תביעה לדמי פגיעה בגין מיקרו-טראומה לאחר דחיית תביעה

בפנינו כתב תביעה שהגיש התובע, באמצעות בא כוחו, כנגד החלטת הנתבע מ- 15.8.12 הדוחה תביעתו לדמי פגיעה בגין פגיעה בצואר מ- 21.10.11, כשנפגע תוך כדי הורדת משא כבד ("עמוד" ארגזים השוקל כ- 100 ק"ג).

בהגנתו עתר הנתבע לדחיית התביעה, משלא הוגשה לו תביעה בגין מקרוטראומה ומשכך, התביעה מוקדמת ומשלא הוכחה תאונת עבודה כמשמעה בחוק .

אכן, עסקינן בעדויות שלאחר "האירוע" – אלא שבהקשר זה בנסיבות בהן אין כל נתון אובייקטיבי – רצף הסתירות שתואר מוביל אף הוא לכך כי לא שוכנענו! ונציין – לא נדרשנו בהכרעתנו להסתייגות המעסיק בתביעה או להסברי החשבת לרקע היתנהלותו של התובע במהלך התקופה שקדמה להפסקת עבודתו.

...

כך יש לציין כי לא ממש נהיר מהי גירסת התובע (בתביעתו), לשלב (המדוייק) בו חש בכאב ודי בגרסתו ה"עמומה" והלא מדוייקת (ס' 7 לתביעה) כדי שלא ממש נדע, בצירוף לכל האמור ולהעדר גירסת עובדה ל"פגיעה בעבודה" בפנייה הראשונה לטפול הרפואי – לאור כל אלה לא שוכנענו בהתרחשות ארוע תאונתי ב- 21.10.11.

אכן, עסקינן בעדויות שלאחר "הארוע" – אלא שבהקשר זה בנסיבות בהן אין כל נתון אובייקטיבי – רצף הסתירות שתואר מוביל אף הוא לכך כי לא שוכנענו! ונציין – לא נדרשנו בהכרעתנו להסתייגות המעסיק בתביעה או להסברי החשבת לרקע התנהלותו של התובע במהלך התקופה שקדמה להפסקת עבודתו.

הנה כי כן – נדחית התביעה.

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין נזק בגב ובצואר, שנגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתנאי עבודתו.

לטענת הנתבע, התובע ביצע במהלך יום העבודה פעולות שונות ומגוונות והגם שמדובר בעבודה פיזית קשה הרי שבשל המגוון, המשקלים השונים, הכיפוף המלא ובהיעדר רצף לא ניתן לדבר על תשתית עובדתית למיקרו-טראומה.

" (ראה עב"ל (ארצי) 54603-11-14 ארקדי קרייזנבורג נ' המוסד לביטוח לאומי - מאגר נבו 19.04.2017) אכן, עבודתו של התובע הייתה עבודה פיסית קשה ומאומצת, אולם, כפי שנפסק, "השמוש במונח מקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונישנות אין ספור פעמים." יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על התשתית העובדתית כפי שהוכחה בפנינו, מביא למסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לעילת המקרוטראומה ויש לדחות את תביעתו כבר בשלב זה מבלי למנות מומחה רפואי.

בחקירתו בפנינו, עת נישאל התובע אודות השינוי בעבודתו לאחר מינויו למנהל עבודה, טען כי עבודתו לא השתנתה אך בהמשך, עלה מחקירתו, כי לאחר שמונה למנהל החל גם לעזור לפועלים בכל מיני תחומי פעילות לפי הצורך: "ש. בשנת 2010 הפכת להיות מנהל עבודה. מה היה ההבדל בצורת העבודה בתפקידים אלה?

...

לגישתו, הדרישה הינה לתנועות שהן זהות במהותן ולא זהות באופן מוחלט, והדרישה מפועל בניין לבוא בכל יום ולבצע פעולות סדרה זהה, היא לא הוגנת שכן התובע בסופו של דבר מגיע ליום עבודה נתון וכפועל יוצא עושה לפעמים מגוון פעולות, אך במהות ובראיה כללית מדובר בסדרה זהה של פעולות דומות שעושה בכל יום.

