רקע עובדתי ועיקרי טענות התובעת
תחילתו של ההליך דנא הוא בבקשה לבצוע שטר חוב על סך 1,023,758 ₪ שהגישה הזוכה (התובעת) כנגד החייבים (הנתבעים): נתבעת 1 כעושה השטר ונתבע 2 כערב.
כמו כן, קיימת ערבות אואל על שם הנתבע 2 עם פרטיו וחתימת ידו, להבטחת תשלום החוב לתובעת, למקרה שהחוב לא ישולם על ידי עושי השטר.
יצוין כי לשטר החוב בבקשה לבצוע צורפו על ידי התובעת מסמכים רבים, הסכמים שנכרתו בין הצדדים המפרטים את עילת התביעה בנסיבות העניין.
לשון הסעיף עליו מתבססת טענת הפצוי המוסכם, מוצאת ביטויה בסעיף 6.1 להסכם הפשרה בין הצדדים שצורף כנספח "ג" לבקשת הבצוע, כך: "המשיבה תשלם למבקשת פיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪ בגין כל הפרה של הוראות הסכם השכירות ו/או הסכם הזיכיון ו/או הסכם זה...". בפועל, וכעולה מסעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית של מר אביתר גלאם, הקנס הועמד על סך 140,000 ₪.
...
המחלוקת לעניין הסחורות
בדיון מיום 06.10.2019 הוסכם על ידי באי כוח הצדדים: "אכן התיק יתנהל אך ורק על הסחורה. אנו סבורים כי אין מקום לעכב את התיק בשל דיונים בהליכים אחרים." (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 10-11).
התוצאה מכל האמור לעיל, היא כי לכאורה החוב המופיע בכרטסת, סך של 841,721 ₪, מייצג את החוב הרלוונטי לתקופה זו, כאשר אינו מביא לידי ביטוי את הטענות של הנתבעת בשני נושאים:
בעניין זיכוי בסך 650,000 ₪ והפרשי מחירים, כמפורט בסעיף 129 לתצהיר בבקשת ההתנגדות שהוגשה על ידי הנתבעים.
סוף דבר
לאור האמור לעיל וממארג הראיות המונח בפני, מקבל התביעה באופן חלקי וקובע כדלקמן:
הנתבעת 1 תשלם לתובעת תוך 45 יום מהיום, סך של 140,000 ₪ פיצוי מוסכם (כאמור בסעיף 46 לפסק הדין דנא) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
