תביעה לביצוע שיק שניתן כבטוחה לעסקת שכירות

אקדים את המאוחר ואומר, כי בפסק הדין שניתן בתביעה העיקרית (ביום 10.8.2023, פורסם בנבו), לאחר תום הדיון והגשת הסיכומים בתיק זה, נקבע, כי שני הצדדים הפרו את ההסכמים שנעשו ביניהם: כהן ושבע לא השלימו את מלוא התמורה לפי ההסכם ונותרה יתרת חוב בסך 770,000 ₪, כן הם לא הפקידו את יתרת חוב המע"מ במשרדו של הנאמן עורכי-הדין סחרוב-זליגמן, וכן הם לא העבירו לדסאו ולבא את יתרת חלקם בדמי השכירות בסך 720,000 ₪; דסאו ולבא לא הוציאו חשבונית בגין התמורה שקבלו ולא פעלו כמצופה מהם לשם רישום הבית המשותף, וכן נותרה לחובתם יתרת תשלום למס שבח (להלן – "פסק הדין בתביעה העיקרית").

כהן טוען שהשיקים נימסרו כבטוחה בלבד ולא לשם פרעון, דסאו טוען שהם ניתנו כחלק מהתמורה בעיסקה.

לדברי דסאו (עמ' 312 לפרו'), הוא נימנע מלעשות כן בגלל בקשתו המפורשת של כהן לדחות את מועד הפרעון בגלל קשיים כספיים שהיו לו. במכתב מיום 5.6.2018 (נספח 1 לכתב התביעה) הודיע כהן לדסאו שהוא ביטל את השיקים ודרש ממנו להחזירם לו. לדבריו (סעיף 15 לתצהירו), הוא ביטל את השיקים, לאחר שנודע לו שדסאו מציג את השיקים בפני אחרים כאילו הם נועדו לפרעון, למרות שהם ניתנו כבטוחה.

מלבד זאת, כיצד כהן יכול לטעון שהשיקים ניתנו כבטוחה ולא לשם פרעון, אם במסמך המתייחס לשיקים הללו (כלול בנספח 19 לתצהיר כהן, צורף גם כנספח א' לסיכומי הנתבעים) כתוב במפורש שהם "חלק מן התמורה על העסקה של הדירות בטבריה בהתאם להסכם שנחתם"? גם טענת התובעים שילדי דסאו לא היו רשאים לפתוח תיקי הוצאה לפועל לבצוע השיקים, לפני שהשיקים הוצגו לפרעון, איננה נכונה.

...

עוד נפסק בע"פ 364/73 זיידמן נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (2) 620, 624, כי החיסוי הניתן על-פי סעיף 13(5) לחוק, "משתרע על כך צעד הננקט בקשר עם ההליך בכל שלב משלביו השונים, לרבות כל פניה בכתב ומסמך הנדרש במהלך הרגיל של המשפט והמשמשו כהלכה". המסקנה לענייננו היא, לכן, שהבקשה שהגישו ילדי דסאו למתן צווי עיקול, וכמובן צווי העיקול עצמם, חוסים חיסיון מוחלט לפי סעיף 13(5) לחוק, גם אם נגדירם כפרסומי לשון הרע במובן החוק.

מסקנה זו מייתרת, אם כן, את הדיון בשאלה, האם בענייננו הבקשה לעיקולים הוגשה שלא כדין או ללא הצדקה.

תוצאה התביעה כנגד הנתבעים 1- 4, נדחית ההליכים כנגד הנתבע 5 מעוכבים.

ליטל הגישה היתנגדות לבצוע השיק, ניתנה לה רשות להגן ונפתח תיק אזרחי 32945-06-16.

לאחר עריכת זיכרון הדברים, מיקי הודיע לליטל כי בכוונת הנהלת המלון להשכיר את החנות לחנות סמוכה של סטימצקי, מאחר וחנות סטימצקי מעוניינת להרחיב את החנות שלה ועל כן הנהלת המלון לא אישרה את השכירות בסופו של יום והציעה לליטל לשכור חנות במקום אחר במלון שהיא חנות 23/5 המחייבת ביצוע עבודות שיפוצים נרחבת (להלן:"חנות 5").

נימסר לדני ע"י מיקי כי ליטל קיבלה העתק מהטיוטה של החוזה עם המלון ולאחר התאמת הבטוחות ותקופת גרייס לשפוץ והתאמת החנות וכי בסופו של דבר ליטל הגיעה לעורך הדין של המלון וחתמה על חוזה השכירות.

ליטל מעולם לא עידכנה את קידום שהשיק בוטל ומעולם לא עידכנה כי עסקת היסוד בוטלה.

אני מחייב את הנתבעת בתיק 32945-06-16 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אשר יתוסף לסכום החוב עפ"י תיק הוצל"פ הנ"ל. בנוסף, אני מורה על דחיית התביעה בתיק תא"מ 30933-06-16 ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים באותו תיק, ביחד ולחוד, סך של 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הסכום הנ"ל יישא הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

...

