תביעה לדמי לידה בשכר הרגיל

על כן, התשלום הנוסף בחודש יולי 2017 העומד על 5,000 ₪ נפרס על פי תקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח), תשנ"ה-1995 (להלן – התקנות) ל-12 תשלומים, כאשר הפריסה כללה את חודשי הבסיס לדמי הלידה, זאת מאחר שהנתבע לא ראה את התשלום דנן כחלק משכרה הרגיל של התובעת (החלטת הנתבע מיום 22.11.2016 צורפה לכתב התביעה).

...

את המסקנה לעיל, לפיה התשלום שבמחלוקת אינו מהווה תמורת שעות נוספות, מחזקת העובדה כי על מנת להגיע לסך של 5,000 ₪ בהתאם לשכר ששולם לתובעת היה עליה לעבוד בהיקף משרה כמעט כפול מזה שעבדה ברגיל, דבר שאינו סביר ואף לא נטען על ידי התובעת.

משלא שוכנענו כי מדובר בתשלום חודשי ומשקבענו כי מדובר ב"תשלום נוסף" הרי שאנו קובעים כי לא נפל כל פגם באופן בו חישב הנתבע את דמי הלידה כאמור לעיל.

לאור כל המקובץ לעיל, אנו מורים על דחית התביעה.

לבסוף טענה התובעת כי היא זכאית לחישוב דמי הלידה בגין הלידה השנייה על בסיס שכרה הרגיל ששמש לחישוב דמי הלידה בגין הלידה הראשונה.

המתוה המשפטי: בסעיף 48 לחוק הביטוח הלאומי מוגדר היום הקובע כ-"היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". בפסיקה נקבע כי הסיבה להפסקת העבודה ואי החזרה לעבודה צריך שתהא בשל ההריון (ראו עב"ל(ארצי) 48866-05-12 המוסד לביטוח לאומי – שרה דונט (14.8.2016)(להלן – פסק דין דונט) וכן דב"ע(ארצי) תשן/0-107 יפה טוויג – המוסד לביטוח לאומי (1.8.1990) (להלן – פסק דין טוויג)).

...

משהעידה גב' פצ'ניוק בחקירה ראשית, כי אישורי העסקה אלו הוצאו לצורך הגשת מועמדות של התובעת למשרה ממשלתית וכדי לסייע לה להתקבל למשרה כזו (עמ' 5 ש' 29 – 30 לפרוטוקול) – הרי שהמסקנה המתבקשת היא שלתובעת היה ברור, כבר בסיום חופשת הלידה בתשלום, כי היא לא תוכל לחזור לעבודתה אצל המעסיק בתום חופשת הלידה ולכן החלה לבדוק אופציות נוספות של מקומות עבודה.

מכאן עולה המסקנה כי התובעת הפסיקה את עבודתה אצל המעסיק מעילה שלא הייתה קשורה להריונה השני אלא מאחר שלא ניתן לה לעבוד במתכונת השעות שביקשה והיא חיפשה מקומות עבודה חלופיים.

סוף דבר: התביעה נדחית.

מטרת תשלום דמי הלידה הנה לפצות את המבוטחת על אובדן הכנסה מעבודה, שניגרם בשל ההיריון והלידה, כאשר גמלת דמי לידה הנה מסוג הגימלאות המחליפות הכנסה, ועל כן אין היא ניתנת לכל מבוטחת, אלא אך ורק למבוטחת, שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה (דב"ע נב/0-3 עטיל זאקס – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כד 153), וזאת על בסיס שכרה הרגיל שהייתה משתכרת עד אשר נפסקה עבודתה לרגל הלידה.

לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה התובעת כי העלאת השכר הייתה אמיתית ולא על מנת להעלות את גובה דמי הלידה ועל כן דין התביעה להידחות.ב עכלאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לדמי לידה.

...

זה המקום לציין כי שעה שהתובעת ובעלה ביצעו תפקידים שונים, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובעת לפיה הם חילקו את עבודתם בהתאם לצורך בטיפול בילדיהם שעה שכל אחד ביצע תפקיד אחר במקום העבודה.

עם זאת עולה מעדותו כי בעלה ביצע תפקיד אחר לגמרי, כמצטט: "אתה המעסיק של התובעת? ת. כן. ש. אתה מעסיק גם את בעלה של התובעת? ת. כן. ש. כמה שנים את בעלה? ת. אותה בערך 10 שנים ואותו בערך 5 שנים. אני לא זוכר בדיוק, נראה לי בין 5 ל- 6. ש. כשהתובעת יוצאת לחופשות לידה מי מחליף אותה? ת.בעלה נמצא בעבודה. ש. מה התפקיד שלה? ת. גרפיקאית. ש. בעלה גרפיקאי?ת.לא. הוא עובד בחנות. ש. אז מי מחליף אותה? ת. אותה לא מחליפים." ר' עמ 6 שורות 5-17.

לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה התובעת כי העלאת השכר הייתה אמיתית ולא על מנת להעלות את גובה דמי הלידה ועל כן דין התביעה להדחות.ב עכלאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לדמי לידה.

