תביעה לגמלת שמירת היריון בשל כאבי גב וסכרת הריונית

ביום 15.9.19 הגישה התובעת לנתבע תביעה לתשלום גמלה לשמירת הריון.

המומחה נימק שהריון לאחר טפול IVF אמנם טומן בחובו סיכוי גדול יותר להחשב כהריון בסיכון, בין אם בשל ריבוי עוברים וסכוי גבוה יותר לסוכרת הריונית ורעלת הריונית כמו גם בשל כך שפעמים רבות מדובר בנשים מבוגרות יותר מאוכלוסיית היולדות ללא IVF.

המומחה קבע שאין הצדקה לשמירת ההיריון בשל כאבי גב. בחוות הדעת נקבע שמדובר בתלונה שכיחה, המדווחת אצל כ- 70% מהנשים במהלך תקופת ההיריון.

...

עמדת הנתבע היא שיש לדחות את התביעה בהסתמך על חוות דעת המומחה.

לאור האמור, לא מצאנו להעדיף את אישור הרופא המטפל על פני עמדתו של המומחה.

סוף דבר – התביעה נדחית.

התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע או המוסד) תביעה לקבלת גמלה לשמירת הריון לתקופה שמיום 19.9.19 ועד למועד בו ילדה ביום 29.11.19.

2/10/2019, הוגשה בקשה לאישור גמלה לשמירת הריון לתקופה מיום 11/9/2019 ועד הלידה עקב "סכרת הריון, סימפיזיוליזיס, כאבי אגן ובצקות דרגה 3, מתקשה בפעילות בסיסית יומיומית". 23/10/2019, שבוע 35 להריון, דווח כי האשה חשה בטוב, היתגברות של עייפות וכאבי באגן.

ד"ר זילברמן נישאל: "האם אין בנתוני התפתחות העובר ובשים לב לגילה של התובעת, למצב השליה בגילה ולסכרת ההריונית משום הצדקה לשמירת הריון כדי להגיע לאיזון מיטבי ברמות הסוכר ועל מנת למנוע עליה בסיכון לבריאותו של העובר?" והשיב: "התשובה שלילית ומפורטת לעיל ובחוות הדעת". בהחלטה מיום 18.5.21 נעתר בית הדין לבקשה נוספת של התובעת להפניית שאלות ההבהרה לד"ר זילברמן.

ביום 31.3.22 ניתנה חוות דעתו של ד"ר ציון, בה נקבע, כדלקמן: "על פי התעוד הרפואי ד"ר גור (רופאת נשים) ב 11.9.19 (שבוע 29 להריון) נתנה אישור על צורך בשמירת הריון החל ממועד זה עקב מספר סיבות הכוללות סכרת הריון, בצקות דרגה 3 וכן בעיית שלד של כאבי אגן עם סימפיזיוליזיס קרי היפרדות/ פתיחה של הרצועות בקדמת האגן, מצב הנובע מהריון והשינויים ההורמונאליים והמכניים. במועד זה ציינה 'מתקשה בפעילות בסיסית יומיומית'. באופן דומה נכתב ב 2.10.19 'מתקשה בשינה עקב כאב אגן/ סימפיזיוליזיס'. במועד זה לא נבחן כל אפשרות להפחתה בשעות העבודה, ניסיון טפול בחגורת היריון להפחתת העומס בגב ובאגן, פיזיותראפיה וכיוצ"ב. בדיקת אורתופד יחידה הנה 7.11.19 ד"ר סבר (אותופד) – '... כעת בשבוע 37 כאבים הן בישיבה ממושכת, כאבים הן בקדמת ובאיזור סקרום, חוסר יציבות לאחר ישיבה ממושכת. ממצאים רגישות באזור SIJ ובאיזור PIJ. סימפיזיוליזיס פוביס כמתואר. מנוחה בשכיבה'. גם האורתופד - בבדיקה חד פעמית – המליץ רק על 'מנוחה בשכיבה' ללא ניסיון טפול אחר או הפחתת שעות הפעילות. אין הבהרה מה הכוונה בישיבה ממושכת. מהתעוד ניתן לקבוע כי אובחנה כסובלת מכאבי אגן עקב סימפיזיוליזיס, מצב המוחמר מישיבה ועמידה החל מ 11.9.19, כאשר ידוע כי בסיכון לאור איבחון דומה בהריון קודם. לא בוצעו הדמיות לאור ההיריון ומדובר באבחנה קלינית. לא נערך כל ניסיון לטפול כגון חגורת גב להריון, פיזיותראפיה, הפחתת שעות עבודה/חלקיות משרה, טפול תרופתי בהתאם למותר החל משבוע 29 או אחר. הספרות אינה מציגה ישיבה כגורם סיכון משמעותי (בנגוד לעבודה בעמידה, מדרגות למשל).

