכם אלא של חברת תגבור". בסופו של המענה התבקשה הנתבעת לאשר כיסוי באמצעות פוליסת חבות צד ג'.

נותרה השאלה האם טעותה לכאורה של התובעת בראשית הדרך אמורה להכתיב את המשכה? האם רשאית הנתבעת לזכות מן ההפקר והתובעת להיענש על טעות זו למרות שלא גרמה לנתבעת כל נזק? אינני סבורה כך. לו אכן הייתה התובעת מפעילה את פוליסת חבות המעבידים תחילה לא הייתה פטורה הנתבעת מהפעלת פוליסת חבות צד ג' בעקבות הצטרפותה של המל"ל לתביעה וחיובה בהשתתפות עצמית גם בגין פוליסה זו. אשר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומאחר וסך 7,000 ₪ כבר שולם, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 18,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה בהוצאה לפועל ועד ליום התשלום בפועל.

נוכח כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בלבד.

מסר לבעל הרכב שהוא מוכן לשלם את דמי ההישתתפות העצמית, לרבות את התשלום הנידרש בגין העידר הנחת תביעות, אולם הנתבע סרב.

התובע צרף לכתב התביעה את דרישת חברת הביטוח של צד ג'-הנפגע, וכן אומדן הנזק על פי חוו"ד השמאי, עוד צרף את הקבלות בגין תשלום הנזק ששילם.

הוא השיב לנתבע "אני לא חתמתי לך כלום, גם עבדתי אצלך הכל בחאפר". לטענת הנתבע בכתב ההגנה, התובע השתמש ברכב ללא רשותו, ופוליסת הביטוח של בעל הרכב לא כסתה שימוש ברכב ללא רשות בעל הרכב.

לדבריו הוא הסביר לתובע שאין באפשרותו להעסיקו בנסיבות בהן הוא מקבל דמי אבטלה, הואיל וביטוח המעסיקים לא יהיה בתוקף במקרה שהתובע ינזק במהלך העבודה, ומשכך הודיע לו שאינו יכול להמשיך לעבוד.

...

עם זאת לא שוכנעתי שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו על פי החוק, והוכיח כי במסגרת תנאי העבודה הוא היה רשאי להשתמש ברכב לנסיעות פרטיות מבלי לבקש את רשותו של הנתבע.

משכך נותר לפרט כל אחד מאחד עשר האירועים בגינם נידרשת הנתבעת לשלם הישתתפות עצמית, ואלה יובאו להלן: (1) ארוע 1 (דרישת הישתתפות עצמית בסך של 12,997 ₪) ביום 4.2.2007 אירע ארוע לצד ג' – מר גדיי גד טיה, לפיכך ניפתחה תביעה שמספרה 184172181, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2006 ועד ליום 31.8.2007 שמספרה 615492350.

דמי הישתתפות עצמית הנם בסך 12,318 ₪ (להלן: "ארוע 10") (11) ארוע 11 (דרישת הישתתפות עצמית בסך של 12,318 ₪) ביום 12.6.2012 אירע ארוע לצד ג' – מר פיוטר בלופלד, לפיכך ניפתחה תביעה שמספרה 184476932, בפוליסת ביטוח "חבות מעבידים", לתקופה שמיום 1.9.2011 ועד ליום 31.8.2012 שמספרה 115492350.

...

כבר מיד ייאמר כי טענה זו של הנתבעת נדחית; · טענה שניה, תשלום בפועל - הנתבעת טענה ביחס לשני אירועים כי שילמה את ההשתתפות העצמית והציגה שיקים ביחס לתשלום זה. מנגד השיבה התובעת כי התשלומים שהעבירה הנתבעת נזקפו לטובת חובות אחרים ומשכך ככל שתתקבל הטענה – עדיין חבה הנתבעת בגין חובות אחרים, שכלל לא נתבעו.

לאור כל האמור לעיל יש לדחות התביעות בגין אירועים 1, 2 ו-9.

