תביעה לביצוע שיקים בגין אספקת שתילים חקלאיים

בהמשך, ביום 25.6.2012 שלח מר עמר מכתב נוסף בכתב ידו (על-גבי דף לוגו של החברה) לעו"ד קוריס שכותרתו "חתימה על מיסמך עקרונות לקראת הסכם" במסגרתו התבקש עו"ד קוריס לחדול מיידית מייצוגם של "עמר משה, שדות חקלאות בע"מ וטיב שתיל בע"מ" עוד התבקש עו"ד קוריס, בין היתר, להחזיר למר עמר, לטיב שתיל ולשדות את כלל התיקים שנוהלו אצלו ולספק פירוט של כל ההוצאות וההכנסות של התיקים שהיו תחת טיפולו (מכתב מיום 25.6.2012 צורף כנספח 2 לתצהירו של עו"ד קוריס).

ודוקו: אדם שחבים כלפיו הסך של 16 מיליוני ש''ח לא ממשיך לספק שירותים לאותו גורם, אינו קופא על שמריו ואינו מציג דרישה כללית ל"תשלום החוב"; אלא, נוהג באופן נחרץ, מתעד ושומר ראיות, לרבות תדפיסים בנקאיים לצורך ביסוס טענותיו (וכפי הנטען על ידו); ציפייה זו מיתעצמת שבעתיים שעה שעו"ד קוריס ידע גם ידע על הטענות הנגדיות שהועלו במצידה של טיב שתיל כנגדו וודאי נוכח התביעה למתן חשבונות שהקדימה את תביעתו (ועוד.

בהקשר זה אציין כי מצאתי, בין היתר, שהתנהגותו של עו"ד קוריס, העוברת כחוט השני, מחזקת כי זו גם הייתה כוונת הצדדים ב"זמן אמת", כך, בין היתר, העובדה כי הצדדים ביקשו להבהיר נוסח זה בהסכם שכר-הטירחה השני; העובדה כי עו"ד קוריס לא עמד משך כל אותן שנים על זכות תביעה רק מכוח מסירתם של השיקים או פסקי-הדין לבצוע אלא בהתאם לגבייה בפועל משקפת גמירת-דעת לסטות מהוראת הסכם זה ככל שיש לפרשה באופן המתפרש לטובתו; כך גם ניתן ללמוד מהסכמות אחרות שהיו בין הצדדים אותה עת; וכך גם ניתן ללמוד מהתכתבויות דואר-אלקטרוני שהוחלפו בין הצדדים במועדים הרלוואנטיים.

...

לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, כמו גם את חוות-דעתו של המומחה בעניין זה, ראיתי לדחות את מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה. כך, מצאתי שאין מקום לפסוק לעו"ד קוריס שכר ראוי הן מן הטעם שיש בה משום הרחבת חזית אסורה; ולמעלה מכך, מצאתי לדחותה אף לגופה שעה שזו לא הוכחה בהתאם לדין.

בטרם סיום יובהר את שעולה מניה וביה מפסק-דין זה כי מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בקשר עם פירוט העברות הכספיות שנעשו לטענתו בין הצדדים (ראו בסעיף 225 י' לכתב התביעה שכנגד) וכך גם ביחס לטענותיו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוספק על-ידי טיב שתיל וטענותיו בהקשר זה – דינן להידחות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל בית המשפט מחליט להורות על חיובים, כדלקמן: בית המשפט מחייב את עו"ד קוריס לשלם לטיב שתיל בע"מ את הסך של 136,157 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה, 21.6.2015, ועד מועד התשלום בפועל.

התובעת היא חברה העוסקת במכירה ובשיווק של שתילים למטרת חקלאות (להלן: "התובעת").

נטען כי החתימות על גבי תעודות המשלוח אינן מוכרות לנתבע והתעודות "מפוברקות". נטען כי חתימה המתנוססת על גבי תעודת משלוח 13027 מלמדת על זיוף שמו שכן שמו נרשם בשיבוש "הידי" ולא "הדי". כמו כן, נטען כי במסגרת פגישה שנערכה בין הצדדים ארבע שנים קודם להגשת התביעה ולאחר שהנתבעת סיפקה לו שתילים פגומים, סוכם על איפוס החוב בכרטסת אצל הנתבעת.

