תביעה לביצוע שטרות: דחיית התיישנות ומתן רשות להתגונן

רקע: ראשיתה של התביעה, בהתנגדות לבצוע שטר שהוגשה בהוצאה לפועל, על ידי מר פנחס לוי, שהנו הנתבע, כנגד שיק שהיה בחזקתו של התובע, מר אברהם עירוב (להלן: "ההיתנגדות"; "הנתבע"; "השיק"; "התובע" בהתאמה).

על פסק הדין הגיש הנתבע ערעור, שנידון בפני כב' השופטת אביגיל כהן, ובסופו של יום, לאור המלצת בית המשפט, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ניתנה לנתבע הרשות להיתגונן לגבי מלוא סכום התביעה השטרית (פסק דין מיום 13.02.2017).

בתמצית טענות התובע: דין טענת הנתבע בדבר היתיישנות לכאורה, להדחות.

טענת ההתיישנות הנתבע העלה את טענת ההתיישנות, ציין כי ההלוואות כולן היו בין השנים 2007-2009, ומאחר והתובע הגיש תביעתו, לא מכוח עילה שיטרית, כפי שהגיש בהוצל"פ, אלא בגין עסקת יסוד, הרי שישנה היתיישנות, כיוון שכתב התביעה הוגש בשנת 2017 (סעיפים 1-4 לסיכומי הנתבע).

...

כאשר הנתבע הגיש את התנגדותו לשטר (ראה: ת/10), הוא כתב במפורש: "החייב לא כתב את השיק". מאחר והנתבע טען תחילה כי הכתוב בגב השיק הינו כתב ידו של התובע, בית המשפט מינה מומחית, על מנת שתבחן טענה זו. כפי שהובא ברקע הדברים, ביום 02.01.2019 הוגשה חוות דעת מטעם המומחית, אשר הגיעה למסקנה כי כתב היד הינו של הנתבע, ובהקשר זה נשאל: "ש. ז"א שאתה חוזר בך היום מהטענה שטענת לכל אורך הדרך שכתב היד מאחורה היה שלו ואתה היום מודה שכתב היד מאחורה הוא שלך, נכון?

מהאמור, יוצא אפוא, כי הנתבע לא הגביל את השיק.

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא החזיר את מלוא סכום ההלוואות שלווה מהתובע.

לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' הרשמת הבכירה טל אלימלך כהן) מיום 19.12.21 בת"ט 17407-11-21 ולפיה נדחתה ההיתנגדות לבצוע שטר שהגיש המערער ונקבע כי הליכי ההוצל"פ נגדו יימשכו כסדרם.

טען בהתנגדותו כי שטר החוב הוגש לבצוע בשיהוי על גבול ההתיישנות, באופן שמעביר את הנטל להוכחת קיומו של חוב כלשהוא, אם בכלל, לכתפי הזוכה – המשיבה.

ב) תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט – 2018 הביאו לכלל סיום את מנגנון הגשת תביעה בסדר דין מקוצר ומתן רשות להיתגונן אך לגבי התנגדויות לבצוע שטר נותר המנגנון בעינו וההלכה הפסוקה הישנה רלוואנטית לעניינינו.

...

ד) יחד עם זאת, אני סבורה, כי העובדה שחתימתו מצויה על גבי השטר כעושה שטר ללא תוספת של חותמת כלשהי וכן בשל כך שגרסתו העובדתית באשר לנסיבות החתימה לא גובשה דיה, תוך שינוי מסוים בגרסאות העובדתיות (אשר נעשה ניסיון ליישבם בדיון בערעור על ידי ב"כ המערער), יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מסוימת, אם כי לא במלוא סכום החוב.

לאחר שבחנתי את מכלול הטענות, מצאתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת סך 17,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. היה מקום לחייב את המערער בסכום הפקדה גבוה ואת המשיבה בהוצאות הערעור.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל מתקבל הערעור כך שניתנת רשות להתגונן למערער כנגד הפקדת סך 17,000 ₪ בקופת בית משפט השלום בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ב) אין צו להוצאות בערעור.

ביום 8.2.22 ניתנה לנתבעים הרשות להגן והדיון בתובענות אוחד לתיק 13360-07-21 בהתאם להחלטה מיום 8.2.22.

עדותם של הנתבע 1 והחייבת העיקרית עשויה לחזק את גרסת התובע כי הן החייבת העיקרית והן הנתבע 1 חתמו מול התובע על השיק מושא המחלוקת ובעיקר לא ניתן לשלול את גרסת התובע לפיה השיק בסך של 9,500 ₪ שייך לעסקה אחרת- מבין עיסקאות אחרות שבוצעו על ידי הצדדים -שאין לה זיקה לעסקה בגינה נימסר לתובע השיק מושא התביעה.

אין חולק כי בענייננו מדובר בהלוואה עסקית ולכן חלות הוראות החוק הנ"ל. בפסק דין ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 4003/07 בס ארנון נ' אברהם אריה (נבו 21.01.2009) שאליו הפנו הנתבעים (להלן: "עניין בס"), קבע בית המשפט, בין היתר, כי סעיף 8 לחוק קובע סדרי דין במקרים בהם המלווה מבקש להגיש תביעה לבצוע שטר.

