תביעה לביטול שלילת תושבות וחוב למוסד לביטוח לאומי

הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה זכאות לגימלה והיא מותנית בתנאים נוספים כגון תשלום דמי ביטוח לפי סעיף 366 לחוק, מועד הגשת התביעה למוסד על פי סעיף 296 לחוק וכיוצ"ב. התניית תשלום הגימלה במועד הגשת התביעה לגימלה למוסד עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה, לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח, כך שאין לראות באותה התניה משום חקיקה רטרואקטיבית שוללת זכויות.

דיון והכרעה מסגרת נורמאטיבית סוגיית היתיישנות חוב בגין אי תשלום דמי ביטוח נדונה בהרחבה בעב"ל 1844-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' לבנה חג'ג' (1.4.15) (להלן – פרשת לבנה חג'ג'), שם נקבע כי חוב דמי ביטוח אינו יכול להחשב כחוב אזרחי אשר חלות לגביו הוראות חוק ההתיישנות.

המוסד לא הציג כל מיסמך או עדות המפרטים טענה זו. בתעודת עובד הציבור נרשמו הדברים הבאים "הניסיונות לאתר אותה ולגבות את החוב לא צלחו. עפ"י החלטת של הגב' נירה זמיר מנהלת תחום ביטוח וגביה מיום 20.12.2009 בוטל מעמדה כתושבת החל מ 1.6.2000...הקשר עם המבוטחת נוצר שוב רק בשנת 2014, לפניית מחלקת הרווחה של עירית הרצליה". אף אם נניח כי האמור בתעודת עובד הציבור לא נסתר, אין די בהצהרה לאקונית זו כדי ללמד על כך שאכן בוצעו ניסיונות לאיתור התובעת.

התביעה לתשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי סעיף 296 לחוק שכותרתו "מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם" קובע: "(א) כל תביעה לגימלת כסף, תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה". אשר לתשלום הגימלה, סעיף 296 (ב)(1) לחוק, קובע כי: "(ב)(1) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגימלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגימלה שהוא זכאי לה, ובילבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור; היתה התביעה שהוגשה כאמור, למענק או לגימלה אחרת שאינה משתלמת בעד תקופה מסוימת, ישולמו המענק או הגימלה האמורים, בתנאי שבחודש שבו הוגשה התביעה למוסד, טרם חלפו 18 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים בגימלה". "ב(2) על אף האמור בפיסקה (1), לעניין קצבת זקנה – לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה, ומתוך אותה תקופה לא תשולם קצבת זקנה שהזכאות לה מותנית בהכנסת המבוטח לפי הוראות סעיף 245, ככל שהוא זכאי לה, בעד תקופה העולה על 12 חודשים" בעב"ל (ארצי) 57861-01-11 אסתר לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי (07.08.2012) נפסק לעניין הראציונאל שבהוראת החוק המגבילה תשלום רטרואקטיבי של גמלאות: "...הגימלאות - גבייתיות או תקציביות, גמלאות קיום מינימאלי או גמלאות מחליפות הכנסה, קצרות או ארוכות טווח, כולן נועדו בעקרו של דבר ליתן מענה למצוקת ההווה או העבר הקרוב, ולא למצוקה היסטורית בעבר רחוק. משום כך בעקרו של דבר, תשלום הקצבה הוא עיתי חודשי- ולא תשלום כולל חד פעמי בגין עבר שמעבר לשנה שלפני הגשת התביעה למוסד.

...

מטעם זה אין מנוס מדחיית תביעתה של התובעת לתשלום קצבת הזקנה רטרואקטיבית ממועד הזכאות (שנת 1999).

סוף דבר התביעה לביטול חובה של התובעת מתקבלת בחלקה.

בנוסף, בתוך 30 ימים, יעביר המוסד לתובעת ולבא כוחה הודעה סדורה המפרטת את הסכומים שקוזזו מקצבאות התובעת בשנת 2014 ואת הסכומים המוחזרים לה בהתאם לפסק דין זה. התביעה לתשלום קצבת זקנה באופן רטרואקטיבי נדחית.

גב' רדקה בורלא (להלן – התובעת) הגישה תביעה לביטול החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) (מחלקת זקנה ושארים) מיום 8.11.2015 הדוחה את תביעתה לקיצבת אזרח ותיק (להלן – ההחלטה מיום 8.11.2015) וכן תביעה לביטול החלטת הנתבע (הועדה לבחינת חובות) מיום 6.11.2016 לפיה נדחתה בקשתה לביטול חוב (להלן – ההחלטה מיום 6.11.2016).