אין חולק שבסופו של דבר ליטל שכרה מהמלון חנות מס' 5.

לסיכום, אני קובע שהתנאי המתלה קוים ומוטלת על מיטל חובה לשלם את התמורה המגיעה עפ"י השיק.

לפיכך, אני מורה על דחיית ההתנגדות שהוגשה ע"י ליטל בתיק 514935-05-16 לגופה ומורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצל"פ הנ"ל כנגדה.

אני מחייב את הנתבעת בתיק 32945-06-16 לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אשר יתווסף לסכום החוב עפ"י תיק הוצל"פ הנ"ל. בנוסף, אני מורה על דחיית התביעה בתיק תא"מ 30933-06-16 ומחייב את התובעת לשלם לנתבעים באותו תיק, ביחד ולחוד, סך של 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

במשך כל תקופת השכירות, טוען האב, היה ברור ומוסכם כי השקים נמסרים לבטחון בלבד וכי תשלומי השכירות מבוצעים בהפקדת מזומן לחשבון הבנק של התובעת ו/או בהעברות בנקאיות מחו"ל, מאחר ובנו האחר הוא תושב חוץ.

בע"א 3960/07 (מחוזי תל אביב) סדגאסי מישל נ' חברת אלי בר לב בע"מ מיום 22.9.09 נקבע: "מקום בו מועלית טענת זיוף על ידי מי שנטען כלפיו שחתם על שטר, עובר נטל הראיה אל כתפי אוחז השטר, להוכיח כי החתימה איננה מזויפת. לא קיימת חזקה כי האדם שחתימתו נחזית להיות חתימתו, אכן חתם אותה, בין אם מדובר באוחז רגיל, ובין אם מדובר באוחז כשורה, שהרי חתימה מזויפת אין כוחה יפה כלשהוא. אי עמידה בנטל זה, גוררת אחריה, מטבע הדברים, את דחיית תביעתו של התובע את פרעון השיק." וכיצד יוכיח התובע כי הנתבע חתם על השטר? כאן אביא את ההלכה הידועה והמנחה מע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ מיום 29/06/93 (להלן: "פ"ד שאול רחמים"): "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח, כי חתימה כלשהיא היא חתימתו של פלוני. האחת, באמצעות עדות ישירה, היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה. השנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך היתחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן, והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון". בעניינינו אמנם לא בחרה התובעת באף אחת מדרכים אלה אלא הסתפקה בנסיבות העניין ואמינות העדים.

לפיכך, ניתן להניח ולשער גרסה סבירה יותר כי הנתבע התבקש לפתוח חשבון בנק ולהוציא פנקס שקים לצורך מתן בטוחה לתשלום דמי השכירות בהנחה שלא יצטרך לפורעם לאחר שאחיו יפקיד את הכספים לתשלום כפי שסייע להוריו קודם לכן.

אמנם עו"ד שיינפלד קיבלה לידיה שקים המשוכים מחשבונו של אדם זר שאין היא מכירה ואינו חלק מעיסקת השכירות אך מאחר והנתבע נכח, לגירסתה בפגישה, לא ראתה בכך כל חיסרון.

...

אינני מקבלת את גישת ב"כ הנתבע לפיה על בית המשפט להסתמך אך ורק על דרכים אלו ואם לא התקיימה אחת מהן לפחות – דין התביעה להידחות כטענתו.

סוף דבר אם כך, הוא כי הנני מקבלת את התביעה ודוחה גרסת הנתבע לפיה זויפה חתימתו על פני השקים.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ אשר יצטרפו לקרן החוב בתיק ההוצאה לפועל הנ"ל. ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"א, 27 מאי 2021, בהעדר הצדדים.

לפני תביעה שטרית, לבצוע שיק על סך של 71,900 ₪ המשוך מחשבונו של הנתבע לפקודת אחיו, עדוי זיאד (להלן: זיאד) ואשר הוסב לתובעת במסגרת עסקת ניכיון (שיק מס' 8000250, מועד פרעון 31.11.18; להלן: השיק).

אלא שביחס לשיק מושא תיק זה, לפתע, מעלה הנתבע טענה מופרכת ובלתי מבוססת כי הוא ניתן כבטוחה.

נוסף על כך, עדויות הנתבע ואחיו זיאד נימצאו מגמתיות ובלתי מהימנות ונמצאו בהן סתירות ופרכות מהותיות אשר יורדות לשורש העניין: כך לדוגמא, בעוד שהנתבע טען כי בהתאם לתנאי השכירות נתבקש זיאד למסור שיק בטחון וכי אין בידו עותק מהסכם השכירות (סעיף 5 לכתב ההגנה וסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית), הרי שבעדותו, משנשאל זיאד מדוע נרשם השיק בסכום של 71,900 ₪, השיב הלה כי בסופו של דבר עסקת השכירות לא יצאה לפועל שכן המשכיר חזר בו מכוונתו להשכיר את המיגרש (עמוד 14 שורות 23-27 לפרוטוקול).

