תביעה לביצוע שטר חוב אבוד על בסיס צילום

להבטחת החזר ההלוואה בתשלומים מסרה גב' מישייב צ'ק מחשבון משותף שלה ושל מר מישייב ע"ס 10,200 ₪ וצ'ק של בתה, הנתבעת, ע"ס 11,800 ₪, הוא הצ'ק נשוא התביעה (צלום שני הצ'קים נספח ג' לתצהיר עדות ראשית).

תמצית טענות התובע התובע טוען כי מסר לגב' מישייב את כספי ההלוואה, לאחר שחתמה על ההסכם והתצהיר, שתורגמו לה גם לרוסית, כי טיפל עבור גב' מישייב בחודש מרץ 2013 גם במיחזור משכנתא, איתור כספים אבודים בקופות גמל וקרנות שונות וקבלת החזרי מס, במסגרת עסקו "מגן פיננסים" וכי היא הטעיתה אותו להאמין כי ביכולתה ובכוונתה להשיב לו את ההלוואה, אך בהגיע מועד התשלום לא שילמו הורי הנתבעת ולו תשלום אחד.

התובע פירט כי במסגרת עסקו סייע לגב' רחל מישייב בפניה לבנק למשכנתאות, והצליח לעכב צו פינוי, שעמד נגדה מחודש אוגוסט 2013 (ההתכתבות עם הוועדה הבינמשרדית צורפו כנספחים להתנגדות לבצוע שטר), ומסר לה את ההלוואה מכספים אישיים שלו בעיקר לסילוק חוב לבנק הפועלים.

התובע הגיש תביעה לסכום קצוב על בסיס הסכם ההלוואה נגד מר מישייב בלבד, הוא לא הגיש היתנגדות, ואף שילם תשלומים בתיק ההוצל"פ במסגרת איחוד תיקים.

...

גב' מישייב העידה בחקירה הנגדית בדיון בהתנגדות לביצוע שטר כי התובע הסביר לה ברוסית טרם החתימה על ההסכמים בעברית (שאינה קוראת) וברוסית "אני לא יודעת לקרוא בעברית הוא חתם ברוסית שאני מקבל 22,000 ₪ ואח"כ את צריכה להחזיר 25,000 ₪ עם ריביות ואמרתי בסדר" (פרוטוקול, עמ' 4, שורות 6-8).

אם תשובתו למחרת המקרה היתה כה חדה, ולאחר מכן גב' מישייב לא עשתה דבר כי נאלצה לטפל בבעלה, מתי פנתה למשרד התובע, ומה משמעות דחיותיו "כל פעם"? זו גרסה חדשה, שלא נזכרה באף אחד מתצהירי העדה המרכזית, גב' רחל מישייב, ואני קובעת כי הסתירה בגרסאות פוגעת במהימנות גרסתה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין ההליך בסך 2,000 ₪.

התביעה נושא תיק זה הוגשה ביום 29.1.2015 ע"ס 2.5 מליון ₪ בגין חוב נטען שנצבר מכח הסכם המסגרת.

עוד נקבע כי הונח בסיס מספק לנקיטת הליך בזיון גם כנגד סויסה (סעיף 31 להחלטה).

המבקשים פרטו בנוסף כי לכל אחד מהתיקים שפתחה צים לבצוע תובענה כאמור, צירפה צים הצהרה כי השיק נושא התובענה אבד וכן כתב שיפוי בנוסח כדלקמן: "הזוכה התובעת (צים)... מצהירה ומתחייבת בזאת כדלקמן: השיק נשוא תביעה זו, הופקד לחשבון התובעת, חולל ולא נפרע, אבד אצל הזוכה, ומשכך הוגשה תביעה זו, בצרוף צלום השיק, והצהרה זו כי השיק אבד, תמורתו לא ניפרעה ולא שולמה על ידי הנתבעת. ככל שבעתיד צד ג' כלשהוא, שברי כי לא יהיה אוחז כשורה, יפנה בדרישה לנתבעת לשלם תמורת השיק ויציג את השיק המקורי, אזי תוכל הנתבעת להפנות את הדרישה אל התובעת, אשר תטפל בדרישה ותשפה את הנתבעת בכל נזק שייגרם לה עקב כך, ובילבד שתנתן לתובעת ההזדמנות לטפל בדרישה". המבקשים מדגישים כי ההצרה וכתב השיפוי ניתנו בהתאם להנחיות רשות האכיפה והגביה כאשר עילת התביעה היא שיק שאבד (נספח ג' לבקשה).

