תביעה לביצוע שיק שנמשך ונמסר עבור שירותי פרסום בעיתון

על-פי כתב התביעה (סעיף 12) החלק הארי של החוב נוצר בתקופה שבין תחילת שנת 2007 ועד סוף שנת 2008, במהלכה סיפקה התובעת שירותי הדפסה בסכומים שבין 60,000 ₪ ל- 80,000 ש"י לחודש, כאשר במהלך התקופה שולם לתובעת רק חלק קטן מהתמורה עבור אותן הדפסות.

ביום 20.4.04 שלחה התובעת מכתב אל מר דאהר פריד מנכ"ל אל ג'דיד וכן אל מר אעיד מגדלה מנהל העתון אלתיחאד ומר סוהיל מגדלה מנהל משרד הפירסום עבור אלתיחאד – אל ערבי מכתב שהנידון בו הוא דו"ח מצב והמשך שתוף פעולה עם התובעת ולפיו ביום 1.1.04 נחם הסכם בין התובעת לבין אל ערבי, התמורה הייתה אמורה להשתלם על ידי אל ערבי בהמחאה במזומן מידי שבועיים אך זו לא שילמה את התמורה במועד, ובעקבות זאת נשלחו מספר התראות למר אעיד מגדלה בדרישה לתשלום החוב.

למחרת נערכה פגישה בין נציג התובעת לבין ה"ה מנצור, מוכריס ודאהר נציגי דירקטוריון העתון וסוכם כי העבודה תימשך עד יום חמישי לאחר חג הפסח וביום חמישי 8.4.04 תתקיים פגישה בה ייסגר נושא המשך ההדפסה והתשלום או הפסקת העבודה המשותפת.

ביום 14.9.04 נערך הסכם זמני בין התובעת לבין הנתבעת באמצעות המנכ"ל מר פריד דאהר ולפיו היות והנתבעת הודיעה על רצונה להדפיס אצל התובעת את העתון והואיל וענייני הסכם ההיתקשרות והערבויות לבצוע העבודה טרם הוסדרו, והואיל והתובעת נענתה לבקשת הנתבעת למרות שעדיין לא מולאו התנאים על פי הסכם ההיתקשרות, הוסכם כי הנתבעת תעביר שיק על סך 70,084 ₪ לפרעון ליום 30.10.04 שאמור לכסות את הדפסות חודש ספטמבר שהחלו ביום 8.9.04, על פי הערכת עלויות, ובסוף החודש תועבר חשבונית לפי העלויות בפועל.

"נא טיפולכם המיידי והדחוף". באותו יום 23.12.04 נחתם על ידי הצדדים סיכום ביניים (נספחי ט' לתצהיר הנתבעת) לפיו התחייבה הנתבעת להסדיר תשלום ההדפסות של דצמבר במחאה על סך 107,700 ₪ ליום 28.2.05 שתמסר לתובע עד יום 27.12.104, ותפעל להעברת המסמכים וכי התובעת תהיה רשאית להפסיק את הדפסת העתון של 28.12.04 אם לא תגיע ההמחאה, ואם תגיע ההמחאה ולא תוסדר בטוחה עד יום 30.12.04, תהיה התובעת רשאית להפסיק את ההיתקשרות ואת ההדפסות לאחר הדפסת העתון של יום 31.12.04.

במסגרת ההוכחות הגישה הנתבעת מיסמך מיום 20.8.07 בחתימתה של התובעת ולפיו "במסגרת ההסדר עם חברת אל ג'דיד בע"מ בו משולמים תשלומים שוטפים על חשבון ההדפסות ותשלום קבוע על חשבון החוב כמוסכם בינינו, אבקש לפעול כדלקמן: 1. הורדת שיעבוד מירשם החברות. 2. סגירת תיק הוצאה לפועל מספר 01-62526-05-7". הנתבעת טוענת כי אילו היה קיים חוב שוטף שלה כלפי התובעת, לא הייתה התובעת מוותרת על השיעבוד, ואילו התובעת טוענת כי השיעבוד היה להבטחת חוב קודם נשוא תביעה משפטית ותיק הוצאה לפועל ספציפי ואין לו דבר עם התשלומים השוטפים עבור הדפסת העתון.

...

לאור כל האמור לעיל, למצער, לא הוכיחה התובעת את טענתה לפיה הנתבעת הייתה הלקוחה שלה במועד הרלוונטי לתביעה, ודין התביעה נגדה, להידחות.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, נדחית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 70,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

הצ'קים נמשכו מחשבונה של הנתבעת, הנפרעת הנה התובעת, אשר חותמתה בפני הצ'ק ובגבו, סחרות הצ'קים הוגבלה (למוטב בלבד), והם חוללו בהוראת ביטול.

הצ'קים התקבלו לידי התובעת לניכיון מאת בני ויזל ביום 18/11/15, ביחד שני צ'קים נוספים ע"ס 800 ₪ כל אחד לזמני פירעון 20/12/15 ו-20/7/16, סה"כ 7,020 ₪ (אישור משרד האוצר על נותן שירות מטבע לשנת 2017, נספח 2 לתע"ר התובעת, קבלת שקים לנכיון, נספח 3).

