חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לגמלת הבטחת הכנסה לאחר דחיית שלוש תביעות קודמות

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

תביעתה של התובעת לדמי לידה נדחתה ביום 10.5.18 מהטעם שהיום בו הפסיקה לעבוד - בחודש 2/2016, לא היה בעשרת החודשים שקדמו ללידה כנדרש בסעיף 48 לחוק.
הכרעה לאחר שקילת ראיות וטענות הצדדים, דינה של תביעה זו להדחות, שכן תנאי ראשון הוא שדרגת הנכות של האשה תהיה בגובה 100%.
הנתבע טען כי בחודש 05.2018 הגישה התובעת תביעה לגימלת הבטחת הכנסה בה הצהירה כי היא רווקה ללא בן זוג ושהיא גרה אצל ההורים.
כהסבר להצהרות התובעת טענו התובעים, כי במועד הגשת התביעה להבטחת הכנסה ומילוי הצהרת התובעת כיחידה מדובר היה בתקופה של כשבועיים-שלושה שבהם היה משבר ביחסי הזוג והתובעת עברה להתגורר עם אמה.
...
זאת ועוד, וכפי שיובהר להלן, לא הכרנו בתובע כידוע בציבור של התובעת בתקופה זו ועל כן וגם מטעם זה לא קמה לתובע זכאות לתגמול מיוחד, ודין התביעה לקבלת תגמול מיוחד לבן זוג להידחות.
אשר על כן, ובהעדר כל מועד מוגדר ומוכח אחרת, איננו מוצאים כי נפל פגם בקביעת הנתבע את יום 15.11.18 בו פתחו הצדדים חשבון בנק משותף, כמועד ממנו יראו בהם כידועים בציבור, ותביעתם גם בנושא זה נדחית.
לסיכום, שלוש תביעות התובעים נדחות.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה נצרת נפסק כדקלמן:

ד. ביום 7/12/15 הוגש נגד התובעת, כתב אישום שהתברר במסגרת תיק ת"פ 17919-12-15 (להלן:"ההליך הפלילי") ואשר בבסיסו עמדה חקירת הנתבע בגינה נדחתה תביעת התובעת לקבלת גמלת השלמת הבטחת הכנסה רטרואקטיבית לתקופה של 5 שנים, היא החקירה שלאחריה ניתנה ההחלטה שהובילה את התובעת להגיש את תביעתה במסגרת התיק הקודם ובהמשך את תביעתה בתיק כאן.
ואלו היו דבריהם:"הגענו להסכמה כי היום יחקרו רק התובעת ועדיה ובסיום הדיון נקבע מועד נוסף לשם חקירת שני עדי הנתבע - החוקרים". בנקודה זו הודיע ב"כ התובעת:"יש לנו שלושה עדים שאינם שולטים בשפה העברית, אז הבאנו מתורגמנית מטעמנו. לא ידענו שצריך להזמין מטעם בית הדין, חשבנו שזו חובתינו. הבאנו עו"ד שלא מכירה את העדים, פעם ראשונה פגשה אותם היום" ולאחר שב"כ הנתבע שאל את ב"כ התובעת מספר שאלות בקשר לענין ידיעת השפה הוא הודיע:"במקרה חריג זה אסכים לכך שהחקירה תתורגם על ידי המתורגמנית שהביא חברי". ואכן במהלך ישיבת ההוכחות הזו, נחקרו התובעת ועדיה, הם מר בוריס סודקוב (להלן:"אב בן הזוג") - אביו של בן זוגה של התובעת, גב' מרגריטה סודוקוב - אמו של בן הזוג של התובעת (להלן:"אם בן הזוג"), גב' שטיינמן מרגריטה - חברתה של התובעת, מר ייבגני סודוקוב - בן זוגה של התובעת (להלן:"בן הזוג"), מר ולדימיר מיטמן - אחיה של התובעת וחברו של בן הזוג (להלן:"אח התובעת" או "מר ולדימיר") וגב' אנה פרידמן - שכנתה וחברתה של התובעת.
...