סעיף 69 לפקודת השיטריות [נוסח חדש] מקנה לאוחז בשטר זכות לקבל כפל של שטר אבוד ומורה: "שטר שאבד לפני שעבר זמנו, יכול האדם שהיה אוחזו לבקש את המושך שיתן לו שטר אחר ככתבו, אגב מתן ערובה למושך, אם ידרוש זאת, לשפותו כלפי כל אדם במקרה שיימצא השטר שאבד לפי דבריו; מושך שנתבקש כאמור וסרב ליתן כפל השטר, אפשר לכוף אותו שיתן". סעיף 70 לפקודת השיטריות מורה כיצד תוגש תובענה לפי שטר אבוד: "בכל תובענה או הליך על פי שטר, יכול בית המשפט או שופט לצוות שאיבוד השטר לא ישמש טענה, ובילבד שניתן שיפּוי, להנחת דעתו של בית המשפט או של השופט, כלפי תביעותיו של כל אדם אחר על פי השטר הנידון.". סעיפים אלה מסדירים את היחסים בין מי שאחז בשטר שאבד לבין מושך השטר ומאפשרים לקבל שטר חלופי ממושך השטר (סעיף 69) או לנקוט בהליך משפטי כלפיו (סעיף 70).

...

נוכח אופיה הקיצוני של הסנקציה בהליכי הבזיון, שכאמור תכליתם אינה עונשית אלא נועדו להביא את בעל הדין לקיים את פסק הדין, ובשים לב כי נפתחו הליכים לגביית השיקים כאמור, המסקנה המתחייבת היא כי צים פעלה בהתאם לסעיף 4.7 להסכם ולכן יש מקום להורות על הפסקת החיוב בקנס על פי ההחלטה הראשונה.

אלא שלטעמי, לעת הזו, ונוכח טיבו, אופיו ותכליתו של ההליך הנדון והעובדה שבסופו של דבר צים פעלה בהתאם לסעיף 4.7 להסכם כמפורט לעיל, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי.

סיכומו של דבר, על המבקשים לשלם קנס על פי ההחלטה הראשונה וזאת עד ליום 23.5.20, ככל שלא שולם.

שתי חזקות עומדות לאוחז בשטר על פי הפקודה, והיא חזקת המסירה שבסעיף 20(ג) לפקודה שקובע כי: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנימסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח הפוכו של דבר", והחזקה של התמורה על פי סעיף 29(א) לפקודה הקובע כי: "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". בעניינינו המדובר בשיק בטחון, אשר נועד להבטיח עמידתו של מושך השיק בתנאי העסקה שבבסיס השיק, כך שעניננו בחזקה נוספת הפועלת לטובתו של אוחז בשטר הבטחון, לפיה חזקה היא שהתנאי להפעלת השטר היתקיים.

משלא הוחזרו המיכלים כמוסכם, הגיש המשיב תביעה לבצוע השטר.

