מהותה של העסקה הייתה מתן שירות של פירסום במספר אתרי אינטרנט, על-ידי עסקו של לוי (עוסק מורשה על שמו), לעסק של קפילוטו – צימר בהרי יהודה (נספח 101 לתצהיר המצורף להתנגדות מיום 19.09.2017).
לטענתו, מדובר בגורם (לוי), אשר הוטלו עליו עיקולים על ידי רשות המיסים; אשר מתנהלים נגדו הליכים דומים נוספים; אשר לא מסר לידיו חשבונית עסקה; אשר היתעלם מהודעות בדבר ביטול העסקה; אשר נטל את השיקים כנראה לצורך תשלום חובות עבר שלו כלפי התובעת (מנהל התובעת העיד, מבלי לתמוך את דבריו בראיות, לרבות ההסכם שלטענתו נחתם, לעניין זה, בין התובעת לבין לוי, כי לוי חב לתובעת חוב עלום בסך של כ-100,000 ₪, כך שגם לא ברור מאיזה מקור כספי יכול היה לוי לבצע את הפירסום שלו התחייב); ואשר לא התגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו במסגרת הליך זה ואף ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, קרי, בגורם שככל הנראה לא ניתן לקבל נגדו סעד אפקטיבי ואשר לא התכוון מלכתחילה ליתן לקפילוטו תמורה עבור השיקים.
כמו כן, בעת ביטול ההסכם, דרש קפילוטו כאמור את הפסקת הגבייה של שיקים עתידיים, ולא את השבת הסכומים שנגבו ממנו עד לאותה עת.
נוכח האמור לעיל, יש לקבוע כי טענת כשלון התמורה, לא הוכחה, בכל הנוגע למועדים שעד לביטול ההסכם.
...
נוכח האמור, והואיל וטענת כישלון התמורה התקבלה כאמור באופן חלקי, לרבות לעניין השיק מושא התביעה, יש לדחות את התביעה, ולקבוע כי התובעת אינה זכאית לפרוע את השיק שהוגש לביצוע (או את השיקים הנוספים המצויים בידיה) וכי עליה להשיבם לידי קפילוטו.
אשר לתביעה שכנגד, הואיל והשיקים שכבר נפרעו, נפרעו, כאמור, כדין (שכן לא הוכח כשלון תמורה לגביהם), יש לדחותה לעניין זה. כמו כן, הואיל והשיקים הנוספים טרם נפרעו, הרי שאין מקום לצוות על התובעת לשלם לקפילוטו את שווים, וגם לעניין זה דין התביעה שכנגד להידחות (בכפוף לאמור לדברים שנאמרו לעיל, שלפיהם התובעת אינה זכאית לפרוע שיקים אלה ועליה להשיבם לקפילוטו).
התביעה שכנגד נגד הנתבע שכנגד 2 (מלובני) נדחית, בשים לב לכך שלא בוססה עילת תביעה אישית כנגדו.