מהלך הדיון א. הנתבע העלה כטענה מקדמית בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה אך לאחר שהתובעת התייחסה לבקשה זו הוא הודיע על הסכמתו לחזור בו מטענה זו. ב. בתאריך 27/11/18 התקיים דיון מוקדם לפני ראש ההרכב ובתחילתו טען ב"כ התובעת כך:"אכן התביעה היא כנגד מכתב התביעה מיום 29.5.13. הקשר בין התובעת לבן זוגה היה סביב ה-5 חודשים ולכן אנו טוענים כי בהתאם להסדר הטיעון שהיה בהליך הפלילי שהתנהל כנגד התובעת, גם כאן צריך הנתבע להפחית את החוב ולהעמידו על סכום של 12,890 ₪ ולא על 154,000 ₪. חשוב לנו לציין כי התובעת שילמה כבר את מהחוב סכום של 12,000 ₪". בהתייחס לדברים אלו טען ב"כ הנתבע:"לטענתנו מדובר בקשר של 5 שנים ולא 5 חודשים. בהליך הפלילי דובר על הסדר טיעון לצורך ההליך הפלילי בלבד. שם כידוע התביעה הייתה צריכה להוכיח מעל לכל ספק סביר, לעומת זאת בהליך האזרחי כאן רלוונטי נושא מאזן ההסתברויות. לטעמנו יש בידינו להוכיח כי מדובר ב-5 שנים ולא ב-5 חודשים ולכן אבקש לקבוע את התיק להוכחות. בהליך הקודם שהתנהל בפני כב' השופט שוורץ התובעת ביקשה וקיבלה דוגמאות לעוד חקירות אחרות כדי לראות איך החוקר רושם את מס' השנים ושם ההליך נעצר לאור בקשת התובעת להמתין לסיום ההליכים הפליליים. לשאלת בית הדין אני משיב כי בתיק זה נגבתה הודעה רק מהתובעת. נעשו ניסיונות לקבל הודעות מבן הזוג שלא צלחו". בהמשך הדיון המוקדם העלו הצדדים את שאר טענותיהם ובין היתר טען ב"כ התובעת:"אני מבקש לציין שהחוב המוכחש נוצר בשנת 2013 לטענתנו אין שום הוכחות מלבד ההודעה שנגבתה מהתובעת ללא מתורגמן, היא לא דיברה בשנת 2013 את השפה, לא ידעה לקרוא ולא ידעה לקרוא על מה החתימו אותה, כל מה שהיא חתמה היא גם רשמה ברוסית ש"עניתי על השאלות אמת..." היא לא כתבה שמה שרשום בהודעה זה מה שהיא אמרה.
בכל הנוגע לטענות ב"כ התובעת בנוגע לנוהל (שהוגש וסומן ת/1 - חוזר כללי 106/09) - איננו מקבלים את טענותיו , שכן מקובלת עלינו עמדת הנתבע, כפי שמצאה ביטוי ברור במהלך חקירת ב"כ התובעת הן את מר אורון והן את מר קריספין, כך לדוגמא:"כל השאלות שחברי מפנה לחוקר אינן רלוונטיות מאחר והחוקר של הנתבע משמש ככלי בידי פקיד התביעות והוא לא זה המקבל את ההחלטה. לענין האם החוקר ביצע את עבודתו נכון אם לאו, אם היה צריך לחקור עדים נוספים או לא, אלה הן העובדות. אני גם מוכן להצהיר שהחוקר של הנתבע לא חקר עדים נוספים וגם לא את בן הזוג ולכן כל השאלות שחברי מעלה הן טענות לסיכומים ולא שאלות שיש להציג בפני החוקר" (עמ' 33 שורות 9-13 לפרוטוקול) וכן:"מתנגד לשאלה בכל הנוגע לשאלת חברי שכל התוצאות של ההליך לחמש שנים, חובות וזה, חברי הקריא לעד את הנוהל ביחס לעבירה פלילית ולכל המשתמע מכך. החוקר לא קבע שהתובעת צריכה להחזיר 150,000 ₪ ולא כל הדברים שחברי מייחס" (עמ' 37 שורות 8-10 לפרוטוקול) וכן:"כל מה שחברי מדבר זה רלוונטי להיבט הפלילי" (עמ' 37 שורה 22 לפרוטוקול).