במהלך הדיון בהתנגדות, הכחישה ב"כ הנתבע בתוקף טענה זו (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 1-7), אלא שבתצהיר העדות הראשית של הנתבע, היתייחס הוא בקצרה לאותו נושא, ובסעיף 5 לתצהירו ציין כי: "יש לשים לב כי בצלום הצ'ק נרשם על גבי הצ'ק כי זהו צ'ק ביטחון עד ליום 31.12.2016; רואים שגם שהיה שינוי בתאריך השיק זה שונה מחודש אוקטובר לדצמבר, אך השנה לא שונתה מעולם לשנת 2017". טענתו דלעיל של הנתבע היא תמוהה מאוד, מאחר ולא אישר מפורשות כי הוא זה שתיקן את התאריך בשיק, כפי שהתברר לנו במהלך חקירתו, ולא ציין מדוע ובאילו נסיבות שונה התאריך על ידו.

כל הסיפור של המיכלים שהלכו לאבוד ובדיקת הנהג ע"י פוליגראף, ותשלום הנתבע לתובעת בגין המיכלים האבודים, כל הסיפור הזה לא מצא את ביטויו בתצהירי הנתבע או העדים מטעמו, ועלה לראשונה כאמור בדיון ההוכחות, בניסיון לתרץ או להסביר מדוע הנתבע הסכים לתיקון תאריך השיק, ומדוע בפועל תיקן את תאריך השיק וחתם ליד התיקון.

יתרה מכך, אלקיים אף הודה בחקירתו כי בחודש 5/17 שילם הנתבע (או החברה שלו) לתובעת מחיר יותר גבוה ממה ששילם הנתבע לרשת גליל (ראה עמ' 23 לפרוטוקול, שורות 7-10) ולכן כלל לא ברור על סמך מה והכיצד טוען הנתבע כי הוא זכאי לשלם לתובעת 1 ₪ לק"ג בחודש 6/17 בדומה למה ששילם לרשת גליל.

אם הנתבע או החברה מטעמו חולקים על יתרת חוב זו, רשאים היו להוכיח כי לא היתקיימו התנאים להפעלת השטר, ולא נותרה יתרת חוב לטובת התובעת, אלא שהנתבע כשל מלהוכיח זאת.

...

מעבר לכך, גם אם נקבל את טענתו של הנתבע כי לא פעל בשוק הסיטונאי אלא כרשת שיווק, הרי גם אז אין בכך כדי לסייע לו, הרי הוא לא הוכיח בפניי את המחיר שהיה אמור לשלם עבור ק"ג אבטיח בחודש 6/17 כמשווק ברשת, כך שחסרים נתונים בסיסיים כדי להגיע למסקנה אותה מבקש הנתבע לאמץ.

מכל האמור לעיל, אני קבועת כי לא הרים הנתבע את הנטל לסתור את חזקת המסירה של השטר לתובעת, לא הצליח לסתור את חזקת התמורה בגין השטר, ולא הצליח לסתור את החזקה בדבר התקיימות התנאי להפעלת שיק הביטחון ע"י התובעת.

לסיכום, אני דוחה את הגנתו של הנתבע, ומחייבת אותו לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪, אשר יתווספו לסכום הקרן של החוב בתיק ההוצל"פ. כן מתירה לתובעת להמשיך בהליכי ההוצל"פ לגביית סכום השיק.

השמאי מח'ול ציין כי תחילת הפיתוח של האזור לצורך הקמת אור עקיבא היתה ב-51', ובמשך השנים העבירו לישוב עולים חדשים, שהתגוררו קודם לכן במעברה, והבניה בוצעה במהלך אותן חמש שנים מ-51' ועד 56', כאשר השמאי מח'ול סבר שיש לשום את החלקה בייעוד למגורים, ובדומה לצפיפות שהיתה בתכנית 25/RP, ועל-כן הגיע למסקנה כי שווי דמי החכירה האבודים הנו 3,545,000 ₪.

