תביעה לגילוי חשבונות עקב קצבת שאירים לאלמנה ממשרד הביטחון

בהחלטת הנתבעת מיום 7.7.2020, קבעה הממונה על הגימלאות בנתבעת, כי לא מתקיימות סיבות המצדיקות את הארכת תקופת זכאות התובעת לקיצבת שארים לתקופה העולה על ארבעה חודשים שלפני הגשת תביעתה לקיצבה בגין פטירתו של ידועהּ בציבור, מר ציון בן שושן ז"ל (להלן: "המנוח"), שהיה פנסיונר של הנתבעת, לפי סעיף 48(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן: "החוק") (להלן: "החלטת הנתבעת מיום 7.7.2020").

בעירעור שהגישה התובעת לבית הדין, היא מנתה את נימוקיה להארכת מועד מיוחדת לקבלת קצבת שארים מהנתבעת מכוח סעיף 48(א) לחוק, כך: מועד פניית המערערת לעריית עכו לראשונה – לטענת התובעת, יש לקחת בחשבון את תביעתה הראשונה לנתבעת ביום 29.10.2019 ולא התביעה המתוקנת מיום 1.2.2020, וממועד זה לחשב את ארבעת החודשים.

מועד ידיעת המערערת אודות זכויותיה בעריית עכו – לטענת התובעת היא "גילתה לראשונה אודות זכויותיה לקבלת פנסיה מעריית עכו באופן אקראי ע"י המוסד לביטוח לאומי ביום 27.10.2019, במסגרת בקשתה למוסד לביטוח לאומי כאשר הגישה בקשה להשלמת הכנסה בקיצבת שארים...". גם בדיון שהתקיים ביום 31.12.2020 הבהירה באת כוחה של התובעת כי הפנייה המאוחרת לנתבעת היה בשל אי ידיעת התובעת את הזכאות לקיצבת שארים מהנתבעת, כך: "הנושא שהיא גילתה לראשונה שהוא יש זכאות לקבלת קצבת שארים מעריית עכו, זה היה בעקבות תגובת החלטת המוסד לביטוח לאומי".[footnoteRef:16] [16: תמליל דיון מיום 31.12.2020, עמ' 9 ש' 23-22.

דוקא בנסיבות שבהן התובעת פנתה לייצוג משפטי מיד לאחר פטירת המנוח, ופעלה להגשת תביעות לקבלת קצבת שארים ממשרד הבטחון ומהמוסד לביטוח לאומי, מחזקת את המסקנה כי אי פניית התובעת גם לנתבעת לקבלת קצבת שאירים נבעה מטעות, או של התובעת או הייצוג המשפטי שקבלה.

יש לזכור כי לתובעת לא היתה זכות אוטומאטית לקבל קצבת שאירים בגין פטירת המנוח, כשם שיש לאלמנה, אלא ראשית היה עליה להוכיח את טענתה להיותה ידועה בציבור של המנוח.

...

מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי היא עירייה שמנהלת תקציב שנתי, ונדרשים טעמים מיוחדים לצורך קבלת בקשת התובעת לחרוג מהכלל הקבוע בחוק ולביצוע תשלומים רטרואקטיביים של גמלת שארים – שכמפורט בפסק הדין, לא הוכחו.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת תוך 30 יום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

לטענת התובעת היא זכאית למתן חשבונות מאחר שמשרד הבטחון התרשל כלפיה בכך שלאחר שהועבר לידי שילטונות צה"ל העתק מהסכם הממון אשר קיבל תוקף של פסק דין, לא העמידה אותה מפני המצב המשפטי לאשורו ולא הבהירה לה כי לנוכח הוראות חוק שירות הקבע בצבא-הגנה-לישראל (גמלאות) [נוסח משולב] תשמ"ה-1985 לא ניתן יהא לקיים את פסק הדין.