...

לא נעלמה מעינינו פסיקתו של בית הדין הארצי בענין שמיר, בנוגע למשקל הכבד שיש לייחס לאישור הרופא המטפל בזמן אמת וכי הסיכון הנדרש שייגרם כתוצאה מהמשך עבודה אינו צריך להגיע לסיכון חיים דווקא "אך עליו להגיע לכל הפחות כדי סיכון לתחלואה גופנית, להבדיל מאי נוחות או כאב הנובעים משינויים פזיולוגיים טבעיים הכרוכים בהריון ועתידים לחלוף פרק זמן סביר לאחר הלידה מבלי להטביע חותם תחלואתי בגוף האישה או העובר". לטעמנו אין בפסיקה זו כדי לשנות את המסקנה כי אין מנוס מדחיית התביעה לאור חוות דעתם של ד"ר זילברמן וד"ר ציון.

המסקנה חזרה בעשרות תשובות לשאלות הבהרה, אשר ניתנו בחמישה סבבים שונים שנשלחו לשני המומחים.

מהטעמים המפורטים לעיל הגענו לכלל מסקנה שאין מנוס מדחיית התביעה.

יולדת הנמצאת בסיכון לתופעות טרומבואמבוליות כפי שניצפו במקרה הנידון חייבת להמנע – מעמידה ממושכת מישיבה ממושכת אין ספק שכאב הגב שאמנם לא היה סיבה לגימלה לשמירת הריון מנע ממנה ניידות ובודאי בתוספת עודף משקל בולט יולדת הסובלת מסוכרת הריונית שאינה מאוזנת על ידי דיאטה בלבד, זקוקה לטפול תרופתי, כל עבודה מחוץ לביתה אינה מהוה תנאים אופטימאליים לשמירת דיאטה.

המומחה לא הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כיצד עמדתו מתיישבת עם המסמך הפנימי של המוסד לביטוח לאומי והספרות המאוזכרת בו. המלצתו של המומחה להמנעות מעבודה בשל הסוכרת ההריונית לא בוססה ולא הוכח שהיה בה כדי לסכן את האם או את העובר, ולפיכך יש לדחות את התביעה גם בהתייחס לליקוי זה. דיון והכרעה התנאים לזכאות לגימלת שמירת הריון נקבעו בהוראות סעיף 58 לחוק באופן הבא: "שמירת הריון" – העדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האשה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האישה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

...

טענות הצדדים לטענת התובעת, דין התביעה להתקבל על יסוד האמור בחוות-דעת המומחה.

המומחה לא הסביר בתשובותיו לשאלות ההבהרה כיצד עמדתו מתיישבת עם המסמך הפנימי של המוסד לביטוח לאומי והספרות המאוזכרת בו. המלצתו של המומחה להימנעות מעבודה בשל הסוכרת ההריונית לא בוססה ולא הוכח שהיה בה כדי לסכן את האם או את העובר, ולפיכך יש לדחות את התביעה גם בהתייחס לליקוי זה. דיון והכרעה התנאים לזכאות לגמלת שמירת הריון נקבעו בהוראות סעיף 58 לחוק באופן הבא: "שמירת הריון" – היעדרות מעבודה בתקופת ההיריון המתחייבת בשל אחד מאלה: (1) מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב; (2) סוג העבודה, מקום ביצוע העבודה או אופן ביצוע העבודה מסכנים את האשה בשל היותה בהריון, או את עוברה, לפי אישור רפואי בכתב, ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה על ידי מעבידה".

בנסיבות המקרה כאן, לא מצאנו הצדקה לסטות מקביעותיו של המומחה.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

לאחר שמסמכים אלה הועברו למומחה – הוא נתן חוות דעת משלימה ובה קבע כדלקמן: "מסקנה: הריון אינו מהוה גורם להופעת בקע אבל מציאות הבקע יכול להיות מוחמר בהריון במידה והיולדת מועסקת בעבודה פיזית. קיום בקע ללא תופעות קליעה אינו מהוה סיכון לבריאות היולדת ו/או הילוד. כפי שצוין, גב' כהן סבלה מסוכרת הריונית המאוזנת ע"י אינסולין. בשבוע 34 להריונה, איזון הסוכרת בהריונה הופר ולכן הועלתה רמת האינסולין אשר איזנה את מצבה. כפי שהוסבר, סכרת בלתי מאוזנת יכולה לסכן את בריאות היולדת וגם את בריאותו של העובר. במקרה הנידון גב' כהן הייתה מועסקת בעבודה משרדית בהנהלת בי"ח וולפסון, עבודתה ותנאי עבודתה לא היוו גורם שפגע ביכולתה לאזן את הסכרת, לבצע בדיקות רמות סוכר במסגרת העבודה וכן, לשמור על הדיאטה המתאימה.

