רקע וטענות התובע
הנתבע 1 (להלן: פולק) הוא החוכר של המקרקעין הידועים כגוש 6342 חלקה 2 בשטח של כ- 5.4 דונם (בהפחתה של הפקעה בשטח של כ- 830 מ"ר), הרשומים ברשות מקרקעי ישראל (להלן: המקרקעין או הנכס).
במסגרת אותה הפגישה ובניסיון לסיים את המחלוקת, הסכים פולק למכור גם את המחצית השנייה של הזכויות במקרקעין על כל הבנוי והמחובר להם בתמורה לסך של 300,000 $, כך שהתובע יחזיק במלוא זכויות החכירה במקרקעין.
לעניין זה טענו הנתבעים, כי קיים הסכם נדוניה מיום 17.6.1996, אשר בכל מקרה הוא מוקדם להסכם בין התובע לפולק, ועל כן לא יכול היה פולק להעביר מה שאינו שלו.
לטענת פולק, מאז אותו ארוע בשנת 1996 לא היה לו קשר משמעותי עם התובע וזאת עד לשנת 1999 אז במסגרת שפוץ שערכה הערייה של אגן החמצון, הגובל במקרקעין מדרום, נהרסה הגדר המפרידה בין החלקות ושתילי האתרוגים, שפולק גידל, נדרסו על ידי רכבי עבודה כבדים.
לטענת פולק הסכם המכר בוטל, ולמעשה כלל לא ניכנס לתוקף, זמן קצר לאחר חתימתו, על ידי אקט קריעתו, כאשר אינדיקאציות לכך ניתן ללמוד, בין היתר, מהדברים הבאים: אף לאחד מהצדדים אין את ההסכם המקורי; לא נרשם על המקרקעין מישכון ולא ניתנה הודעה לממ"י; לא נחתמו ייפויי כוח; לא נחתמו שטרות מכר ושטרי מנהל מקרקעי ישראל; לא בוצעו דיווחים לרשויות המס; לא הועברו כספים מהתובע לפולק; עו"ד רוזנברג כלל לא ניכנס לתמונה ודה פקטו ההסכם עמו בוטל מבלי שהעלה דרישה לתשלום שכר טירחתו; לא נימסרה לתובע חזקה במקרקעין והוא לא נהג בה מנהג בעלים; פולק הקים סככה על המקרקעין אשר שוויה פי כמה משווי המקרקעין ואשר התובע לא היה שותף לה; נגד פולק נוהל הליך פלילי בגין הקמת הסככה, פולק עמד בסכנת הרשעה, לרבות מאסר וחיוב כספי, וסיכון כי השקעתו בסככה תרד לטמיון, כאשר לאחר הליך משפטי ארוך ויקר הוא זוכה, בעוד שהתובע לא היה צד להליך ולא הישתתף בהוצאותיו; במשך כ- 19 שנים ישן התובע על זכויותיו ולא ביצע כל פעולה למימושן; התובע לא הישתתף בתשלום דמי חכירה על הקרקע וכן בכל הוצאה אחרת ביחס לקרקע.
אין מחלוקת כי התובע ופולק חתמו על הסכם המכר מושא ההליך, אך השאלות בהן יש להכריע הן : האם ההסכם בוטל כטענת פולק; ככל שייקבע כי ההסכם תקף, האם שולמה התמורה על ידי התובע והאם יש לבצע קזוזם כנטען על ידי פולק; האם הזכויות במקרקעין עברו מפולק לחתנו קופרמן ואם כן מתי, והאם יש בהעברת זכויות אלו כדי לגבור על העסקה בין התובע לפולק, עוד יש לבחון את תביעתו הנוספת של התובע לאכיפת הסכם המכר ביחס למחצית השנייה במקרקעין.
אולם גם לגופו של עניין, איני רואה בתצהיר זה גרסה עובדתית סותרת, משום שהתצהיר מתייחס ליכולתו של התובע להחזיר כספים לנושיו במסגרת ההוצאה לפועל ובודאי שבאותו מועד ההסכם לזכויות במקרקעין, שטרם נאכף ונרשם, ואשר פולק העביר על שם קופרמן, לא היוה מקור זמין לתשלום חובות.
...
נוכח האמור לעיל, תביעתו של התובע למחצית השנייה של המקרקעין, נדחית.
שנית אעיר, כי אין מנוס מלציין שבתיק זה גם בסיום כתיבת פסק הדין עדיין יש לא מעט מן הנסתר ולכן ההכרעה בתיק זה נעשתה לפי הראיות והעדויות, שהונחו בפני בית המשפט, שכן אין לו לבית המשפט אלא את אשר הונח לפניו.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה, ואני קובעת כי בין התובע לבין פולק נחתם הסכם באשר למחצית המקרקעין, כאשר התובע נותר חב לפולק את יתרת התמורה על פי ההסכם בסך של 15,000 דולרים ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקבוע לתשלום בהסכם ועד לתשלום בפועל.