הנתבעת טוענת כי בהתאם לעדות התובעת, סבה היה בנאי מקצועי, ואין כל אינדיקאציה שהמדינה תפסה את חלקה 12 ובצעה בה בניה לפני מועד ההפקעה, מה גם שהסב המנוח הצהיר שהוא מחזיק ומעבד את חלקה 12 ב-51', ולכן יש להגיע למסקנה שהסב המנוח הוא שבנה את המבנים הקטנים בחלקה 12 באופן בלתי חוקי (אלא שהנתבעת מיתעלמת מכך שבכל ההתכתבויות של הסב הוא לא טען כי ביצע בניה בחלקה, ואף לא תבע פיצויים על מבנים שבנה).

על בסיס הידוע לנו, לא ניתן לקבוע קביעה פוזיטיבית בדבר תחולת התכנית על חלקה 12, ואף לא ניתן לקבוע איזה ייעוד היה לחלקה 12 במסגרת תכנית זו, אולם סביר להניח, לגירסת קרן קיסריה, שלא ייעוד למגורים (לאור שם התכנית).

עוד ובנוסף נטען כי מספר המבנים שהתווספו בין הצלום מ-51' לצילום מ-56' הנו 15 על-פני 4 שנים ו-8 חודשים, וכמות כזו של מבנים ניבנתה עוד לפני שבכלל היתה קיימת התכנית ג/235, דהיינו עוד ב-51', כך שמספר כזה של מבנים אינו אינדיקאציה לקיום תכנית המתירה בניה.

בהתייחס לכתב הויתור מ-91', על-פיו קרן קיסריה העבירה למדינה, ללא תמורה, 10% מאדמות קיסריה הכלולות בשטר החכירה, נטען כי חלקה 12 כלולה בהסכם 1991, והיא חלק מתחום השיפוט של עריית אור עקיבא כיום, ולאור הויתור הוצא השטח משטר החכירה, כך שכל הזכויות והחובות של הקרן בהתייחס לשטח הויתור יתבטלו.

...

עמדת קרן קיסריה כי אין היא מחויבת בשיפוי הנתבעת על שטח שבסופו של יום הוצא משטחי החכירה, ואשר לא נעשה בו שימוש על-ידי הקרן עד למועד הוצאתו משטחי החכירה, מקובלת עלי.

לאור האמור לעיל, ההודעה לצד ג' נדחית, ואת תשלום פיצויי ההפקעה לתובעת תשלם הנתבעת.

הנתבעת תשלם לצד ג' - קרן קיסריה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

4) תביעות הגנה: בגין כל סכום שיופחת מתביעות כנגד הלקוח ישולם: 10%+מע"מ מכל סכום שיתבע עד סך של 10,000 ש''ח 8%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 50,000 ש''ח -10,000 ש''ח 4%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 100,000 ש''ח -50,000 ש''ח 3%+מע"מ מכל סכום שיתבע מעל 100,000 ש''ח בגין סכומים שלא תהא הצלחה להפחיתם ישולם כדלקמן 5%+מע"מ מכל סכום שיתבע עד סך של 10,000 ש''ח 4%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 50,000 ש''ח -10,000 ש''ח 2%+מע"מ מכל סכום שיתבע בין 100,000 ש''ח -50,000 ש''ח 1.5%+מע"מ מכל סכום שיתבע מעל 100,000 ש''ח הוצאות: הלקוח מתחייב לשלם לעו"ד את הוצאותיו ולרבות אגרות ביהמ"ש והוצאה לפועל, עיקולים, פקודות מאסר, צילומים בבתי המשפט, שכר עדין, נסיעות, שליחים, כריכות.

טוען עו"ד קוריס כי הסכמי שכר הטירחה ומגנון התשלומים שיקפו את ההסכמה שלפיה יקבל אליו את סכומי הריביות וההצמדות להם זכאית טיב שתיל מהחייבים לה. לכן, כך לשיטתו, הוסכם על מתוה מאוזן בדמות ריטיינר חודשי נמוך, ייצוג בעיסקאות נדל"ן גדולות ומרובות ללא תשלום נוסף, ואחוז נמוך משווי התביעות; ומנגד, קבלת ההפרשים הפסוקים ובעיקר את שכר הטירחה הפסוק והריביות וההצמדות שנפסקו לטובת הנתבעים שכנגד, על בסיס הצלחה בלבד, נוסף על שכר הטירחה.

