תביעה לגניבת סודות מסחריים נגד עובד לשעבר

בדברי ההסבר לחוק (הצעות חוק 2471, י"א בטבת נתשנ"ו מיום 3.1.1996) נקבע לגבי סמכותו העניינית של בית הדין לאמור: "25. סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט- 1969, קובע כי לבית הדין לעבודה תהא סמכות ייחודית לידון בתובענות בין עובד למעביד, שעילתן ביחסי עובד ומעביד, למעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין. מכוח סעיף זה מוסמך בית הדין לעבודה לידון בתביעות הנוגעות לגזל מסחרי במסגרת יחסי עובד ומעביד. הסעיף המוצע נועד לשמור על סמכותו של בית הדין לעבודה גם לאחר חקיקת האיסור על גזל מסחרי, ולהבהיר כי אין בעובדה שפקודת הנזיקין חלה על עוולות לפי החוק המוצע, כדי לפגוע בסמכותו של בית הדין לעבודה..." בפסק הדין בעיניין רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ נ' **** פנדלר התעוררה שאלת סמכותו של בית הדין לעבודה אגב מקרה שבו נטען כנגד המשיב (מנהל הכפוף למנכ"ל) כי ניצל את תקופת ההודעה המוקדמת "על מנת להעתיק את נתוניה המסחריים..., רשימת לקוחותיה, מגדלי הפרחים העובדים עימה, שיטות תימחור שלה ועוד (להלן: "המידע המסחרי")"; ועל מנת לשדל את לקוחות המבקשת להפסיק לעבוד עימה ולעבור לעבוד עם המשיבה. זאת, "תוך ניצול המידע והקשרים אליהם נחשף במסגרת תפקידו תוך ניצול הזדמנויות עסקיות של המבקשת ותוך הפרת חובת תום הלב המוגברת החלה עליו כלפי המבקשת". על רקע זה הגישה המבקשת "תביעה למתן צו מניעה קבוע, אשר ימנע מהמשיבים לעשות שימוש במידע המסחרי שנגנב ממנה לטענתה; ולמתן צו עשה אשר יורה להם לבטל את ההתקשרויות שיצרו עם לקוחותיה לשעבר על בסיס מידע זה, תוך ניצול הזדמנויותיה העסקיות". בית המשפט העליון קבע כי "בעניינינו צירופה של המשיבה (החברה אליה עבר העובד- ד.י.) להליך הוא אך ורק על מנת לקבל גם נגדה סעדי ציווי, על בסיס הטענות כי היא סייעה ושידלה להפרת החובה על ידי העובד, ועשתה שימוש ביודעין בסודות המסחריים שגזל. ביחס לעילות מסוג זה קיימת סמכות לצרפה להליך המתנהל בבית הדין לעבודה נגד העובד לשעבר (המשיב), אשר נטען כי הפר את חובותיו כלפי המעסיק לשעבר (המבקשת) וגזל את סודותיו המסחריים". כלומר, מדובר ב"מטרה מגודרת ומצומצמת של קבלת סעד של ציווי נגד הנתבע מכוח חוק עוולה של גזל או גרם פרת חוזה, ולא לשם בירור מהותי של המחלוקות בין הצדדים" (ע"א 3017/21 התעשיה האוירית לישראל בע"מ- גיא דקל (מיום 29.7.2021).

...

סוף דבר נוכח כללם של דברים, אנו סבורים, כי במקרה שלפנינו קמה החזקה, שלפיה אולג עשה שימוש בדוח אקסל באופן המהווה גזל של סוד מסחרי, שכן התנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם חובות האמון והסודיות ביחסי עבודה היונקים את כוחם מעקרון תום הלב.

אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן: תביעת התובעת כנגד הנתבע 1 מתקבלת בחלקה.

תביעת התובעת כנגד הנתבעת 2 בכל הנוגע לסעדי הציווי נדחית, ובכל הנוגע לסעדים הכספיים והנזקיים להסתלק על הסף מחמת העדר סמכות עניינית.

עניינה של התביעה בטענת התובעת כי הנתבע גרם לה נזק, עת הוא עבר לעבוד – מייד לאחר סיום עבודתו אצלה ובלי תאום עמה וללא ידיעתה, אצל הלקוח שלה לשעבר ושאצלו הוא נתן שירותים מטעמה במהלך השנה האחרונה לעבודתו.

בחקירתו הנגדית ציין אייל, כך: "הטענה שלי כנגד בי"ח שוהם היא שהוא הפר סעיף בהסכם המסחרי מולו של קליטת עובד שלנו במהלך תקופה של שנתיים, הטענה שלי לא על אי חידוש או כן חידוש וזה לשיקול דעתם, הטענה שלי על הפרת החוזה בהקשר של כניסת עובד מטעמנו, אני מוכרח לציין שהטענות לחוסר שביעות זה טענות בדיעבד בכתב ההגנה." ניתן לראות אפוא כי אייל הודה בעדותו בהאי לישנה, כי המרכז הרפואי אכן היה רשאי לבחון האם להמשיך או לא להמשיך את ההיתקשרות עם התובעת, שהסתיימה בסוף שנת 2018.

] "... החברה לא פעלה להגנת סוד מסחרי כלשהוא ביחס להתקשרות הצדדים, בית החולים לא נידרש לחתום על כתב סודיות מסודר ולא ננקטו צעדים ע"י החברה להבטחת סודיות המידע הנטען, לכאורה, רק כעת עם היוודע דבר העסקתו של מר רום." לא בכדי ולאור כלל הנאמר עד כה, כאשר נישאל אייל בחקירתו הנגדית "איזה מרכיבי התביעה נראים לך הכי פחות רלוואנטיים למשל סודיות סוד מסחרי", הוא השיב במפורש ש"אני מתייחס לשורה האחרונה של מה שאמרת, חד משמעית כן".

