תביעה לגמלת פרישה ומענקים לפי הסכם פרישה

בנוסף עתר התובע (במסגרת תביעתו בעב 11443/08) לסעד הצהרתי הקובע כי הסכם הפרישה שנחתם עמו בטל וכי יש להשיבו לעבודתו ברשות המיסים, כי פרש מעבודתו ללא קשר להליך המשמעתי שננקט נגדו, תבע פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע כשלטענתו, רשות המיסים פרסמה ברבים את ההליך המשמעתי שננקט נגדו וכן תבע פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו במהלך עבודתו.

יצוין כי בקשתו של התובע לפרוש בתנאי פרישה לפי הסכם פרישה של נש"מ לשנת 2007/08 לא אושרה תחילה (נ/16 נ/17) אולם בסופו של יום אושר לתובע הסכם פרישה שכלל סיום העסקה ביום 31.7.08 בתנאי הקפאת זכויות לגימלה וקבלת מענק פרישה מיוחד עקב ביטול משרתו, בסך של 100,000 ₪ בכפיפות לחלקיות משרה משוקללת לקיצבה ובקיזוז חודש משכורת.

...

אשר על כן תביעתו של התובע נדחית.

סוף דבר – התביעות בשני התיקים – נדחות.

נוכח דחיית התביעות ישלם התובע לנתבעות שכ"ט עו"ד והוצאות בסך כולל של 10,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

לפנינו תביעתה של גב' גלית פוטרמן (להלן – התובעת) כנגד בזק החברה הישראלית לתקשורת (להלן – הנתבעת או בזק) לתשלום הפרישי פנסיה, מענק לפי סעיף 22 לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל - 1970 (להלן – חוק הגימלאות) והפרשי שעות נוספות.

בשנת 1994 הייתה התובעת בת 32 שנים, כך שטרם התגבשה לה כל זכות לתשלום פנסיה מוקדמת שיש "לשמר" או מענק פרישה, לא מכוח חוק הגימלאות ולא מכוח ההסכמים הקבוציים החלים בנתבעת.

סעיף 16ב קובע לגבי העובדים הבכירים שיועסקו במסגרת של חוזה עבודה אישי, כי "תנאי שכרם ופרישתם של בעלי תפקידים אלה העומדים להם כעובדי מדינה לא ייפגעו", אולם מדובר במכלול תנאי עבודתם משום שהמת"חים שהועסקו על-פי חוזה עבודה אישי זכו לתנאי עבודה טובים לאין שעור מאלה של עובדים מקבילים שהועסקו במסגרת ההסכם הקבוצי.

...

] לפיכך, משאין מחלוקת כי למצער החל ממאי 2011 ידעה התובעת אודות האיסור הגורף על עבודה בשעות נוספות, ומשלא הוכיחה כי קיבלה אישור מהנתבעת לעבוד בשעות נוספות לאחר מועד זה, כאשר היה ידוע לה שבוצע תשלום לפנים משורת הדין ולא עתיד להתבצע תשלום עבור שעות נוספות ממועד זה ואילך, אנו סבורים כי התובעת אינה זכאית לתשלום שעות נוספות ממועד זה ועד לסיום העסקתה.

סוף דבר לאור האמור וכמבואר לעיל, נדחית מרבית תביעת התובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין תמורה בגין עבודה בשעות נוספות סך של 13,567 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

סעיף 22 לחוק הגימלאות קובע את הזכאות למענק נוסף לקיצבה: (א) מי שפוטר מהשרות לפני שהגיע לגיל 60 והוא זכאי לקצבת פרישה לפי סעיפים 15(2), (3) או (4) או 78 - ישולם לו, נוסף על הקצבה, מענק השווה לחלק העשרים וארבעה של משכורתו השנתית כפול במספר שנות שרותו, ובילבד שהמענק לא יעלה על הסכום הקטן משני אלה: (.

(ב) פוטר שוטר בנסיבות שבהן ניתן היה לשלול ממנו את זכותו לגמלה מכוח סעיף 76(ב), אך לא השתמשו בסמכות זו, רשאי המפקח הכללי של המישטרה, באישור שר המישטרה, להחליט שלא ישולם לו המענק לפי סעיף זה, כולו או מקצתו.

הנתבעת סבורה כי ודאי שנסיבות פיטורי התובע עונות על סעיף 16 לחוק פצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פצויי פיטורים) הקובע כי: לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קבוצי החל על המעסיק והעובד - ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.

נוכח האמור, תביעת התובע לפנסיה תקציבית ומענק, כמו גם התביעה לתשלום סכום הגימלה מהוון כולל סכום המענק – נדחית.

...

ביום 14.11.2012 ניתן גזר דין בעניין כתב האישום השני, כדלקמן: אני מקבל את הסדר הטיעון בהיותו סביר וראוי בנסיבות המקרה והעניין ועל פי כל השיקולים הצריכים לגזר הדין אני קובע כי אלה העונשים שאני משית על הנאשם: 5 חודשי מאסר בפועל.

לסיכום לנוכח האמור לעיל, תביעת התובע נדחית במלואה.

נראה לי שיש טעם לפגם בהחלטה לשלילת הפנסיה ללא ידיעת השווי האקטוארי שלה, קרי- ללא ידיעה ודאית של הנזק שנגרם לתובע בהחלטה זו. אשר להודעה מוקדמת - לדעתי היה צריך לתת הודעה מוקדמת של 30 יום, נוכח תקופת השירות הארוכה של התובע במשטרת ישראל.

