הנתבע הגיש ביום 15.5.22 הודעה חלף כתב הגנה במסגרתה הציע תשתית עובדתית לצורך העברתה למומחה שימונה ע"י ביה"ד. בתאריך 7.6.22 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת יפית מזרחי לוי בדבר מינוי מומחה רפואי.
התובעת הגישה ביום 7.2.21 תביעה לגימלת שמירת הריון למן יום 7.12.20 ועד למועד הלידה.
בהעדר היתנגדות הועברה למומחה שאלת ההבהרה הבאה:
במענה לשאלה 11 ציינת בחוות הדעת, כי "המסמכים הרפואיים המעטים שנשלחו אלי ואשר מתייחסים לתקופה שמ-7.12.20 עד למועד הלידה אינם מעידים על סבל רפואי כלשהוא. לפני מספר שנים אובחנה התובעת כסובלת מגידול בבלוטת ההיפופיזה במוח. ממצא זה הצריך מעקב בלבד, אותו ביצעה התובעת במהלך השנים, כולל בתקופת ההיריון. כמו כן דווח על זהום בדרכי השתן אשר טופל באנטיביוטיקה".
בהתאם למצבה הרפואי של התובעת, רופאה המליצה לה על שמירת הריון ואי יכולת לעבוד לנוכח מחיקה וצירים סדירים ולא בשל הבעיות שצוינו בחוות הדעת (ראו מסמכים המצורפים להחלטה).
בחוות דעתי מיום 26.7.22 הבהרתי כי לא הייתה הצדקה לאשור גמלה לשמירת הריון לנוכח הנתונים הרפואיים הדלים שהועברו אלי.
...
דיון והכרעה:
לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד, בתשובותיו לשאלות ההבהרה ושקלנו את טענות הצדדים, מצאנו לדחות את התביעה.
המומחה התייחס באופן ספציפי לחוות דעתה של רופאת הנשים של התובע, ד"ר גורביץ והגיע למסקנה חד משמעית לפיה מצבה הרפואי של התובעת לא סיכן אותה או את עוברה; סוג העבודה, מקום ביצועה ואופן ביצועה לא סיכנו את התובעת או את עוברה ועל כן מצבה הרפואי של התובעת לא הצדיק היעדרות מהעבודה.
בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד.
סוף דבר:
התביעה נדחית.