בכל הנוגע לטענות ב"כ התובעת בנוגע לתוצאות ההליך הפלילי לפיהן בהתעקשות הנתבע שלא לחזור בו מהחלטתו מחודש מאי 2013 חרף תוצאות ההליך הפלילי יש משום בקשה שביה"ד ייתן החלטה הסותרת את עובדות הסדר הטיעון אליו הגיעה התובעת עם המאשימה שכן אין מקום לאפשר למדינה לטעון, על בסיס אותו חומר חקירה, טענות סותרות ובוודאי שאין מקום לקבל את טענת הנתבע כאילו תוצאות ההליך הפלילי אינן רלוונטיות להליך כאן במיוחד כשעמדה זאת סותרת את הסכמות הצדדים כפי שמצאו ביטוי בפרוטוקול הדיון שהתקיים בתאריך 9/2/16, בהליך הקודם ובמיוחד כאשר אי אפשר להתעלם מהעובדה שההליך הפלילי לא נוהל אלא הסתיים במהירות בשל ההסדר אליו הגיעו הצדדים ואשר בהתאם לו, הודתה התובעת בכל פרטי כתב האישום המתוקן מבלי שהמדינה היתה צריכה להוכיח את שטענה שם. מה גם שהוסכם בין הצדדים כי ייתכן ולהליך הפלילי תהיינה השלכות לכאן או לכאן בקשר להליך האזרחי ואף נטען ללא כל התנגדות של המאשימה כי עם סיום ההליך הפלילי ניתן יהיה להגיע להסדר תשלומים בנוגע לסכום החוב המתוקן ולכן אין להסכים למצב בו הסתמכותה של התובעת על אשר ארע בהליך הפלילי תיפגע בצורה כל כך קיצונית על ידי גוף אחר של המדינה - הרי שגם בהקשר זה מקובלת עלינו עמדת הנתבע ולפיה מדובר בטענה שאין לה על מה לסמוך שכן מטבעם של הסדרי טיעון שהם ניתנים על בסיס הודאת הנאשם ומבלי שמתקיים דיון משפטי לגופו של עניין, מה גם שבהתאם להלכה הפסוקה:"כאשר בעל דין מייחס ליריבו מעשה פלילי, דרושה מידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה. בהליך פלילי מידת השכנוע צריכה להיות מעל לכל ספק סביר ואילו במשפט אזרחי רמת השכנוע הינה לפי מאזן ההסתברות, כלומר שהגרסה העולה מהעובדות של ההגנה היא קרובה יותר לאמת מזו העולה מהעובדות שהוכחו על ידי הצד שכנגד". סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי הנתבע וחרף האמור בסיכומי התובעת ובהתייחסותה לסיכומי הנתבע, הרינו קובעים כי החלטת הנתבע מחודש 5/13, בדין יסודה ולכן הרינו מורים על דחיית התביעה.
הוצאות משפט התלבטנו לא מעט האם לחייב את התובעת בהוצאות הנתבע וזאת בשים לב לתוצאה אליה הגענו ולעובדה שהתרשמנו כי היא לא דיברה אמת בעדותה לפנינו, הן בנוגע למה שהיה עת נחקרה על ידי חוקרי הנתבע, הן בנוגע לרמת ידיעתה והבנתה את השפה העברית, הן בנוגע למועד ממנו היא ובן זוגה החלו לנהל חיים משותפים, הן בנוגע לדרך בה הציגו עצמם החוקרים לפניה, הן בנוגע לדרך בה קיימו את חקירתה ולמעשה כמעט בנוגע לכל היבט רלוונטי לתביעתה ובכל זאת החלטנו מתוך התחשבות בעובדה שחובה של התובעת כתוצאה מהחלטת הנתבע מחודש 5/13 הינו בסכום לא מבוטל, שלא לחייבה בכל הוצאות הנתבע אלא רק בסכום של 295 ₪ שהוא סכום שכר בטלת העד מר אורון וסכום הוצאות החניה שפסקנו לזכותו של מר קריספין (עמ' 42 שורות 1-10 לפרוטוקול וכן עמ' 35 שורות 5-14 שם) - הסכום הנ"ל יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולם בתוך 30 יום.

בהליך ערעור ביטוח לאומי (עב"ל) שהוגש בשנת 2020 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

ביום 7.6.17 הגיש המערער באמצעות בא כוחו דאז את תביעתו לבית הדין האיזורי, וצרף אליה מכתב מטעם המוסד מיום 8.8.16 שבו נכתב: "כפי שהובהר לך במכתבנו הקודמים, דחייתנו בעינה עומדת לפי סעיף 19א' לחוק היות ולא השלמת פרטים בטופס התביעה ומסמכים בזמן. כמו כן, הדחייה אף לפי סעיף 2א' 2 לחוק, היות ולא דרשת כנדרש עבודה בשירות התעסוקה. נראה כי דרשת עבודה בחלק מהתקופה המדוברת במדור אבטלה שבשרות התעסוקה ולא במדור הבטחת הכנסה". עוד צורפה לכתב התביעה פניית המערער "טרם נקיטה בהליכים משפטיים" מיום 21.8.16, שהוצאה ככל הנראה בהמשך למכתב המוסד מיום 8.8.16.