לכן, הוא הציע לתובע שכנגד לקבל את שווי הריביות וההצמדות לעצמו, כך שהנתבע שכנגד הציע שהתובע שכנגד ייטול על בסיס הצלחה את סכומי הריבית וההצמדה על החובות שיצטרפו לשכר-טירחה שלו.

טיב שתיל מלינה על כך שרק לאחר הגשת כתב התביעה שכנגד נודע לה כי עו"ד קוריס גבה מכספי הנאמנות שנוהלו אצלו, ללא ידיעתה ולבטח ללא הרשאה, סך של 37,000 ש''ח בגין אישור הוצאת אישורי חוב אבוד; סך של 18,400 ש''ח עבור הגשת שמונה כתבי אישום כנגד עובדים זרים, על אף שהוסכם כי שירות זה יכלל במסגרת שירותי הריטיינר; סך של 20,000 ש''ח עבור דמי נאמנות.

כך למשל ציין המומחה בעמוד 52 לחוות-הדעת כי עו"ד קוריס "לא המציא חומר זה ולפיכך לא היה בידי המומחה לבצע את עבודת ביקורת החשבונות, באופן מקצועי, המקובל והשיטתי כפי שבקש לעשות". לטענת עו"ד קוריס, שגה המומחה בקביעתו זו מאחר שהוא "מיתנהל על בסיס מזומן – הוא אינו נידרש לנהל ספר לקוחות"; כך גם היה על מומחה ברזלי לקבוע את זכאותו לכספים הנתבעים בהתאם למסמכים שהוצגו בפניו (ראו למשל בסעיף 10 לתצהירו של עו"ד קוריס).