בכתב התביעה עתרה התובעת לחייב בגילוי כל החשבונות הנוגעות לקיצבת שאירים לאלמנה שמשלם משרד הבטחון בשל פטירתו של המנוח.

...

דין טענה זו להידחות.

לצורך המסקנה דלעיל אין צורך לדון בסוגיה אם אמנם התקיימו במקרה זה יסודות עוולת הרשלנות, שהרי אם לא התקיימו יסודות העוולה ממילא לא הופרה חובת הנאמנות.

על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה נגד המדינה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים ק"ג 20877-03-20 20 דצמבר 2022 לפני: כב' השופטת הבכירה יפה שטיין נציג ציבור (עובדים) מר רפאל אלקובי נציג ציבור (מעסיקים) גב' ורד קון התובעת רות זיתוני ע"י ב"כ: עו"ד אברהם גפן הנתבעת מדינת ישראל – הממונה על שירות הגימלאות ע"י ב"כ: עו"ד אריאל פרץ (מהלשכה המשפטית של משרד האוצר) פסק דין

הרקע לתביעה: המנוח עבד שנים ארוכות בשירות הבטחון הכללי.

ממועד פרישתו בשנת 2010 ועד פטירתו ביום 2.9.2018 קיבל המנוח קצבה בגין שרותו במדינה.

התובעת תארה בפני הממונה על הגימלאות את המודל הכלכלי שלהם "כעצמאות כלכלית". ע"פ תיאורה שלה, כל אחד מבני הזוג לשעבר דאג להוצאותיו ולדירה שלו ושילם את חשבונותיו בעצמו.

(א) נפטר מבוטח, ישלם המוסד מענק לפי הוראות סעיף 255 או קצבת שאירים חודשית באחד משיעורים אלה: (1) 17.7% מהסכום הבסיסי - (א) לאלמנה שעימה ילדים; (ב) לאלמן שעמו ילדים, כל זמן שהילדים עמו; (ג) לאלמנה או לאלמן שהם בני 50 שנים ומעלה; (2) 13.3% מהסכום הבסיסי - לאלמנה או לאלמן שהם בני 40 שנים ומעלה ועדיין אינם בני 50 שנים ולא נתקיים בהם אחד התנאים שבפיסקה (1)(א) ו-(ב).

לטענת ב"כ הנתבעת – די בהתנהלות זו, אשר על פיה גילתה התובעת את מעמדה הנכון – כדי לדחות את התביעה, מה גם שהתובעת מנסה לתפוס את החבל משני קצוותיו - אם לא תצליח לקבל קצבה כידועה בציבור – תחזור ותטען כי היא זכאית לקיצבת שאירים (נמוכה יותר), כגרושתו וע"פ הסכם הגירושין.

...

כאמור מהתמונות והסרטונים שצורפו לבית הדין, לא מצאנו ולו גם תמונה אחת של התובעת והמנוח בתמונה זוגית - בנפרד מהמשפחה.

גם בעניין זה עולה השאלה – כיצד המנוח לא שיתף את בת זוגו (כטענתה) בדבר מחלתו? וכי בני זוג החיים יחד כזוג לכל דבר לא יודעים דבר אחד ממחלתו של השני? וכי ניתן להסתיר מחלה כזו מבן/בת הזוג, אם אכן חיו יחד בזוגיות ובשיתוף מלא?! נראה לנו כי התשובה גם לכך שלילית.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – התובעת לא הרימה האת הנטל כי הייתה ידועה בציבור של המנוח, והתביעה נדחית.

השאלה המתעוררת היא הרשאית קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבנין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "הקרן") להפחית את גימלת השאירים של אלמנת מי שהיה עמית לאחר 15 שנה, משהתברר כי במשך כל התקופה קיבלה בטעות ושלא כדין גימלה גבוהה יותר, והאם רשאית הקרן לנכות מגימלת השאירים את החוב הנובע מהתשלומים ששולמו בטעות ושלא כדין.