המתוה המשפטי לענין התושבות: ככלל, תנאי בסיסי לצורך קבלת זכויות והטבות על פי חוק הביטוח הלאומי הוא התושבות אשר נותנת ביטוי לקשר שבין המבוטחים למדינה, המבוסס בראש ושבראשונה על זיקה טריטוריאלית ועל מחויבות המדינה לתושביה הקבועים ולסיפוק צרכיהם הסוצאליים (ראו עב"ל (ארצי) 39020-11-13 עטאללה – המוסד לביטוח לאומי (25.6.2018) וכן עב"ל (ארצי) 34169-04-19 ז'ק ברנע – המוסד לביטוח לאומי (9.3.2020).

משקבענו קודם כי אין ממש בקביעת הוועדה כי החוב נוצר באשמת התובעת, אנו סבורים כי לאור גובה החוב, העובדה כי לא נמצא אשם בהתנהגות התובעת, לאור הווצרות החוב עקב טעותו של הנתבע והשהוי הרב והחורג מגדר הסביר בו נקט הנתבע עד שקבל החלטתו לשלול מהתובעת תושבותה וזכאותה לקיצבת אזרח ותיק (כ-10 שנים) – היה ראוי כי הוועדה לבחינת חובות, תיבחן לעומק, ביסודיות וברגישות את טענות התובעת ואף, במידת הצורך, תחזור אל התובעת בבקשה להמצאת מסמכים לענין הכנסותיה ותבחן את יכולתה הכלכלית של התובעת לשלם החוב בהיתחשב בגילה, במצבה ובהכנסתה בבולגריה.

...

לאור האמור ולאור גילה של התובעת (ילידת 29.3.1945) וטענותיה בדבר מצבה הכלכלי והשינוי האפשרי במצבה של התובעת לרעה עקב הפסקת תשלום קצבת אזרח ותיק ועוד יותר עקב הדרישה להשבת הקצבה אשר שולמה ביתר ובאיזון של כל אלה מול היות החוב כספי ציבור שאי גבייתם עשויה לפגוע בשאר המבוטחים , בנסיבות אלו אנו מגיעים למסקנה כי הנתבע השתהה במשך 9 שנים בבדיקת זכאותה של התובעת ובדרישה ממנה להשיב הגמלה אשר שולמה לה ביתר.

משקבענו קודם כי אין ממש בקביעת הועדה כי החוב נוצר באשמת התובעת, אנו סבורים כי לאור גובה החוב, העובדה כי לא נמצא אשם בהתנהגות התובעת, לאור היווצרות החוב עקב טעותו של הנתבע והשיהוי הרב והחורג מגדר הסביר בו נקט הנתבע עד שקיבל החלטתו לשלול מהתובעת תושבותה וזכאותה לקצבת אזרח ותיק (כ-10 שנים) – היה ראוי כי הועדה לבחינת חובות, תבחן לעומק, ביסודיות וברגישות את טענות התובעת ואף, במידת הצורך, תחזור אל התובעת בבקשה להמצאת מסמכים לענין הכנסותיה ותבחן את יכולתה הכלכלית של התובעת לשלם החוב בהתחשב בגילה, במצבה ובהכנסתה בבולגריה.

סוף דבר: לא נפל פגם בהחלטת הנתבע מיום 8.11.2015 הדוחה את תביעת התובעת לקצבת אזרח ותיק בשל אי צבירת תקופת אכשרה בישראל ואי עמידת התובעת בתנאי הזכאות לפי האמנה.

בפני בית הדין תביעת התובע לביטול חוב קצבת ילדים ולתשלום קצבת ילדים ומענק לידה.

כך ברחל בתך הקטנה.כאמור התובע אישר שקבל מכתב זה. מכתב זה נכתב במפורש "הנך רשאי להביא בפני המוסד לביטוח לאומי השגות בכתב על האמור, תוך 45 יום מיום קבלת מכתב זה ולהמציא טענות והוכחות לענין תושבותך. לצורך כך יש למלא גם את הטופס המצורף בזה ולהחזירו לסניף יחד עם ההשגה... עד תוך 45 ימים האמורים... אם לא תיתקבל אצלנו השגה תוך 45 ימים כאמור, יקבל האמור תוקף של החלטה סופית, כלומר שאינך תושב בתקופה לעיל. על החלטה זו תוכל לערער בפני בית הדין לעבודה הסמוך למקום מגוריך תוך 12 חודשים מתום 45 ימים האמורים. לא תשלח הודעה נוספת בנידון". (דגש ש.ש.).