לעמדת המוסד התביעה הוגשה באיחור של שנתיים ושלושה חודשים, שכן החלטת הדחייה ניתנה ביום 24.3.14 ואילו התביעה הוגשה ביום 7.6.17.
בכל הנוגע לדחיית תביעת המערער לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה - נזכיר כי "הדרך הנכונה במקרים של אי המצאת מסמכים היא, בדרך כלל, להשעות את תשלום הגימלה עד לקבלת המסמכים, זאת בהנחה שמדובר בעיכוב סביר. אם לאחר המצאת המסמכים מסתבר, שלגופו של עניין, היה מקום לשלילת תשלום הגימלה - תומר ההחלטה להשעיית תשלום הגימלה בדחיית תשלומה. אם לעומת זאת יסתבר, שהמצאת המסמכים מאשרת את עמדת המבוטח, יש לשלם, בדרך כלל, את הגימלה למפרע מיום הפסקתה" (עב"ל (ארצי) 224/07 אניס עומר מחאמיד - המוסד לביטוח לאומי (21.1.08)).
...
בענייננו אין מדובר בשלילת גמלת הבטחת הכנסה אלא בקביעה ראשונית של הזכאות לה, אך גם בהקשר זה, ככל שהמוסד מחליט לדחות תביעה להבטחת הכנסה בשל אי הגשת מסמכים, במקום לעכב את הטיפול בה, עליו לנקוט לטעמנו בזהירות.
משעה שמצאנו גם אנחנו שיש לדחות את הערעור, לא נדרשת הכרעתנו בשאלה זו. אף על פי כן נבקש לחדד שהמערער הגיש קודם תביעה לאבטלה, ביום 9.1.14, והתייצב בשירות התעסוקה במדור אבטלה ביום 8.1.14.
סוף דבר - הערעור נדחה.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2022 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 19.3.19 נשלח לתובע מכתב דחיה בו צויין כי תביעתו להשלמת הכנסה נדחתה לפי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א – 1980 (להלן – החוק), מאחר שהתובע לא מסר את המסמכים או הפרטים שהתבקש למסור.
תביעה זו נדחתה בהחלטה מיום 26.1020 (נספח ז' לכתב ההגנה המקורי), שם נכתב כך: סיבת הדחייה היא: הכנסותיך לצורך בחינת תשלום השלמת הכנסה (כולל קיצבאות) עולות על ההכנסה המותרת שנקבעה בחוק.
התובע העיד שמשפחת סמדג'ה, שהשכירה ממנו את הנכס ברחוב הקונגרס הציוני, עזבה את הדירה לאחר שהחוזה הסתיים ביום 30.6.20 ועל כן היה על הנתבע לאשר את התביעה להשלמת הכנסה, שהוגשה כארבעה חודשים לאחר מכן, באוקטובר 2020.
מאחר שהנתבע קיבל בסופו של דבר החלטה לגופה של תביעה, אין מקום לידון בשאלת נפקות ההחלטה הקודמת של הנתבע שדחה את התביעה להשלמת הכנסה בשל אי שתוף פעולה (החלטה מיום 19.3.19), אלא יש לידון רק בשאלה אם ההחלטה האחרונה והמנומקת (מיום 26.10.20), לפיה התביעה להשלמת הכנסה נדחתה בשל הכנסות מעל לרף המזכה, התקבלה כדין.
* בקומת הקרקע מתגוררת מישפחת ארזי – להם מכרתי דירה אחת * בקומה הראשונה מתגוררת מישפחת בועז – להם מכרתי את הדירה השניה מתוך השלוש * בקומה שניה אני מתגורר אין לי הכנסות נוספות מעבר לקיצבת זיקנה בסך 1,900 ₪ לחודש אני מסכים שיבואו לבדוק את הבניין.
...
בעניין זה, אנו סבורות שיש לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.
על יסוד כל האמור לעיל יש לבחון את העובדות בעניינו של התובע.