בסעיף 4 לתצהיר טען כך " ויודגש כי לא זו בלבד כי אני לא רכשתי, וממילא לא קבלתי, את השתילים הנזכרים בתעודות המשלוח שצורפו לכתב התביעה, אלא כי אני רכשתי בעונה המדוברת (בשנת 2011) שתילים מספקים אחרים בכלל (חישתיל ושורשים). כך כאמור אף העדתי במסגרת חקירתי על התנגדותי ואני כאמור השבתי בפשטות כי ברשותי העתק החשבוניות, הקבלות ותעודות המשלוח שיש בהן כדי להעיד על אותן הרכישות שבוצעו על ידי מאת ספקים אחרים!". במסגרת תצהירו טען בסעיף 5 כי החשבונית האחרונה ששולמה על ידו לתובעת הייתה חשבונית מס' 8475 מיום 31.7.11 בסך כולל של 25,499 ₪ כולל מע"מ ובכך היה כדי לאפס את כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת.

בחקירתו הנגדית נישאל הנתבע "שתי החשבוניות האלה, אליהם אני מפנה אותך, זה חשבוניות בדיוק סכום ההזמנה של שנת 2011, כלומר לפני כן אפסו לך את החוב של שנת 2010, על מה נתת שיק בסוף שנת 2011 לשיטתך?" והנתבע השיב "ממתי החשבונית, שלמתי מה שהיה מגיע, עבור החוב שלי שהופיע בכרטסת. אני לא אאפס את הכרטסת שלי, ופתאום יופיע חוב קודם לאחר האיפוס. אני טוען שהכניסו שורה באמצע" (עמ' 14 ש' 22-23) (ההדגשה שלי- מ.ח.נ).

...

הנתבע ישלם לתובעת תוך 30 יום סך כולל של 23,793 ₪ (כולל מע"מ).

כמו כן, בהתחשב בכך שהתביעה מתקבלת באופן חלקי, שהיא הוגשה בשיהוי משמעותי אשר אמנם אינו מפקיע את קיומה של זכות התביעה אך יכול שגרם לנזק ראייתי לנתבע, ובהתחשב בכך שאף התובעת עצמה לא פעלה לזימון עדים נוספים, אני סבורה כי על כל צד לשאת בהוצאותיו.

וכך אני מורה.

ש. תראה לי איך אני יודעת שאותו נספח 18 הוא של רו"ח ולא שלך ת. זה מה שאני קבלתי, זה מה שאני מציג" [כן ראו עדותו של התובע בעמ' 17 ש' 19-21] בנוסף, לא היה לתובע הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע אותה כרטסת הנהלת חשבונות אינה כוללת בעמודת הזכות את כל התשלומים שבוצעו באותה עת בידי הנתבע 2 בהתאם למפורט בתצהירו [עמ' 17-20 לפרוטוקול מיום 8.3.2018].

הנתבע 2 נישאל בחקירתו הנגדית מדוע רשימת תשלומים מפורטת שהובאה בסעיף 11 לתצהירו לא נזכרה בכתב ההגנה ותשובתו מקובלת עלי, בפרט נוכח המועד בו הוגשה התביעה [עמ' 31 ש' לפרוטוקול מיום 23.12.2018]: "ת. ... אני רק זוכר שלקח המון זמן עד שמצאנו את התשלומים עם ורד שתילים ומצאנו שתי חשבונות בנק של פיני אסור, שהוא עצמו העביר חלק מהכספים אליו לחשבונו הפרטי ולכן היה קשה להיתחקות אחר התשלומים, היתה לו שיטה שהוא מפקיד באלתור בבנק אחר וכך שיטת הפעולה אצלו בתדפיס לא מופיע השיק שלי אלא מופיע האסמכתא של שובר האלתור. רק לאחר שמצאנו את שוברי האלתור ניתן היה להוכיח את כל התשלומים שביצעתי" הטעם לאיסור הרחבת או שינוי חזית הוא מניעת עוות דין אשר עלול להגרם לצד שכנגד אשר ערוך להיתמודד רק עם הסוגיות שעולות מכתבי הטענות והוא אינו צופה את האפשרות שיועלו טענות חדשות שהוא לא נערך להיתמודד איתן.

בנוסף, אני קובעת כי לא הוכח קיומו של חוב של הנתבעים בגין אספקת שתילי ורדים ושירותים חקלאיים בידי התובע ועל כן, התביעה נדחית גם לגופה ביחס לכל הרכיבים.

...

מקובלת עלי טענתו של התובע לפיה בענייננו עילת הסכסוך בין הצדדים מסחרית-כלכלית ושלא שוכנעתי כי סכסוך משפחתי בין הצדדים תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה, כפי שקבע כב' הנשיא א' ברק (כתוארו אז) ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337 (2000), 344.