כאשר הוא נישאל "מה הסוד המסחרי שהנתבע גנב?", הוא השיב "לא אמרנו גנב, הוא סרב להחזיר חומרים מקצועיים שהופנו על ידינו ללקוח". מהאמור לעיל עולה בבירור, כי אייל חזר בו מכל טענה לגבי קיומו של "סוד מסחרי", וטענתו מתמצית ב'אי-החזרת המסמכים לידי התובעת'.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

לפני תביעתה של חברת סיגנון סוכנות לביטוח (1992) בע"מ (להלן גם: "המעסיק" או "סיגנון") כנגד מר אלמקייס דוד, עובד לשעבר שלה (להלן גם: "העובד"), לפצוי בגין "גזל לקוחות" ופצוי בגין "הפרת אמון". העובד מצדו הגיש "תביעה שכנגד" לתשלום "הפרישי פצויי פיטורים", "תמורת הודעה מוקדמת", "יתרת דמי הבראה", "הפרש עמלות", "הפרישי שכר מינימום", "פדיון חופשה", "הפרשות לפנסיית חובה בלבד", גמול שעות נוספות", פיצוי בגין "פיטורים שלא כדין", צו עשה המחייב את המעביד "להעביר את תיק הלקוחות הרשום בחברת הביטוח" משמה של סיגנון לשמו של העובד, ו"פיצוי על ניהול מו"מ שלא בתום לב".

בדרך של אומדן, ואולי בהשערה כי מדובר בפצוי ברף המינימאלי, החלטתי שהעובד ישלם לסגנון 50,000 ₪ בקשר להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי מעסיקו לשעבר (סיגנון), בדרך היתנהגותו המתוארת, בין אם תקרא לה "גזל סוד מסחרי", ובין אם תקרא לה "הפרת חוזה", עקב היתנהגות שלא בתום לב. בקביעת גובה הפצוי, התחשבתי בטענת העובד, כי חלק מהלקוחות היו בני מישפחה וקרובים שלו; למרות שלטעמי עובדה זו אינה מכריעה את הכף.

...

בדרך של אומדן, ואולי בהשערה כי מדובר בפיצוי ברף המינימלי, החלטתי שהעובד ישלם לסגנון 50,000 ₪ בקשר להפרת חובת הנאמנות שלו כלפי מעסיקו לשעבר (סגנון), בדרך התנהגותו המתוארת, בין אם תקרא לה "גזל סוד מסחרי", ובין אם תקרא לה "הפרת חוזה", עקב התנהגות שלא בתום לב. בקביעת גובה הפיצוי, התחשבתי בטענת העובד, כי חלק מהלקוחות היו בני משפחה וקרובים שלו; למרות שלטעמי עובדה זו אינה מכריעה את הכף.

לפיכך, החלטתי להפחיתם בחישוב פיצויי הפיטורים, כאמור.

אי אפשר לומר שהמעסיק פעל בחוסר תום לב לעניין זה, וממילא דין תביעת העובד בהקשר זה - להידחות.

] תביעות בעיניין גניבת סודות מסחריים, לכאורה, הפרת חובת אי תחרות, לכאורה וכד', נושאות באופן מסורתי אופי מבני של שלושה גורמים: החברה התובעת (המעסיקה הקודמת), העובד והחברה החדשה (המעסיקה הנוכחית).

המסקנה מהאמור לעיל הנה, כי בהתאם לסעיף 22 (א) לחוק עוולות מסחריות בית הדין לעבודה מוסמך לידון בתביעה של מעסיק כנגד עובד או עובד לשעבר ואשר עילתה הפרת פרק הסודות המסחרית בחוק עוולות מסחריות הנובעת מיחסי העבודה.

...

על רקע האמור, התובעת עותרת לקבלת הסעדים הבאים: מתן פסק דין הצהרתי השולל את זכאות הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור לכל האמור לעיל, הננו קובעים כדלמקן: הבקשה לסילוק התביעה בעילת גרם הפרת חוזה כנגד הנתבעים 3 ו-4- נדחית.

הבקשה לסילוק התביעה בעילת הפרת חוק עוולות מסחריות מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בעילה זו תמחק כנגד הנתבעים 2-4 ותעמוד בעינה כנגד הנתבע.

לעניין זה, בסעיף 82 לכתב התביעה יירשם "לחייב את הנתבע לשלם לתובעת בסך של 54,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סוד מסחרי כקבוע בסעיף 13 לחוק" במקום "לחייב את הנתבעים...". בקשה לסילוק חלק מעילות התביעה המופיעות בסעיפים 38-46, 56-62, 83 ו- 85, כנגד הנתבע - נדחית.

עניינה של החלטה זו בשאלה למי נתונה הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק - בית המשפט האזרחי או בית הדין לעבודה.

כמו כן, לפי סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בתובענות שעניינן גזל סוד מסחרי הנובעות מיחסי עבודה גם לאחר שהסתיימו (ראו גם שם, פסקה 52) ובית הדין לעבודה מוסמך לידון גם בטענה להפרת זכויות יוצרים, שלא הוחרגה מסמכותו לפי סעיף 24(א)(1) (ראו למשל סע"ש 19783-12-20 קנאזע נ' קנאזע מיום 8.8.21 בפיסקה 41 והפסיקה הנזכרת שם).

...

עם זאת, אני סבורה כי יש להורות על עיכוב התביעה כנגדה עד לאחר תום בירור ההליך בבית הדין לעבודה.

סוף דבר התביעה תועבר לבית הדין לעבודה בתל אביב לצורך בירורה בכל הנוגע לנתבע 1.

בכל הקשור לתביעה כנגד הנתבעת 2, אני מורה על עיכוב ההליכים.