האם נכון שאופי/סוג עבודה יכול לפגוע באיזון הסכרת? הנתבע היתנגד לשאלה מן הטעם שהמומחה לא נישאל על גמלה לשמירת הריון על פי סעיף 58(2) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ה-1995 (להלן – החוק) הגם שהוא היתייחס לכך בחוות דעתו לאחר שקבל עותק מכתב התביעה.

שאלה 9: המסמכים שיפורטו להלן מצויים בחומר הרפואי: מיסמך מיום 27.10.2019 – שיחרור ממיון מילדותי המרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון התובע "פנתה בשל תחושה פרה סינקופה בעודה יושבת מלווה בסחרחורות לא סיבוכית...בשל סוכר בצום 60 בנתיים אין להתחיל טפול באינסולין"; ביום 29.10.2019 פנתה התובעת לביקור במרכז לבריאות האשה בעקבות חולשה סחרחורות כאבים בבטן וקושי בנשימה; במסמך מקופת חולים מיום 3.11.2019 "בשל סכרת מטופלת ב-6 יחידות לבמיר. טרם איזון מיטבי"; בסיכום ביקור במרפאת אם –עובר מיום 4.11.2019 "...מזריקה כעת 6 יח' לוימיר בלילה. סוכם בצום סביב 100 תעלה ל-8 יח'..."; ביום 18.11.2019 התובעת ביקרה שוב במרפאת הריון בסיכון בבית החולים וולפסון; בסיכום ביקור מיום 2.12.2019 נמצא כי איזון הסכרת לא מיטבי ולכן הועלה מינון לבמיר ל-14 יחידות; ביום 16.12.2019 ובעקבות חולשה וסחרחורות התובעת הופנתה לחדר מיון, בנוסף, ביקרה במרפאת קופת חולים כללית ביום 16.12.2019 בשל כאבים בטבור ובמפשעות ונמצאה רגישות קלה בטבור והומלץ על מנוחה עד הלידה (ראה סיכום ביקור מיום 16.12.2019 מטעם ד"ר יורם מוזס); בהתאם למסמך סיכום מרפאה מיום 24.12.2019 סיכום ביקור במרפאת אם-עובר במרכז הרפואי ע"ש א. וולפסון: "...מבחינת הסוכרים...לאחר האוכל חריגות 200...לסיכום...סוכרת הריון לא מאוזנת לאחר ארוחות" (נכתב בשעה 09:31 ע"י ד"ר וינר ערן); האם נכון ופי שעולה מהמסכים דלעיל למעשה בתקופה מיום 27.10.2019 התובעת לא הייתה מאוזנת מבחינה סוכרתית? הנתבע לא היתנגד לשאלה זו. השאלה תופנה למומחה.

...

שאלה 17: האם נכון שככל שחודשי ההריון מתקדמים משקל העובר, השיליה וגודל הרחם מפעילים לחץ על הבטן ובאופן שיכול לסכן את היולדת ו/או את העובר? הנתבע התנגד לשאלה מהטעמים המפורטים בשאלות 14 ו-15 לעיל.

שאלה 18: האם נכון שבקע יכול להחמיר עם התקדמות ההריון וגם לאור משקל העובר ו/או השיליה ו/או הרחם? הנתבע התנגד לשאלה מהטעמים המפורטים בשאלות 14 ו-15 לעיל.

סוף דבר: השאלות יופנו למומחה כמפורט בהחלטה זו. החלטה למומחה תינתן בנפרד.

התובעת הגישה תביעה לתשלום גמלת שמירת הריון.

המומחה הסביר שהריון לאחר IVF מתפתח על-פי-רוב כמו כל הריון אחר, אם כי יש סיכוי גדול יותר שהריונות אלה יהיו בסיכון בשל קשר לריבוי עוברים ותחלואות אימהיות כמו למשל סוכרת הריונות ורעלת הריונית.

התובעת לא סבלה מצירים מוקדמים, לא בוצע בירור בשאלת כאבי הגב, אין תעוד של ממצא דמם בבדיקות על אף שיש תלונות על דימום ולא היו אשפוזים בשל כך. אשר לסיכון הנובע מתנאי העבודה, המומחה קבע שההמלצה על שמירת הריון אינה מנומקת בהקשר זה ואינה מלווה בתעוד על מצב הבריאותי או על בדיקות התומכות בהמלצה.

...