להלן עקרי טענות הנתבע:
הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעת, והודה כי במכתבו מיום 3.6.2020 הוא הודיע לה על דחיית בקשתה לחישוב הבסיס לדמי אבטלה לפי חודשי עבודתה שקדמו ליציאתה לחל"ת נוספת ביום 15.3.2020, וזאת בשל היותה בשנת אבטלה קיימת;
הנתבע טוען כי עוד ביום 5.8.2019, קרי כחצי שנה טרם תחילתו של משבר הקורונה, הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה לתאריך קובע של יום ה-1.8.2019, וזאת בשל הוצאתה לחל"ת על ידי מתנ"ס קריית ביאליק לתקופה שמיום 1.8.2019 ועד יום 31.8.2019;
זכאותה של התובעת נבדקה בהתאם להוראות פרק ז' לחוק, ממנו עולה כי התובעת צברה תקופת אכשרה בת 12 חודשים, החל מהתאריך הקובע של יום ה-1.8.2019 ועד ליום 31.7.2020;
השכר היומי הממוצע של התובעת עמד על סך 183.15 ₪, והוא חושב לפי ההכנסה שהתקבלה בששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע, קרי, נכון לחודשים 2/2019 עד 7/2019 (כולל), וכל זאת – בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק;
תביעת התובעת אושרה ביום 27.8.2019 בגין חודש 8/2019, ולאחר הפחתת 5 ימי המתנה, לפי הוראות הדין;
ביום 1.9.2019 חזרה התובעת לעבוד, והופסק רישומהּ כמחוסרת עבודה;
ביום 20.3.2020 שוב נרשמה התובעת בלישכה התעסוקה כמחוסרת עבודה, החל מיום 15.3.2020.
...
אשר לטענתה הנוספת של התובעת, כי לייחוס סכומים שהתקבלו לאחר שהמבוטח כבר שהה בדמי אבטלה, לגבי התקופה שלפני הזכאות לתשלום דמי אבטלה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.
ולבסוף, ואשר לטענה אחרת של התובעת, כי לא ייתכן שמבוטח שמצא עבודה בשכר גבוה יותר, יפגע בגובה דמי האבטלה המשולמים לו, בעוד שיתר האזרחים זוכים להטבות שונות עקב משבר הקורונה, הרי שגם כאן, אנו דוחים את הטענה, בשל הנימוקים הבאים:
- ראשית, לתובעת שולמו דמי אבטלה במשך 17 חודשים, בעוד שתקופת הזכאות המקורית שלה היא בת 175 יום.
לסיכום
לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.