נזכיר כי ביום 14.12.21 הגיש הנתבע 1 בקשה לדחיית התביעה, בין היתר, מחמת היתיישנות.

יחד עם זאת, החלטה זו ניתנה בעקבות בקשת התובע לביטול פסק דין המורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע 2.

...

כאמור אין מחלוקת על קיומה של ההלוואה ותוכנה וטענה זו נטענה בשלב שבו הבינו הנתבעים כי גרסתם עשויה להידחות ובאופן שמנע מהתובע לרפא את הפגם.

לפיכך, ההתנגדות נדחית.

סוף דבר בנסיבות האמורות, ההתנגדות נדחית.

טען כי טענת ההתיישנות דינה להדחות שכן החל ממועד פירעון השיטריות ועד להגשתם כתביעה שטרית לא עברו יותר מ-5 חודשים.

כידוע, ההלכה הפסוקה מורה כי בשלב זה של ההליך די בכך שהנתבע יראה טענות הגנה אפשריות, ולו רק בדוחק, על מנת שתנתן לו הרשות להיתגונן מפני התביעה (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (1.5.2006); ע"א 518/87 פטלז'אן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.93)).

על אף שיש לידון בטענת ההתיישנות לאחר קבלת רשות להיתגונן אבקש להעיר כי מהמסמכים שהונחו בפני בית המשפט ומחקירת המשיב נראה כי הבקשה לבצוע השיטריות הראשונה בשנת 2005 הוגשה מספר חודשים לאחר מועד פירעון השיטריות.

...

ברע"א 8973/10 בנק אוצר החייל בע"מ נ' גולייט בן ברוך (23.7.2012), נקבע כך (בסעיף 12 לפסק הדין): " [...] בשלב זה בוחן בית המשפט האם, בהנחה שטענות הנתבע אמת הן, יוכל הוא לזכות במשפט. במידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, ייתן בית המשפט לנתבע רשות להתגונן והתביעה תעבור לבירור בסדר דין רגיל. לעומת זאת, אם הגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי תצהיר הנתבע אינו מגלה הגנה, לא ייתן רשות להתגונן [ראו: יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 654 (מהדורה שביעית, 1995)]. המבחן באמצעותו יכריע בית המשפט האם לתת לנתבע רשות להתגונן, הוא מקל מאוד". ביישום לענייננו; לאחר שעיינתי בהתנגדות, במסמכים שהוגשו לעיוני במהלך הדיון, ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת למבקש טענת הגנה המצדיקה מתן רשות להגן.

בנסיבות האמורות ולאחר איזון בין שיקולי הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש בנסיבות המקרה דנן להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה מצד המבקש בהתאם לתקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

אשר על כן, אני מורה על מתן רשות להתגונן כפוף להפקדה כספית בסך 16,000 ₪, וזאת עד ליום 15/2/24.

המשיבה הוסיפה וטענה, כי תיק ההוצאה לפועל ניפתח בשנת 2021, 5 שנים לאחר שחוללו השיקים, ועל כן יש לדחות את טענת ההתיישנות.

לתמיכה בטענתו הפנה המבקש להחלטה שניתנה בת"ת 39858-10-23 פרפקט שירותי ניקיון ת.כ יזמות בע"מ נ' דר' פלוי יבגניה (להלן: "עניין פרפקט"), ממנה עולה, כי בכל הנוגע להתנגדות שהוגשה בבקשה לבצוע תביעה על סכום קצוב, לא נידרשת קבלת רשות להיתגונן על מנת שההליך יידון לגופו בבית המשפט.

(ד) החליט בית המשפט לדחות את ההיתנגדות, כולה או מקצתה, או נתן פסק דין לטובת מבקש הבצוע לאחר שניתנה רשות להיתגונן, ימציא הזוכה את ההחלטה או פסק הדין, לפי העניין, בתוך 14 ימים מיום נתינתם, ללישכת ההוצאה לפועל, והיא תמשיך, לפי בקשתו של המבקש, בהליכי ביצוע בהתאם להחלטה או לפסק הדין; ההליכים יימשכו בתיק שבו הוגשה הבקשה לבצוע השטר.

...

כבר בתצהיר נטען כי "אני סבור כי איתמר פרע את מלוא חובו למשיבה" (סעיף 16 לתצהיר).

מדובר בראיה המצויה בשליטת המבקש, ולכל הפחות בהישג ידו (כפי שאף אישר בפני), אולם הוא נמנע מעשות כן. די בכך כדי להוליך למסקנה שגם אם לא מדובר בהגנת בדים שאיננה מצדיקה מתן רשות להתגונן, מדובר בהגנה בעייתית למדי.

סוף דבר: סיכומם של דברים: ביחס לשיק בסך 72,000 ₪ ההתנגדות נדחית והליכי ההוצאה לפועל בנוגע לשיק זה יימשכו כסדרם, שכן המבקש הודה בפני כי קיבל תמורה בעד השיק לחשבונו, ואין לו כל הגנה ביחס אליו.