לאור כל האמור לעיל – התביעה נדחית.

בהליך ביטוח לאומי (ב"ל) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 7.1.19 הודיע הנתבע לתובע כי תביעתו לקיצבת אזרח ותיק אושרה מיום 1.12.18, ואילו התביעה להשלמת הכנסה נדחתה מן הטעם שהכנסותיו של התובע "(כולל קיצבאות) עולות על ההכנסה המותרת שנקבעה בחוק, לצורך תשלום הבטחת הכנסה". ביום 6.9.20 הגיש התובע תביעה שנייה להשלמת הכנסה, וביום 8.9.20 נדחתה תביעתו מאותה סיבה (להלן: התביעה השנייה).
הצדדים הסכימו לבחון את גובה הכנסותיו של התובע בתקופה שבמחלוקת, וככל שגובה ההכנסות לא יעלה על התיקרה שבחוק, תבחן השאלה האם יכול התובע לקבל הפרישי השלמת הכנסה כעת ובאופן רטרואקטיבי ביחס לתקופה זו. לאחר שהגיש התובע את נתוני הכנסתו והשלים טעונו, הודיע הנתבע ביום 25.6.23 כי אין אפשרות לאשר את התביעה מעבר ליום 1.9.20 – 12 חודשים לפני הגשת התביעה השלישית.
כשטעם התיקון הובהר – "הוראת סעיף 14 לחוק מונעת מאזרחים ותיקים שזכויותיהם אינן ידועות להם ופנו בתביעה לגימלה המגיעה להם מכוח סעיף 2(א)(4) לחוק רק בחלוף זמן מהגיעם לגיל הפרישה למצות את זכותם לקבל את הגימלה שהם זקוקים לה. לפיכך, מוצע ... ..ההסדר המוצע יחול רק לעניין תביעות לגימלה שהוגשו מיום תחילתו ואילך." ביום 7.12.20 תוקן סעיף 14 באופן שהתווסף לו סעיף-קטן (ג), כדלקמן - (ג) (1) על אף האמור בסעיף קטן (א), מי שהגיע לגיל פרישה ומברור התביעה לפי הוראות סעיף 13 נקבע כי הוא זכאי לגימלה לפי הוראות סעיף 2(א)(4) גם בעד תקופה שקדמה לחודש שבו הוגשה תביעתו, תשולם לו הגימלה גם בעד אותה תקופה, אך לא יותר מאשר בעד תקופה של 12 חודשים שקדמו בתכוף לחודש שבו הוגשה התביעה ולא בעד תקופה שבה טרם הגיע לגיל פרישה; בסעיף 2 לתיקון 55 לחוק צוין מפורשות כי "הוראות חוק זה יחולו לעניין תביעה לגימלה שהוגשה מיום פירסומו של חוק זה ואילך", ויום הפירסום הוא 8.12.20.
...
ביום 31.7.23 ניתנה החלטתי כדלקמן: "מעיון בהשלמת הטיעון שצירף התובע, אין זה ברור כיצד ניתן להתגבר על לשונו המפורשת של סעיף 14(ג) לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980, ולאפשר זכאות לתשלום רטרואקטיבי לתשלום מינואר 2020 כטענת התובע, ובגין תביעה שהוגשה לפני מועד כניסתו של תיקון 55 לחוק זה לתוקף. לאור האמור, מוצע לתובע לשקול האם הוא עומד על המשך ההליכים בתיק זה. ככל שיודיע התובע כי אין הוא עומד על המשך ההליכים, אשקול להיעתר לבקשה ולמחוק את התביעה ללא צו להוצאות". התובע התבקש להודיע עמדתו וכן התאפשר לו פעם נוספת להשלים התייחסותו לטיעוני הנתבע.
אינני מקבלת את טענות התובע.
אשר לטענות התובע כי יש לחייב את הנתבע בהוצאות משום שתביעתו נדונה לשיעורין, התבקשו ממנו מסמכים מיותרים והטריחו אותו שלא לצורך ובסופו של דבר, אושר תשלום הגמלה לאחר שהוגשה התביעה: מכלל החומר שבתיק עולה כי התובע הוא זה שהגיש תביעתו לבית דין זה עוד לפני שניתנה החלטה בעניינו, ועוד לפני שהוברר מהם המסמכים החסרים לקבלת החלטה.
סוף דבר התביעה נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו