תביעה לביצוע שיקים במסגרת הסכם שכירות

השיקים נימסרו במסגרת חוזה שכירות של דירת מגורים, שהנתבעות שכרו מהתובע.

הנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 19(א) לפקודת השיטריות לפיה השטר מולא עפ"י ההרשאה מוטל על הנתבע, אך משעה שמוכח (לעיתים עפ"י עדות התובע עצמו) כי הנתבע לא נתן לתובע הרשאה למילוי הסכום המסוים שנירשם בשטר, דין התביעה השטרית להדחות כולה, ואין לבחון במסגרתה האם זכאי התובע לסכום קטן יותר מהנתבע סביר [ע"א (מחוזי חי') 17742-01-12 לנדסהוט נ' פהימה (פורסם בנבו, 4.6.12)].

יישום הדין החל הנ"ל על נסיבות המקרה שלנו ניכר כי השיקים שלנו הם לבטחון במובן השני הנ"ל – שיקים "לפקדון". השיקים ניתנו ע"פ סעיף 9.1 לחוזה השכירות מיום 19.5.19 בין הצדדים (צורף לרשימת המסמכים מיום 30.9.21 מטעם הנתבעות, עמ' 6-11), שבו רשום כי הם ניתנים כ"שיקים לבטחון", בין היתר, להבטחת התחייבות הנתבעות שבסעיף 5 לחוזה ("שמירת הדירה ובצוע שינויים"), כאשר זו לשון הסעיפים הקטנים הרלוואנטיים: "5.2 השוכר מתחייב לשמור על שלמות הדירה ואביזריו ולמנוע כל נזק על ידי רשלנות, הזנחה או זילזול. במידה שייגרם לדירה נזק כתוצאה מרשלנות השוכר, יהא על השוכר לתקנו מיד ועל חשבונו.

...

אני קובע כי אין לקבל את ממצאי ואת מסקנות העד המומחה מטעם התובע, מאחר שהתברר כי עד זה ביצע עבודת שמאות בלתי מקצועית מספיק ואף כתב בחוות דעתו דברים שהתבררו בחקירתו כבלתי מדויקים מספיק.

אודה על האמת, עדותה של הנתבעת 1 בעניין זה לא הייתה נקייה מספק (כך למשל הנתבעת 1 כתבה בסעיף 14 לתצהירה כי בעיית האינסטלציה הראשונית הייתה בצנרת מכונת הכביסה, ואילו בעדותה במשפט אמרה שהבעיה הראשונית הייתה בזרימת המים באסלה – שורה 6 בעמ' 65 לפרוטוקול), אבל בסופו של יום, וגם נוכח המחדל הראייתי הבוטה הנ"ל של התובע (אי-העדת האינסטלטור מטעם התובע), מצאתי לקבל את עדות ועמדת הנתבעות הנ"ל. אני מקבל את טענת הקיזוז שהעלו הנתבעות לגבי אותו חלק מחוב ועד הבית, שקוזז בגין החוב הנגדי של עלות התיקון ע"י האינסטלטור מטעם הנתבעות.

סיכום התביעות נדחות.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע השיקים, בה טענה כי אלו נימסרו לתובעים במסגרת הסכם שכירות שנחתם ביום 17.8.2017 בין הצדדים (להלן: ההסכם), ולפיו השכירו לה התובעים בית קרקע בפרדס חנה - כרכור (להלן: הבית) לתקופה שבין 10.9.2017 ל - 9.9.2019, עם אופציה להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת.

ראשית דבר, התביעה החלה, אמנם, כתביעה שטרית בלישכת ההוצל"פ, אולם כתב התביעה המותאם הוגש בעילה חוזית-כספית, בסכום תביעה שונה מסכום השיקים שהוגשו לבצוע, ועל כן הנטל להוכחת מרכיבי התביעה מוטל על התובעים, מכח העיקרון של "המוציא מחברו עליו הראיה". בהקשר זה יש לדחות את טענתה המקדמית של הנתבעת לפיה לא היו התובעים רשאים לעשות שימוש בשיק הביטחון לצורך כסוי נזקים שאינם דמי שכירות: סעיף 17 סיפא להסכם השכירות קובע כי שיק הביטחון ניתן להבטחת כל התחייבויות השוכרת בהסכם זה, לרבות פינוי מלא והיעדר נזקים וחובות; מכאן, שהתובעים היו רשאים להציגו לפירעון לצורך כסוי כלל נזקיהם הנטענים.

...

אני מקבלת איפוא את טענת התובעים לפיה היה צורך בשיקום הגינה על ידי פיזור אדמה גננית בה. התובעים הציגו קבלה על סך של 600 ₪ עבור רכישת האדמה.

אני מקבלת את הסברו של התובע בדבר העיכוב במשלוח האדמה עקב הצורך במשאית-מנוף (עמ' 15, ש' 8 ואילך).