משקבעתי כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח באילו נסיבות ניתן השיק לזיאד ומה הייתה עסקת היסוד שלטענתו ניכשלה וכי התובעת הנה אוחזת בשיק בעד ערך, זכאית התובעת להפרע מכוח אחיזתה בשיק ודין התביעה להיתקבל במלואה.

...

לאור האמור לעיל, אני קובע כי הנתבע לא עמד בנטל להוכיח שעומדת לו כל טענה שיש בה כדי להפקיע את זכות התובעת לפרוע את השיק.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה על המשך הליכי ההוצאה לפועל בתיק מס' 513175-09-19 כסדרם ומבטל את עיכוב ההליכים שניתן לנתבע במסגרת תיק זה, בהחלטתי מיום 22.03.20.

אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ש"ח כולל מע"מ. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

הנתבעת אישרה כי אכן נתנה לגיסתה ולנטינה שתי המחאות שלה בסך כולל של 38,139 ₪ כבטוחה לפרעון הלוואה נטלה מנציג התובעת- הרצל שלומי גבעתי (להלן: נציג התובעת גבעתי), אלא שההמחאות נתנו בעד הלוואה בגובה של 20,000 ₪ בריבית בגובה 85% וממילא בשנת 2017, כאשר, כעבור חודש נפרע כל סכום ההלוואה במלואו וכשגיסתה בקשה כי תושבנה אליה ההמחאות שנתנה טען כי ההמחאות אבדו לו והוא לא מוצא אותן.

הגם שהנתבעת והתובעת צדדים לשטר הרי שבפועל לא הייתה מחלוקת כי מעולם לא בוצעה עסקה כלשהיא או היתקשרות כלשהיא בין התובעת לבין הנתבעת ומעורבותה של הנתבעת בתיק מסתכמת בכך שביקשה לסייע לגיסתה ולנטינה והעמידה לרשותה את ההמחאות כבטחון לפרעון הלוואה שקבלה.

כך לדוגמא חוקר ב"כ הנתבעת את מר גבעתי ושואל אותו: "תוכל להגיד לי בבקשה כמה פעמים הנתבעת, ולנטינה, קיבלה ממך הלוואות?" וגבעתי משיב: "זה החוזה היחיד שיש לי איתה" והעו"ד מחדד: "זה החוזה היחיד שיש לך איתה?" וגבעתי משיב: "כן" והעו"ד ממשיך: "כלומר מעבר למה שיש פה בהסכם ההלוואה, לא נתת לה שום הלוואה אחרת" וגבעתי משיב: "לא חתמתי איתה על הסכם הלוואה אחרת" והעו"ד מחדד: "אבל נתת לה הלוואה" וגבעתי משיב: "היא באה עם אזשהו צ'ק של שכירות או עזרה קטנה פה ושם אבל היא החזירה..." פרוטוקול דיון מיום 26.4.22 עמ' 1 שורות 25-35).

אלא, שאף לא פנייה אחת כזו או המענה לה הוגשו לתיק וכל אותן "עשרות פניות" נעשו למעשה בפרק זמן של חודשיים היינו ביום 1.7.2019 (יום פירעון ההלוואה על פי ההסכם) לבין יום הפקדתן בפועל פרק זמן אשר מעורר תמיהה ותומך בקביעה כי מלכתחילה לא נתנו לצרכי הלוואה זו וזאת בשים לב כי מיהרה התובעת לממש בטוחות אלה שאינן כלל מופיעות בחוזה ולא לממש את אותן שכן רשומות בו. למעלה מן הצורך, אציין כי עיון בהמחאות מעלה כי במקור, השנה הרשומה על ההמחאות היא שנת 2017 וכי בוצע תיקון בהמחאות ושונתה השנה לשנת 2019 מבלי חתימה לצד התיקון כמקובל.

בנסיבות אלה ובהנתן כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח זכותה למימוש ההמחאות שהגישה לבצוע וממילא את מלוא החוב הנטען כלפיה התביעה נדחית.

...

בהינתן כי שוכנעתי שהמחאות נתנו כביטחון בעד הלוואה משנת 2017 וממילא הלוואה זו נפרעה וממילא אישר נציג התובעת כי פרעה הלוואה קודמת הרי שלא התקיים התנאי לממש את אותן המחאות ועל נציג התובעת היה להשיבן.

יצויין כי גם אם הייתי מקבלת את טענת נציג התובעת ולפניה ההמחאות נמסרו לו כמו שהן בעד הלוואה משנת 2019- ואיני מקבלת זאת- הרי שלא התקיים התנאי למימוש הבטוחה בהינתן כי שוכנעתי שההלוואה משנת 2019 מעולם לא הועמדה במלואה לולנטינה.

בנסיבות אלה ובהינתן כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח זכותה למימוש ההמחאות שהגישה לביצוע וממילא את מלוא החוב הנטען כלפיה התביעה נדחית.