התובעת טוענת כי הנתבעת מסרה את הצ'קים למר ויזל "על החלק" ובכך איפשרה לו להעבירם לאחר, וכי התובעת נתנה עבור הצ'קים תמורה בעסקת הנכיון, וטענותיה יפות כלפי מר ויזל ולא כלפי התובעת.

הנתבעת ואחרות הגישו תלונות במשטרת ישראל בעיניין והיא פירסמה מודעה בעתון (נספח ד' לתע"ר).

ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בראיותיהם, אני דוחה את התביעה, ומורה כי הנתבעת אינה חייבת לפרוע את הצ'קים נשוא בקשת הבצוע.

הנתבעת טענה בתצהיר, שתמך בהתנגדות לבצוע שטר כי ביום 18/11/15 הגיע מר ויזל שוב לעסקה "לסגור את העסקה ולהחליף את השיק הנתון ב-8 שיקים..." הנתבעת טוענת כי מר ויזל ברח ללא שהחזיר את צ'ק הביטחון, שנימסר קודם לכן להבטחת המחיר.

...

בתיק זה החלטתי לקבל את גרסת הנתבעת, בעיקר בגלל החיזוק לה בהתנהלות התובעת.

ההסבר הסביר היחיד הינו כי התובעת קיבלה מידע ממר ויזל, לפיו מוצדק להחזיר לנתבעת את הצ'ק. הסיכום הינו כי אני דוחה את התביעה השטרית, ומקבלת את טענת הנתבעת לכשלון תמורה מלא בין הצדדים הקרובים לעסקה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 1,170 ₪ לאור ניהול הדיון בהליך קצר.

תביעה לתשלום חוב של חברה, אשר לטענת התובעת, הנתבע ערב לחובותיה ושיק שלו נימסר לה לניכיון.

לצורך עסק של מתן שירותי המטבע, היתקשרה החברה ביום 13.1.15 עם התובעת בהסכם מסגרת למתן הלוואות וניכיון שיקים, אשר במסגרתו, מוסרת החברה שיקים של צדדי ג' לתובעת, ומקבלת תמורתם מזומנים בנכוי עמלות בהתאם למוסכם בין התובעת לבין החברה (להלן-"הסכם המסגרת").

התובעת אכן עמדה בהתחייבויותיה בהסכם המסגרת וניכתה שיקים רבים עבור החברה.

ביום 3.5.15 פורסמה ידיעה באתר האנטרנט של העתון "דה מרקר" כי קיים חשד שיעקב ובני משפחתו נמלטו מהארץ לאחר שהסתבכו בחובות שנעים בין 50 מיליון ₪ ל- 80 מיליון ₪, ועקב כך נמלטו מהארץ.

במהלך העסקים מסרה החברה לתובעת לניכיון מאות שיקים שנמשכו על חשבונות צדדי ג' שונים, וקיבלה תמורתם כספים לאחר ניכוי עמלות בהתאם למוסכם.

השיק של הנתבע שהוגש לבצוע בהוצל"פ ואשר ההיתנגדות של הנתבע לביצועו הועברה לבית המשפט, הוא אחד השיקים אשר החברה מסרה לתובעת, התובעת הפקידה אותו בבנק לפרעון, והשיק חולל.

...

סבור אני שאין לקבל את דבריו אלו של הנתבע מהסיבות כדלקמן: עדותו של הנתבע הינה עדות יחידה, עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את התנגדות הנתבע לביצוע השיק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאת פסק הדין הינה כדלקמן: בתיק אז' 24492-06-15: אני מקבל את התנגדות הנתבע לביצוע שטר החוב, ומורה על סגירת תיק הוצל"פ 502620-05-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה וביטול כל הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ; מחומר הראיות עולה חשש כבד כי הנתבע ידע על עסקי החברה ויעקב, דבר שבא לידי ביטוי במתן פנקס השיקים ליעקב ולאור הידיעה של הנתבע על החקירה הפלילית שהתנהלה נגד יעקב, אין צו להוצאות בתביעה זו. בתיק אז' 34866-07-15: אני דוחה את התנגדות הנתבע לביצוע השיק, ומורה על חידוש הליכי הגבייה בתיק הוצל"פ 522755-05-15 בלשכת ההוצל"פ ברמלה; הנתבע ישלם לתובעת את הוצאות המשפט בתביעה זו בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

תביעה זו החלה כבקשה לבצוע שטר בלישכת ההוצאה לפועל שהם 7 שקים: שני שיקים על סך של 370 ₪ כל אחד מהם, מועד פרעון 10.12.17 ו- 10.1.18.

בעקבות כריתתו של ההסכם הזמני, ביצעה התובעת פעולות רבות לשם מכירת הדירה כגון פנייה למתווך, הצבת שלוט בחזית הדירה, פירסום בעיתון, התלוותה לרוכשים פוטנציאלים בביקורם בדירה, הטרדות של הנתבע ומשפחתו בפגישות בקשר עם עסקת המכר ושיחות טלפון מצד רוכשים ומשפחת הנתבע.