ביחס לחייב בי״ס חקלאי מי שילוח קבע המומחה כי "החברה צרפה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב ״ביה״ס החקלאי מי השילוח״ ביום 8 במרץ 2010. לא רשום בבקשת הסגירה מהי סיבת הסגירה. לא התקבלה אסמכתא המעידה על כך שהתקבלה הוראה ישירה ממר משה עמר לסגירת התיק. בגיליון האקסל לא מופיעים זכויים בגין לקוח זה. ייתכן בשל העידר גבייה בפועל". בהנתן קביעתו של המומחה ולאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בהקשר, לרבות נספח 70 לתצהירו של עו"ד קוריס, מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב נתן סיני קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב נתן סיני ביום 12 באפריל 2009. לא רשומה סיבת הסגירה. עורך הדין צירף אסמכתות לפיהן נחתם הסכם גישור בין החברה לבין חוות אס ואח׳, אשר קיבל תוקף של פסק דין המסדיר את החוב ביניהם". לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהונח לפניי בהקשרים אלה, לרבות נספח 71 לתצהירו של עו"ד קוריס ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייבת רחל מדר קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 2 בדצמבר 2010, בנימוק ״שהחייבת סיימה לשלם את חובה״. בגיליון האקסל החברה מזוכה בסך של 12,930 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים בהקשר זה ובפרט טענתו של עו"ד קוריס בסעיף 351 לתצהירו וכן נספח 72 לתצהירו בעמ' 5752, ראיתי לקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב כהן עזרא קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב ביום 30 בינואר 2011. לא רשומה סיבת הסגירה. לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה לבקשת החברה או מר משה עמר. לא קיימים זכויים לטובת החברה בגין לקוח זה. תדפיסי הוצאה לפועל שצורפו על ידי החברה לא מעידים על העברת תקבולים במסגרת התיק לחברה או לעורך הדין." בהנתן קביעה זו ובהנתן הגרסה שמסר עו"ד קוריס בהקשר זה (ואף כי מהתכתבות הדואר-האלקטרוני שצורפה כנספח 72 לא נכתב על אודות סגירתו של תיק זה), מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב מ.מיקו/לבנאוי זכי קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא מהחברה לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 22 בדצמבר 2010, בנימוק שהחייב סיים לשלם את חובו. לפי גיליון אקסל החברה מזוכה בגין לקוח זה בסך של 8,222 ש״ח. צורף דף אחד מתוך תדפיס הוצאה לפועל אשר לא מעיד על העברת תקבולים לחברה או לעורך הדין במסגרת התיק". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב אבי דפנה קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק ביום 5 ביולי, 2012. לא התקבלה אסמכתא לפיה בקשת הסגירה בוצעה בהוראת מר משה עמר. לא קיימים זכויים לטובת החברה". חרף קביעה זו, לאחר שבחנתי את מלוא החומר שהוצג בפניי בקשר עם חייב זה לרבות האמור בסעיפים 335-334 ו-355 לתצהירו והן בהנתן עדותו בחקירתו הנגדית (ראו למשל בפרוטוקול מיום 3.1.2024, עמ' 163-162 וכן בנספח 67 לתצהירו) מצאתי כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה ביחס לחייב זה. ביחס לחייב שיטרית מוריס קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב משה שטרית ביום 1 באוגוסט 2012. לא רשומה סיבת הסגירה. צורף דף אחד מתדפיס הוצאה לפועל אשר לא מעיד על סכומים שקבלה החברה או עורך הדין במסגרת התיק. לפי גיליון האקסל קיימים זכויים לטובת החברה בסך 1003 ש״ח". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב משתלת ברטעה קבע המומחה כי "התקבלה אסמכתא לפיה עורך הדין הגיש בקשת סגירה בתיק החייב מוחמד חטיב ביום 4 באפריל 2011. לא רשומה סיבת הסגירה. צורף דף אחד מתדפיס הוצאה לפועל לפיו לא עולה כי התקבלו תקבולים בתיק זה". לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי בהקשר זה, לרבות נספח 74 לתצהירו של עו"ד קוריס, ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו. ביחס לחייב משה ניסים קבע המומחה כי "לא התקבלה אסמכתא המעידה כי הוגשה בקשת סגירה בתיק על ידי עורך הדין. היתקבל תדפיס חלקי של הוצאה לפועל לפיו ניתן לראות כי הוגשה בקשת סגירה בתיק. כמו כן, על סמך התדפיס החלקי שצורף לא נראה כי התקבלו תקבולים בתיק זה. לאחר שבחנתי את מלוא חומר הראיות שהונח לפניי ראיתי לאמץ קביעתו של המומחה ולקבוע כי במאזן ההסתברויות טיב שתיל לא הוכיחה טענתה זו.

...

לאחר שבחנתי את מלוא טענות הצדדים, כמו גם את חוות-דעתו של המומחה בעניין זה, ראיתי לדחות את מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בהקשר זה. כך, מצאתי שאין מקום לפסוק לעו"ד קוריס שכר ראוי הן מן הטעם שיש בה משום הרחבת חזית אסורה; ולמעלה מכך, מצאתי לדחותה אף לגופה שעה שזו לא הוכחה בהתאם לדין.

בטרם סיום יובהר את שעולה מניה וביה מפסק-דין זה כי מלוא טענותיו של עו"ד קוריס בקשר עם פירוט העברות הכספיות שנעשו לטענתו בין הצדדים (ראו בסעיף 225 י' לכתב התביעה שכנגד) וכך גם ביחס לטענותיו בקשר עם הטיפול המשפטי שהוספק על-ידי טיב שתיל וטענותיו בהקשר זה – דינן להידחות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל בית המשפט מחליט להורות על חיובים, כדלקמן: בית המשפט מחייב את עו"ד קוריס לשלם לטיב שתיל בע"מ את הסך של 136,157 ש''ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה, 21.6.2015, ועד מועד התשלום בפועל.