פיצוי בגין חוסר תום הלב של הנתבעת והפרת ההסכם: דומני כי יש לומר, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות עם התובעים באופן מפתיע ובכך נהגה בחוסר תום לב. שוכנעתי, כי מעבר להלם שהסבה להם התנהלותה זו של הנתבעת, נקלעו התובעים לבעיה תזרימית, שכן דמי השכירות שהיתה אמורה הנתבעת לשלם להם היו אמורים לכסות את תשלומי המשכנתא השוטפים שלהם.

הנתבעת הגישה התנגדויות לבצוע השיקים, בהן טענה כי אלו נימסרו לתובע במסגרת הסכם שכירות שנחתם ביום 16.6.2019 בין הצדדים, ולפיו השכיר לה התובע דירה בהוד השרון (להלן: הדירה) לתקופה שבין 20.6.2019 ל - 15.9.2020.

להשלמת התמונה יצויין, כי לאחר הגשת ההתנגדויות בתיקי ההוצל"פ הגישה הנתבעת תביעה נגד התובע בבית משפט השלום בפתח תקוה, על סך של 25,474 ₪, בה דרשה ממנו פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בגין ביטול הסכם השכירות (בין השאר תשלום למתווך למציאת דירה חלופית; הוצאות ביטול השיקים; נסיעות; הוצאות יעוץ משפטי; עגמת נפש ופגיעה בשמה הטוב).

...

בהעדר הוכחה כאמור, אני קובעת כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין דמי השכירות לחודש אוקטובר 2019, אלא עבור החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר 2019 בלבד, לפי 3,800 ₪ לחודש, סך הכל 11,400 ₪.

אני מקבלת, איפוא, את התביעה בגין שלושת השיקים למועדי הפרעון 15.7.2019, 18.8.2019 ו - 15.9.2019 ודוחה את התביעה בגין השיק למועד פרעון 15.10.2019.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 11,400 ₪, ובצירוף הצמדה וריבית מיום 1.10.2019 - 11,698 ₪.

ראשיתה של התביעה שבפניי בהתנגדות לבצוע שיקים שנמסרו לתובע ע"י הנתבעת במסגרת הסכם שכירות דירה.

...

כאמור, איני מקבלת את הטענה שהתובע סירב לשוכרים בני המגזר הערבי כך שאין ממש בטענה שיכול היה להקטין את נזקו בצורה זו, ולאור ההסכמות המפורשות בין הצדדים כאמור בסעיף 72 לעיל, איני סבורה שבעובדה שהדירה הושכרה לאחרים יש הפרת חובה כלשהי מצד התובע.

לכן, ובשים לב להוצאות שניתן היה לצפות מראש שייגרמו לתובע במקרה של עזיבת הדירה טרם תום התקופה ולאחר שהשוכרת לא עומדת בהתחייבויותיה (לרבות הוצאות כמו חובות לרשויות, נקיון וצבע, שכר טרחת מתווך וכיו"ב), אני סבורה שמדובר בפיצוי ביחס סביר לנזק ואין מקום להורות על הפחתתו.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת במלואה.

מוסכם, כי השיק ניתן כשיק בטחון, במסגרת הסכם שכירות בין המשיב לבין שחקן כדורגל בשם אנטוניו מרסיץ' (להלן – "השוכר").

ועוד נקבע, כי אפילו בגדריו של כתב תשובה (לאחר מתן רשות להיתגונן; ועל אחת כמה וכמה בשלב כתב התביעה, דהיינו, הבקשה לבצוע) (ע"א 45/76 קליין נ. מעגל בע"מ, פ"ד ל"א(2) 183, 185-186): "אין על האוחז חובה לציין בכתב התביעה מה היתה (אם בכלל) התמורה שניתנה עבור השיקים. ההפך הוא הנכון: השיקים הם עילת התביעה ואין לערבב בינה לבין עסקת היסוד.... לא מוטלת חובה על תובע אוחז שטר להגיב בכתב תשובה לטענה כי עסקת היסוד ניכשלה ולהסביר מה היתה העסקה ומה טיב התמורה שנתן, שכן בכך יש כדי לחתום מתחת לתכליתו של סע' 29(א) [לפקודת השיטריות – צ.ל.].". כמו כן נקבע, ש"נטל הראיה על החייב השיטרי להוכיח הן שהיתה מסירה על תנאי והן שהתנאי לא היתקיים" (ע"א 623/88 משה גולדנברג ואח' נ. המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מ"ד(2) 801, 803).

...

דין ההתנגדות להידחות, בין אם מפאת האיחור בהגשתה ובין אם בהעדר בסיס מפורט לטענות ההגנה.

ומשכך, נתקלת ההתנגדות במכשול דרישת הפירוט, ונותרת "חסרת ממשות על פניה". משכך, בין אם מסיבת האיחור, ובין אם מסיבת העדר הגנה מפורטת – דינה של ההתנגדות הוא להידחות.

ההתנגדות נדחית בזה, והמבקש ישא בהוצאות המשיב עבור הבקשה והדיון בסך של 1,800 ₪.