לשונו של ההסכם, לאחר פירוט הצדדים לו: הנתבע ואישתו המכונים: "מזמיני העבודה" והתובעת המכונה "המבצעת": "היות ומזמיני העבודה מבקשים למכור את דירתם בת ה 70 מר' ברח' חצרים 8 בחולון, ויש על הבית עיקול מעירית חולון ומשכנתא ע"ס 120,000 ₪ והם לקויי שמיעה ומתקשים בסידורים אלו, מתחייבת המבצעת לעשות בעבורם כל הסידורים הנדרשים למכירת הדירה כולל פירסום דירתם למכירה בכל מדיה אפשרית, הסרת העיקול וסלוק המשכנתא בעת מכירת הדירה והיות והמזמינים חייבים למבצעת סך של 10,000 ₪ מהתקשרות קודמת בה התחייבה המבצעת לסלק את חובותיה של ציפי וייס – הבת בהסדרי תשלומים נוחים שיחולו על המזמינים והשיקים שניתנו למבצעת חזרו ויחזרו מהבנק עקב מוגבלות המזמינים בבנק למשך שנה, ישלמו מזמיני העבודה במעמד הסכם זמני זה סך של 30,000 ש"ח עבור כל הפעולות שיבוצעו עבורם ע"י המבצעת כולל השקים ששולמו בעבר ויוחזרו למזמינים עם קבלת הסכום של 30,000 ₪.

שני הצדדים הסכימו כי ההכרות והקשר בין הצדדים נמשכו במשך שנים רבות גם משום שאשת הנתבע עסקה בעבודות ניקיון אצל התובעת ואחותה.

כאשר נישאלה האם השקים נימסרו בגין שירות שניתן בעבר ענתה: "כן היות והוא שילם לי בצ'קים שחזרו היות והוא שילם לי בצ'קים" (עמ' 36 בפרוטוקול שורות 8-9).

...

בנסיבות העניין, בהעדר ראיה אחרת, אין מנוס אלא מלאמץ את גרסתו של הנתבע בעניין זה. המסמכים היחידים שצורפו בעניין פעולותיה של התובעת בעניין מכר הדירה הם שני פרסומים בעיתון המקומי בחולון מיום 29.11.17 ומיום 27.12.17 המציינים על העמדתה למכירה של דירה ב"נאות רחל", 4 חדרים, 70 מר' בקומה רביעית.

לסיכום, מצטיירת תמונה עגומה של נסיבות התואמות היטב את האמור בסעיף 18 לחוק החוזים הדוחה כל ניסיון לאכוף סוג של חוזים אשר הושגו תוך ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל.

אשר על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ אשר ישולמו ללשכה לסיוע משפטי.

אין מחלוקת כי המבקשת הזמינה מהמשיבה שירותי פירסום.

באשר לעיסקת הפירסום בעיתונים ובשלטי חוצות אלקטרוניים, טוענת המבקשת בתצהיר כי התברר כי המשיבה כלל לא ביצעה את הפירסום לו התחייבה ועליו שילמה המבקשת, כי במספר רב של שיחות בין ירושלמי למיכה פדרינג ביקש ירושלמי לברר מדוע אין פרסומים על גבי מסכים אלקטרוניים והובטח כי הדבר יטופל, וכי לאור הפרת ההסכמים על ידי המשיבה ביטלה המבקשת את התשלומים שמסרה למשיבה עבור עסקת הפירסום בעיתונים ובמדיה עובר לקיומה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ולאחר ששמעתי חקירת המצהיר וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לדחות את התנגדויות המבקשת כנגד השיקים שהוגשו לבצוע, קרי טענות ההגנה בכל הנוגע להזמנת הפירסום בעיתונים ובמדיה, ולקבל ההיתנגדות כנגד התובענה בסכום קצוב, קרי בכל הנוגע להזמנת הפירסום בטורניר כדורגל החופים, בכפוף לתנאים.

הליכי הוצל"פ בתיקים אלו יימשכו כסדרם.

...

בנסיבות אלה, החלטתי ליתן למבקשת רשות להתגונן כנגד התובענה הכספית, ואולם, לאור הבעייתיות בגרסת המבקשת סבורני כי יש להתנות רשות זו בתנאים.

באשר להזמנת הפרסומים בעיתונים ובשלטי חוצות דיגיטליים, החלטתי לדחות את שתי ההתנגדויות כנגד השיקים שהוגשו לביצוע.

לעניין ההתנגדות כנגד התובענה לסכום קצוב, בשים לב כי החלטתי ליתן רשות להתגונן מותנית בתנאים, ולאור ההסבר שניתן לאיחור, קרי המשא ומתן בין הצדדים, ומאחר וממילא יש להעדיף בירור המחלוקת לגופה, מקום בו ישנן טענות הגנה ולו לכאורה, יש ליתן אף הארכת מועד להגשת התנגדות זו. נוכח כל האמור לעיל, ההתנגדויות בת"ט 18984-04-16 ובת"ט 33440-04-16, נדחות.