לסיכום: הוחלט בהתאם לדעת הרוב של כב' השופטת עידית איצקוביץ ונציג מעסיקים מר זהר זלמן אקשטיין.

במסגרת כתב התביעה המקורי עתרה התובעת לסעד הצהרתי ולפיו היא זכאית לקיצבת פנסיה חודשית החל ממועד הפרישה ואילך ולסעד כספי בגין סכום הקצבה ממועד הפרישה ועד למועד הגשת התביעה בצרוף פצויי הלנה, למענק פרישה לפי סעיף 22 לחוק הגימלאות, 6 חודשי מענק, 3 חודשי היסתגלות, פדיון ימי מחלה, שכר חודש יולי 2015 בצרוף פצויי הלנת שכר, הפרש דמי הבראה.

מנגד, לטענת המועצה, התובעת אינה זכאית לפדיון ימי מחלה מעבר לסכום ששולם לה בחודש ינואר 2016 בסך של 6,968 ₪ ולטענת המדינה, התובעת אינה זכאית לפצוי בעד ימי מחלה שלא נוצלו לאור הוראות חוקת העבודה וההסכם הקבוצי מיום 12.1.2011 ולפיו פיצוי בגין חופשת מחלה בלתי מנוצלת יינתן בפרישה לקיצבה בגיל שאינו נמוך מגיל 55.

בהקשר של מענק הפרישה צוין כי הזכאות למענק לפי סעיף 22 לחוק הגימלאות היא למי שפוטר מהשרות בטרם הגיעו לגיל 60 והוא זכאי לקיצבת פרישה לפי סעיפים 15(2), (3) או (4) או 78 לחוק.

...

יתר על כן, אנו סבורים כי לאחר שנודע למועצה שמשרד הפנים לא מאשר את תוכנית הרענון ואת פרישתה המוקדמת של התובעת בתנאים מועדפים מכח חובות תום הלב וההגינות היה על המועצה ליזום פניה ישירה אל התובעת ולהעמיד בפניה את אפשרויות הבחירה בין חזרה לעבודה לבין המשך פרישה מרצון.

אנו סבורים כי למרות ההתנהלות הבלתי תקינה של המועצה, יש ליתן משקל גם להתנהלות התובעת ולהעמיד את גובה הפיצוי על סך של 20,000 ₪.

] סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהמועצה תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 2,975 ₪.

פיצויים בגין פיטורים שלא כדין: התובע טוען כי על אף שסיום עבודתו על פי המסמכים הכתובים נעשה בדרך של "פרישה מוסכמת" לפנסיה מוקדמת, אין מדובר בהסכמה אמיתית, אלא בהסכמה מאולצת, אשר התובע נתן לאחר שהופעל עליו לחץ פסול, לאחר שהוטעה, ולאחר שאוים בשלילת זכויות שהיו מוקנות לו ממילא על פי הסכם העבודה בינו לבין האגוד.

כלומר, בין התובע לבין האגוד נכרת הסכם לפרישה מרצון של התובע, בתנאים שהוסכמו – הגדלת שיעור הגמלה ב-3%; הענקת דרגת פרישה; תשלום מענק פרישה; תשלום 4 חודשי היסתגלות; תשלום פדיון ימי מחלה; ניצול בפועל של ימי חופשה.

לאור המסקנה אליה הגענו, לפיה נכרת בין הצדדים הסכם פרישה תקף, אשר התובע אפילו לא עתר לבטלו, נושאים אלה אינם רלבנטיים להכרעה בתביעתו של התובע לפצוי בגין פיטורים שלא כדין, ולכן לא נדון בהם.

...

אנו דוחים את טענתו של התובע כי מהמכתב נספח א' לתצהירו של התובע ניתן להסיק הסכמה כי הרכיבים כוננות ואחזקת רכב הם חלק משכרו של התובע לעניין תשלום פנסיה.

אנו סבורים, כי יש לבחון את מהות התשלום על פי תפקידו של התובע כמהנדס תפעול, ואין להסיק מסקנות מכך שהאיגוד ביקש שלא לפגוע בתנאי עבודתו ושכרו של התובע לאחר העברתו לתפקיד עוזר הנדסי למנכ"ל. כללו של דבר: על יסוד כל הנימוקים לעיל, אנו דוחים את תביעתו של התובע להכללת הרכיבים שכר עידוד, כוננות, אחזקת רכב וגילום אחזקת רכב ב"משכורת הקובעת" לפנסיה.

התובע לא העלה תביעה כלשהיא בנוגע לכך, ולכן אין ביכולתנו לפסוק לו סעד בעניין זה. אולם, לטעמנו, מכוח חובת תום הלב החלה על האיגוד כמעביד, ובמיוחד כמעביד בשירות הציבורי, אנו סבורים כי על האיגוד לשלם לתובע את הסכומים שהיו מצטברים לזכותו בקופת גמל מהפרשות בגין רכיב השכר "שכר עידוד", לרבות הפרישי ההצמדה והריבית שתשלומי האיגוד היו צוברים, כאשר מסכום זה יש לקזז את התשלום שהועבר בטעות לקופת גמל, בגין תוספת פנסיונית, אם אכן הועבר בטעות תשלום בגין תוספת זו. סוף דבר – התביעה נדחית.