" (ראה עב"ל (ארצי) 54603-11-14 ארקדי קרייזנבורג נ' המוסד לביטוח לאומי - מאגר נבו 19.04.2017) אכן, עבודתו של התובע הייתה עבודה פיסית קשה ומאומצת, אולם, כפי שנפסק, "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים." יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה על התשתית העובדתית כפי שהוכחה בפנינו, מביא למסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה ויש לדחות את תביעתו כבר בשלב זה מבלי למנות מומחה רפואי.

לנוכח האמור, התביעה נדחית.

אצל התובע התגלתה תיסמונת התעלה הקארפלית בשתי ידיו והוא הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין המחלה ממנה הוא סובל, בטענה שהפגיעה נגרמה כתוצאה מתנאי עבודתו.

הנתבע דחה תביעה זו מהסיבה שלא הוכח שהמחלה נופלת להגדרה של "מחלת מיקצוע" כמובנה בחוק הביטוח הלאומי; או שהמחלה נגרמה על דרך המקרוטראומה ואף לא הוכח שקיים קשר סיבתי בין המחלה לבין תנאי העבודה של התובע.

האם מניסיונך לא נתקלת במקצוע הטבחות כסיבה להווצרות פתולוגיות ביד כתוצאה ממיקרו טראומות? תשובת המומחה – "בהחלט כן... התיסמונת השכיחה במקצוע הטבחות הנה טנוסינוביטיס של הגידים מכופפי האצבעות הארוכים, כתוצאה מהתנועות החוזרות והנישנות של הגידים במשך שעות רצופות מדי יום ולאורך שנים רבות. אצל מר בינדר לא אובחנה תיסמונת זו, לא מימין ולא משמאל". 7.2.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין טענות התובע להדחות, ובמה דברים אמורים? לאחר שעיינתי בכלל כתבי בית הדין שהוגשו בתיק ונספחיהם, לא מצאתי שהתובע טען בשלב כלשהוא כי הוא עבד בעבודה נוספת מסוג העבודה שלגביה הוא הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי מלכתחילה.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין טענות התובע להידחות, ובמה דברים אמורים? לאחר שעיינתי בכלל כתבי בית הדין שהוגשו בתיק ונספחיהם, לא מצאתי שהתובע טען בשלב כלשהו כי הוא עבד בעבודה נוספת מסוג העבודה שלגביה הוא הגיש את תביעתו למוסד לביטוח לאומי מלכתחילה.

המומחה ציין כי מסקנה זו עולה גם מחוות הדעת שבחן את התובע ולחיזוק מסקנתו זו ציין המומחה כי העובדה שהמחלות מהן סבל התובע הופיעו אצלו בשתי ידיו באותה העוצמה על אף שסביר היה להניח שתנאי עבודתו יביאו לפגיעה חמורה יותר ביד הדומיננטית, אינן תומכות בקשר הסיבתי העובדתי בין תנאי עבודת התובע לבין המחלות שלגביהן הוא הגיש את תביעתו.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

ביום 22.6.2016 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין פגיעה בעבודה בשל CTS.

לפיכך, התובע לא הרים את נטל ההוכחה בתיק ויש לדחות את התביעה כבר בשלב זה. מקרוטראומה התובע לא נפגע תוך כדי ועקב עסוקו במשלח ידו.