הקרן רשאית לנכות 10% מן הגמלה על חשבון החוב שנוצר בגין העבר, וזאת החל מיום גילוי הטעות.

התובעת הסתמכה על קיצבת השארים כפי שקיבלה מאז פטירת בעלה, הן כאשר התפשרה בתביעה כנגד קופת חולים בגין רשלנות רפואית שגרמה למות המנוח, הן כאשר החליטה לא להנשא בשנית, והן בארגון חייה בהתחשב במלוא הקיצבה כפי שניתנה לה. החלטת ועדת החריגים ביום 19.3.01 גרמה לה למתח נפשי והחמרה במצבה הרפואי שהצריכו את הבהלתה לחדר מיון ביום 23.3.01.

מתוך עדותו של מר קנובלר עולה, כי הטעות באשר לגימלת התובעת התגלתה בעקבות ביקורת שנערכה בתיקי הקרן בהתאם להוראות המנהל המורשה, אשר מונה לקרן על ידי משרד האוצר.

הקרנות החברתיות נחשבות ל"נאמן" בתחום הביטחון הסוציאלי במובן זה, שעליהן לנהוג בכספי העמיתים לטובתם.

השכר הקובע ממנו נגזרת גימלת שארים הוא השכר שדווח לקרן והוא השכר אשר המעסיק הצהיר עליו גם במכתבו הנ"ל. בענין זה כאמור מקובלת עלינו עדותו של מר קנובלר ואין בעובדה כי לא קיימים כל המסמכים כדי לשנות את השכר הקובע של המנוח לצורך גימלת השארים.

...

אין לקבל את הטענה כי זכות הקרן לנכות כל סכום אשר שולם בטעות גובר על חוק ההתשיינות ואנו קובעים כי רשות הניכוי קיימת שבע שנים מיום שהנתבעת דרשה את החוב ודהיינו מחודש 11/00.

יש להעיר, כי אין מקום להיעתר לכך משלא נטענה טענת קזוז בכתב ההגנה ולא הוגשה כל תביעה שכנגד.

התוצאה אפוא, כי התביעה נדחית בכל הנוגע לעידכון גימלת התובעת בהתאם לתקנות ואנו קובעים כי הקרן פעלה כדין בענין זה. באשר לניכוי החוב בגין גימלת יתר מוחזר הענין להנהלת האגודה בהתאם לסעיף 21 לפסק הדין.

התובעת הגישה "תביעה לגילוי חשבונות", ובה ביקשה לצוות למדינה-משרד הבטחון (להלן: משרד הבטחון) "לגלות את כל החשבונות הנוגעים ל'קצבת שאירים לאלמנה' המשולמת ביחס למנוח דב שדה, שנשא בחייו ת"ז 0315825 (להלן: המנוח)" אשר לאורך השנים היה איש-קבע בצבא הגנה לישראל.

לפי הנטען, עם קבלת חשבונות בנוגע לקיצבת המנוח תתאפשר לתובעת לפרט את עילות התביעה כדבעי ולכמת את תביעתה לתשלום פצויי נזיקין שהיא מתעתדת להגיש נגד שני הנתבעים.

...

" עוד הוסיף עו"ד יעקובי, כי טענות המדינה בכתב הגנתה אך מחזקות את המסקנה כי דין התובענה נגדו להימחק או להידחות על הסף.

לפי תקנה 368(א) לתקנות, לבקשת בעל-דין רשאי בית-המשפט לעיין מחדש בצו שנתן, אם השתנו הנסיבות או התגלו עובדות חדשות, וכן ".. אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו." יוצא אפוא כי אף בנוגע לצווים זמניים רשאי בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו לא רק אם חל שינוי בנסיבות או נתגלו עובדות חדשות, אלא גם כאשר מלכתחילה לא היתה הצדקה ליתן את הצו.

הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף – להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על מחיקתה על הסף של התובענה נגד עו"ד יעקובי.