אף לגופו של עניין, דין התביעה להדחות מחמת שגירסתו של התובע ,אשר סתר עצמו, יחד עם גרסת אביו והראיות מתיק המוצגים של הנתבע , לא הקימו לתובע כל תשתית עובדתית מסודרת בדבר תושבותו עד 2012 (פרט לתקופות שהכיר המוסד).

במענה למחלוקת ברישא ,הנתבע הוכיח כי כדין נוצר החוב לאור שלילת התושבות, וכי לא נפל כל פגם באופן הקזוז ובהתנהלות הנתבע שיידע את התובע בדבר זכויותיו להשיג, לערער ולפנות לסניף, בכל אחד ממכתביו לתובע כמפורט לעיל.

...

לפיכך גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות.

מכל העילות לעיל התביעה כולה על כל ראשיה נדחית.

בהתחשב בתובע מחד ובתוצאות ההליך מאידך, ישלם התובע הוצאות הנתבע בגין תביעה זו בסך סמלי של 2,500 ₪ סכום זה ישולם תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

השופט רועי פוליאק ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי ירושלים (השופט **** גולדברג ונציגי הציבור מר רמי אלקנה ומר אליעזר קלאי; ב"ל 47074-11-14), בו נדחתה תביעת המערערים לביטול החלטת המוסד לשלול את תושבותם בגין התקופה שהחל מיום 1.10.2001 ועד ליום 30.4.2013.

בשל שלילת התושבות נוצר למערערים חוב למוסד בגין תשלומי קיצבאות ילדים בסך 32,899 ש"ח. ההליך ופסק הדין בבית הדין האיזורי ההליך בבית הדין האיזורי ההשגות שהגישו המערערים על ההחלטה נדחו.

משאין חולק, לפי ההחלטה על שלילת התושבות וחזית המחלוקת בהליך, כי המערערים היו תושבי ישראל עד לשנת 2001 (והמערערת היא אף אזרחית ישראלית), נטל ההוכחה והשכנוע בסוגית התושבות יקבע על פי המצב הקודם לתקופה שבמחלוקת: "אם לפני התקופה הרלבנטית היה התובע תושב ישראל, הרי שחובת ההוכחה תוטל על כתפי המוסד להראות כי העתיק את מרכז חייו אל מחוץ לתחומי מדינת ישראל בתקופה הרלבנטית" )עב"ל (ארצי) 470/08 אינאס - המוסד לביטוח לאומי (18.8.2009)).

...

המוסד טען ב"כתב הגנה ובקשה לסילוק על הסף" שהגיש, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות נוכח עיתוי הגשת התביעה.

משלא נטען כי מרכז חייהם של ההורים אינו בישראל (ועל פני הדברים הוא באופן מובהק בישראל, כעולה מתצהיר המערער שלא נסתר לעניין זה), דין ערעורם של ההורים להתקבל.

בנסיבות אלה, ומשהדיון סב על החלטה שונה מההחלטה בעניינו של הבן, מצאנו לנכון להחזיר את הדיון בעניינו לבית הדין האזורי, בכפוף להודעת הבן בתוך 30 ימים מיום מתן פסק דיננו כי הוא עומד על טענותיו.

סוף דבר – ערעור ההורים מתקבל וההחלטה על שלילת התושבות מתבטלת בזה.

בפני בית הדין תביעת התובעת תושבת חוזרת אשר התגוררה בחו"ל שנים רבות, לקביעה כי אין לה חוב בקיצבת ילדים ולחילופין לביטול חוב זה. לתובעת נודע אודות החוב עת הגישה בקשה לדמי אבטלה והופעתה לגלות כי מהסכומים המשולמים לה מקוזז חוב לביטוח הלאומי.

בעקבות שלילת התושבות רטרואקטיבית נוצר לתובעת חוב במוסד לביטוח לאומי עבור התקופה בה קיבלה קיצבאות ילדים אשר לטענת הנתבע לא היתה זכאית להם בהיעדר תושבות.

...

יחד עם זאת, לא קיבלנו את בקשת התובעת להשיב את הכספים שקוזזו מדמי האבטלה בשנים עברו, מחמת שבאיזון בין כספי ציבור למצבה של התובעת, מצאנו כי סכומים אלו שקוזזו יש להותיר בידי הנתבע.

מצאנו כי בדרך זו יש מימוש נכון של חוק הביטוח הלאומי, חוק עשיית עושר ולא במשפט, והאיזון בין האינטרסים השונים.

בנסיבות אלה מצאנו גם כי על הנתבע לשלם שכ"ט ב"כ התובעת בסך 6,500 ₪ תוך 30 יום.