לאחר שמצא חפיפה מלאה בין עילת התביעה דנן לבין העילה השטרית בגין שטרו החוב, הורה כב' הרשם זיתוני על איחוד הדיון בהתנגדות לבצוע שטר זה ביחד עם הדיון בתביעה זאת.
דיון והכרעה:
נפקות של "ערבות אואל" לשטר חוב נלמדת מסעיף 57 (ג) לפקודת השיטריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השיטריות"), הקובע כי "ערב לשטר חב עם האדם שלחתימתו ערב, ביחד ולחוד".
בשטר החוב אין הוראה המקנה לנתבע זכות לבטל אותו או את הערבות הגלומה בו.
ההוראה שמאפשרת לערב לבטל את ערבותו הקיימת בדין היא ההוראה הקיימת בסעיף 15(א) לחוק הערבות שקובעת בעניינינו: "ניתנה ערבות לחיוב עתיד לבוא רשאי הערב, כל עוד לא נוצר החיוב הנערב, לבטל ערבותו על ידי מתן הודעה בכתב לנושה, אולם עליו לפצות את הנושה בעד הנזק שניגרם לו עקב הביטול."
משמע, ביטול ערבות תקף רק אם הוגשה הודעה בכתב על הביטול עובר ליצירת החוב הנערב.
פרשנות אחרת מרוקנת מתוכן את מוסד הערבות [ע"א 3894/11 דלק – חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום, פסקה 28 לפסק דינו של השופט סולברג (6.6.2013); הפ (מרכז) 3471-03-08 גילץ- חברה להשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 2(ו) (5.3.2009)].
כתבי ההיתחייבות אשר עליו חתם הנתבע כערב (נספח 19 לכתב התביעה), מציין במילים מפורשות, כי הוא חל על כל סכום אשראי שהועמד בעבר ושיועמד בעתיד, ושטר החוב דנן נחתם על יסוד כתב הערבות ובהתם להתחייבות הנתבע בכתב הערבות לחתום על שטר החוב הצמוד לו.
לסיכום
אשר על כן , דין התביעה להיתקבל.
...
מאחר שלפי שטר חוב מס' 2618 הנתבע ערב לחובות של אווזי ירושלים עד סך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום חתימת השטר, איני מקבל את בקשת התובעת, שלסכום יתווספו גם הפרשי ריבית מיום חתימת השטר.
אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 1.7.08 (יום חתימת השטר) ועד ליום 23.3.11 (יום הגשת התביעה בת"א 44022-03-11).
עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ש"ח ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 14,000 ₪.