סעיף 48 לחוק מגדיר את "היום הקובע" במילים הבאות: "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; ולענין מבוטחת שזכאית לדמי היסתגלות מיוחדים ולא עבדה בהיותה בהריון כאמור - היום האחרון שבעדו השתלמו לה דמי היסתגלות מיוחדים בהיותה בהריון" (ההדגשה הוספה) כאמור בפסק דין עב"ל (ארצי ) 32446-04-22 ליאנה פזע - המוסד לביטוח לאומי (06.06.2023) (יכונה להלן: "פסק דין ליאנה פזע"): "סעיף 48 לחוק הוא סעיף הגדרות, ו"היום הקובע" מוגדר בו לצורך קביעתם בהמשך הפרק של תקופת אכשרה (סעיף 50 לחוק לחוק) ו"שכר העבודה הרגיל" של המבוטחת (סעיף 54 לחוק).

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), לעניין חישוב שכרה הרגיל של מבוטחת לגבי סעיף 54, יראו את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע" (ההדגשה הוספה) זאת ועוד, ביום 5.8.2021 ניכנס לתוקף תיקון נוסף (כאמור בס"ח תשפ"א מס' 2923 עמ' 393), לפיו התווספו סעיפים קטנים 49ב(ג) ו-49ב(ד), כדלקמן: "(ג) מבוטחת הזכאית לדמי לידה לפי סעיף זה תהיה זכאית לתשלום נוסף על דמי הלידה בסכום השווה לדמי הלידה ששולמו לה בעד 18 ימים; התשלום הנוסף כאמור לא ייחשב הכנסה לעניין חוק זה ולעניין כל דין אחר.

...

[5: שם צוין במכתב מיום 12.8.2021 כי "בהתאם למידע שהתקבל על יציאתך לחלת שונתה תקופת הזכאות של דמי הלידה. תקופת הזכאות היא מיום 18.7.2021 עד יום 30.10.2021". ] משכך והואיל וביום שבו התובעת לא הוחזרה לעבודה, 24.11.2020, התובעת הייתה בהיריון שהסתיים בלידה בגינה הוגשה התביעה דנן, מתקיימת הוראת החוק לעניין קיומו של "יום קובע". בניגוד לטענת התובעת, אנו סבורים כי המקרה דנן דומה למקרה של ליאנה פזע, שם מדובר היה בתובעת שבזמן שהייתה בתקופת לידה והורות ראשונה נקלטה להיריון (לפי מבחן עשרת החודשים) והתפטרה בתום תקופת הלידה וההורות הראשונה על מנת לטפל בילד הבכור.

משמצאנו כי קיים "יום קובע" התובעת זכאית לדמי לידה מכוח סעיף 48 לחוק ולא מכוח תיקון מס' 225 (הוראת השעה) ועל כן אין היא זכאית לתשלום מענק בגובה 18 ימים נוספים יחד עם מה ששולם לה בגין תקופת הלידה וההורות שהחלה ביום 18.7.2021.

שונה המצב לגבי מי שעבודתה הופסקה בזמן שהייתה בהריון ועל כן יש לה "יום קובע". משכך – דין התביעה להידחות.

סעיף 50(ב)(ד) לחוק קובע ש"לעניין סעיף קטן (א) יראו "תקופה שבה הייתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2) לחוק" כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח, "ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע". הצדדים חלוקים בשאלה אם קיים, לגבי הלידה השנייה של התובעת, "יום קובע" בהתאם להגדרת מונח זה. הגדרתו הרגילה של המונח "היום הקובע" שבסעיף 48 לחוק, היא "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה". לא היה יום במהלך היריונה של התובעת שהסתיים בלידה מיום 20.4.21, שבו התובעת הפסיקה לעבוד, שכן התובעת לא חלקה על כך שהיא התפטרה מעבודתו ביום 30.4.20.

נכונה טענת הנתבע כי בהתאם להוראת סעיף 50(ב)(ד) לחוק, לא ניתן לראות בתקופת ההכשרה המקצועית של התובעת – החל מ-1.9.2020 – כתקופה שבעדה שולמו בעד התובעת דמי ביטוח, לעניין קביעת קיומה של תקופת אכשרה לפי סעיף 50 לחוק, וזאת מאחר שהתובעת לא עבדה כעובדת ולא שילמה דמי ביטוח כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים בתכוף לפני "היום הקובע". מקובלת על בית הדין עמדת הנתבע לפיה דמי לידה שולמו לתובעת כדין, על פי שכרה הרגיל עובר ללידה הראשונה, וזאת בהתאם להוראת השעה שנחקקה בסעיף 49א לחוק, אשר קבעה: "(א) על אף הוראות סימן זה, מבוטחת שמתקיימים בה התנאים האמורים להלן, תהיה זכאית לדמי לידה בהתאם להוראות סימן זה, ויראו לעניין זה את היום שבו הפסיקה לעבוד לאחרונה כיום הקובע כהגדרתו בסעיף 48:

...

סוף דבר התביעה נדחית ללא צו להוצאות.