בנסיבות אלו, לאור ההליכים שקוימו בין הצדדים והעבודה שהושקעה בניהולו של ההליך, אני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות ובשכ"ט ב"כ התובעת בסך כולל לשניהם של 30,000 ש"ח. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 104,589 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה – 13/9/2017 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪, סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין גדיש, צוין, כי היא זו שהעסיקה את הנתבע 3 ולכן נושאת באחריות חוזית ו/או שילוחית ו/או אחריות מעביד לכל מעשיו ומחדליו וחבה עמו, ביחד ולחוד, בהשבת סכום נזכר של 1,218,000 ₪ ולחילופין, בהשבת כל תשלום שיושת על הפארק מכוח התובענה העיקרית.

גדיש מתארת כיצד נאלצה להפעיל פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לשם הסדרת ייצוג חצוני לזה הקיים לה, בעיקר משום העדר צירוף מלוא הנתונים והמסמכים המהותיים עליהם נסמכת התביעה.

חברת הביטוח העמידה לגדיש ייצוג משפטי כנגד דרישה לתשלום דמי ההישתתפות עצמית בסכום של 45,950 ₪.

...

לא שוכנעתי עד תום מהצדק להכביר בהוצאותיה של גדיש חלף הסתייעות במשאביה הקיימים.

בעניין השני נפסקו הוצאות על הצד הנמוך, בדומה למסקנתי כאן, שתוצאתה אף נמוכה בהתחשב בהבדלים בין סכום התביעה כאן לסכום התביעה שם. לאור המקובץ, הפארק יישא בהוצאות גדיש בסכום כולל של 10,000 ₪.

עפ"י הפוליסה, גובה ההישתתפות העצמית של הנתבעת, במקרה של ביטוח חבות מעבידים (חלק 3.1 לפוליסה) ובמקרה של ביטוח חבות כללית כלפי צד ג' (חלק 3.2 לפוליסה), הוא 5,000 דולר.

במלוא הכבוד, העיון בכתב התביעה על נספחיו, וכן בסיכומי התובעת, אינו מגלה מהי העילה לדרישת תשלום זו. לא מצאתי בפוליסה הוראה מכוחה המבטחת רשאית לחייב את המבוטחת בדמי הישתתפות עצמית עובר הוצאה שהוציאה לצורך בירור דרישה לתגמולי ביטוח.

...

לאחר שעיינתי במסמכים הנ"ל, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה, כאמור להלן- אין חולק כי התובעת ביטחה את הנתבעת בפוליסה מקיפה שמספרה (5 ספרות אחרונות) 95805 לתקופה 1.4.05 ועד 31.3.06 (להלן: "הפוליסה" – נספח 1 לתביעה).

אין לי אלא לחזור על האמור מעלה, כי על הנתבעת לשאת בדמי השתתפות עצמית עפ"י הפוליסה, כאשר היא עצמה הייתה צד לאותו הליך, נתנה הסכמתה (באמצעות בא-כוחה) להסכם הפשרה וידעה גם ידעה כי התובעת תשלם לצד ג' תגמולי ביטוח לפי אותו הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין.

אולם, בנסיבות המפורטות לעיל, כאשר הנתבעת הייתה צד להליכים משפטיים, בשניים מתוך שלושת המקרים מושא התביעה, והיא זו שהפנתה דרישה להחלת החבות על התובעת כאן (כאשר שלחה לה הודעת צד ג'), והייתה שותפה להסכמי הפשרה בהם נקבע כי התובעת תשלם לתובע שם תגמולי ביטוח, אין היא זכאית, לטעמי, לטעון כי התובעת לא עמדה בתנאי סע' 68 הנ"ל. לא התעלמתי מקטע פסק הדין שציטטה הנתבעת בסע' 17 לסיכומיה, בעניין ע"א 2539/07 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' מאיירס שיווק בע"מ, אולם להבנתי הנדון שם אינו יפה לראייה לד'עסקינן, משום שהנסיבות שם שונות.

כאמור, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.