מן הכלל אל הפרט בטופס התביעה שהגיש התובע לנתבע (אשר צורף לכתב ההגנה), תיאר את הפגיעה באופן הבא: "פתחתי ברז קיטור בברז דוודים תוך כדי הרגשתי שהצוואר התחתון נתפס לי הכאב התחזק מנהל עבודה שלי הזעיק את צוות החייאה של ביה"ח הגיעה והוחלט לפנות אותי לבי"ח מאיר בכפ"ס". בחקירתו בידי חוקר הנתבע ביום, תיאר את הפגיעה באופן הבא: "דוד גדול 4 צול פתחתי, ואת הדוד הקטן שעבד בלילה סגרתי. קודם פתחתי את הדוד הגדול ואז סגרתי את הקטן כדי שלא יחסר קיטור במערכת, פתחתי את הדוד הגדול והרגשתי את התפיסה בצואר ואז סגרתי את הדוד הקטן, בהתחלה הרגשתי רק "קנק" בצואר ואז זה הלך והחמיר, הכאבים ביד החמירו, ואבי לב ראה אותי בערך אחרי שעה וחצי.

...

נוכח האמור, ומאחר שגרסתו של התובע במקרה דנן הייתה אמינה על בית הדין, עלה בידי התובע להרים את הנטל הנדרש להוכחת עצם קיומו של האירוע התאונתי נשוא התביעה וזאת הגם שהמסמכים הרפואיים אינם תומכים בגרסתו ובנסיבות העניין, מצאנו ליתן לרישומים הרפואיים משקל נמוך.

בנסיבות אלו אנו מורים על מינויו של מומחה לקביעת הקשר הסיבתי בין הפגיעות להן טוען התובע ובין עבודתו גם לעניין תאונת העבודה וגם לעניין מיקרוטראומה.

סוף דבר: אנו קובעים כי הונחה תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה וכן כי הוכחה ראשית ראייה לכך שארע לתובע אירוע תאונתי ביום 23.11.2015 תוך כדי ועקב עבודתו ועל יסוד מסקנתנו זו ימונה מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין, בתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לליקוים מהם הוא סובל.

המשיב הגיש תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע מיום 19.10.15.

מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך" (כך במקור) כנגד החלטה זו הגיש המשיב תביעה במסגרת תיק ב"ל 25250-06-16 (להלן: הליך ההכרה), במסגרתו ולאחר מינוי מומחה מטעם בית הדין, הודיע המוסד כי החליט להכיר בפגיעה "כאב רדיקולארי בע"ש מותני כתאונת עבודה על דרך מקרוטראומה" וזאת על פי חוות הדעת מומחה בית הדין, ד"ר נ' בלומברג מיום 19.10.17.

נכון שהמוסד דחה את תביעתו של המשיב ובגלל זה הוגש הליך ההכרה, אולם במסגרת כתב ההגנה, כתב המוסד שהוא מודה כי דחה את התביעה להכרה בפגיעה הנטענת בגב תחתון, אשכים ורגל ימין, אך לא שלל מפורשות את הקשר הסיבתי לעניין האשכים (הבקע המפשעתי), ועל כן ולאור האמור בפסיקה של בית הדין הארצי בעיניין זכי מזרחי, היה על הועדה הרפואית לעררים לידון בקשר הסיבתי הנטען וכך עשתה.

...

ביום 03.04.16 הודיע המוסד על דחיית תביעתו של המשיב שכן לא שוכנע כי בתאריך 19.10.15 אירע למשיב אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי עבודתו וכי מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתו לבין תנאי עבודתו, ובזו הלשון: "1. מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שצורפו אליה, לא שוכנעתי כי בתאריך 19.10.2015 אירע לך אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עבודתך.

מנגד, טען המשיב כי דין הערעור להידחות.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור בנוגע לבחינת נכות המשיב בגין הבקעים להתקבל, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן, המוסד הכיר בפגיעה של המשיב "כאב רדיקולרי בע"ש מותני כתאונת עבודה על דרך מיקרוטראומה" וזאת על פי חוות הדעת של ד"ר נ' בלומברג מיום 19.10.17 אשר התקבלה במסגרת הליך ההכרה.

סוף דבר- הערעור של המוסד מתקבל.