סוף דבר על יסוד כל המפורט לעיל, אני קובעת כי 3 מבין 5 החשבוניות שביסוד התביעה התיישנו .

בנוסף, אני קובעת כי לא הוכח קיומו של חוב של הנתבעים בגין אספקת שתילי ורדים ושירותים חקלאיים בידי התובע ועל כן, התביעה נדחית גם לגופה ביחס לכל הרכיבים.

לטענת המערערת מקורו של פסק הדין בתביעה שהוגשה על ידי טיב שתיל כנגד החייב ז"ל ובנו **** לבצוע מספר שיקים שנמסרו בשנים 2012 – 2013 כנגד אספקת שתילים לשימוש חקלאי, כאשר השתילים מעולם לא ניתנו לחייב ז"ל והשיקים מעולם לא נחתמו על ידו, וזאת משום שהחייב ז"ל היה אדם מבוגר והפסיק את פעילות במשק החקלאי בשנת 2011 והתקיים מאז בצנעה מקיצבת הביטוח הלאומי.

המסקנה העולה מן הדברים היא כי הכרטסת מהימנה, התמורה סופקה ועל כן חוב השותפות לנושה שריר וקיים.

...

מודעות המערערת בזמן אמת לחוב החייב ז"ל לנושה אינני מקבל את טענת המערערת כי לא ידעה על החוב בזמן אמת אלא רק לאחר שביקשה להעביר את המשק על שמה לאחר מות אביה ז"ל. כאמור, המערערת פירטה דבר החוב כבר בעת שמילאה בעצמה את הבקשה לצו כינוס בשם אביה ז"ל, כלומר כבר בשנת 2015, בעוד שפסק הדין ניתן רק בשנת 2016.

המסקנה העולה מן הדברים היא כי הכרטסת מהימנה, התמורה סופקה ועל כן חוב השותפות לנושה שריר וקיים.

ככל שהמערערת טוענת לחוב של **** כלפי החייב, במסגרת היחסים שביניהם, היה עליה לנקוט בהליך הנכון בתיק הפש"ר של ****; וככל שהיא טוענת לחוב של החייב כלפיה, היה עליה להגיש תביעת חוב בהליך זה. סוף דבר נוכח כל האמור, לא מצאתי מקום להתערב בהכרעת החוב של הנאמן ועל כן הערעור נדחה.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו ת"א 33411-08-21 עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' חזן ת"א 1269-07-21 עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' חזן ת"א 50081-05-21 עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ נ' חזן לפני כבוד השופט יעקב שקד תובעת עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד אילן מדוויר נתבעים 1. ישי חזן ע"י ב"כ עו"ד רפי בוקר 2. שלמה חזן ע"י ב"כ עו"ד חן הרוש 3. חיים חזן ע"י ב"כ עו"ד יעקב בטש פסק - דין

כאשר נישאל מר אלסטר מדוע על תעודת משלוח רשום 'כל שתיל', השיב כי החברה רכשה סחורה עבור 'כל שתיל' והדבר התבצע ע"י שלמה (עמ' 57 לפרוטוקול).

חשוב מכך, הסדר החוב כלל מן הסתם חובות עבור אותה סחורה שסופקה ל – 'כל שתיל', או כל ספק אחר, דבר המעיד על הודאה בחבות גם אם סופקה סחורה לגורמים אחרים מלבד החברה.

כל החשבוניות הועברו לידי הנתבעים עוד טרם הליך ההוכחות ודבר לא מנע מהנתבעים למסור גרסה ולתמכה בראיות ביחס להפחתת החוב עקב אספקת סחורה לחברה אחרת.

מעבר לכך, אף לאחר ששיקים לא כובדו בשנת 2018, המשיכה התובעת לספק סחורה לחברה, כגון בפברואר 2019 ואף במאי 2020 (ראו נספח 9 לתצהיר מר אלסטר וסעיף 12 לסיכומי התשובה של התובעת).

...

מסקנה זו מתיישבת עם מגמת הפסיקה בעשרות השנים האחרונות בדיני השטרות, של התרחקות מפורמליזם ואימוץ גישה מהותית, כאשר הדרישות הצורניות לשטר הינן בבחינת "בית קיבול לתוכן" (ראו ע"א 4294/90‏ ‎עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל‎ ‎נ' רחמני ושות' מימון בע"מ, פ''ד נ(1) 453, 474 (1996)).

איני מקבל את הטענה.

אחרית דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעות מתקבלות.