תביעה לביטול שומת היטל השבחה שגויה

בשומה זו, אמד השמאי אברמוב את שווי הבעלות בחנויות בסך של 25,000 ₪ למ"ר, ובהתאם לשטח החנויות אמד את שווי הבעלות בחנויות בסך של 2,060,000 ₪ לא כולל מע"מ. המבקש לא אווה לקבל את השומה וסבר שנפלו בה טעויות קשות, כגון בתחשיב לקביעת שווי מ"ר, היתעלמות משומה מכרעת קודמת לעניין היטל השבחה, והתעלמות מגלריה ושטחי איחסון.

באותו מקרה אכן התקבלה תביעה לביטול שומה של שמאי מכריע, אך זאת נעשה לאחר שמומחה שמינה בית המשפט קבע שנפלה שגיאה בנתונים עליהם התבססה השומה המכרעת, ולאחר שהובהר כי הטעם לכך הנה טעות משפטית בבסיס השומה, כאשר אותו שמאי סבר בשוגג שלמעלה משליש שטח הדירה נשוא השומה ניבנה בלא היתר.

...

בהסכם אליו הגיעו הצדדים נקבע שימונה שמאי שיעריך את שווי הנכסים בהם החזיק המבקש, ועל בסיס שומתו תשלם המשיבה למבקש "דמי פינוי" ותקבל את החזקה בהם.

הטענה לפסילת השמאי אברמוב – נדחית.

לפיכך, גם הטענה לפסילת השומה בשל טענות שנפלו בה – נדחית.

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את המרצת הפתיחה.

מבוא: עניינה של התביעה שלפניי נסוב סביב טענת התובע לנזקים שנגרמו לו בעטייה של שומת היטל השבחה שגויה מספר 07/0476.011 מיום 1.11.12 (להלן: "השומה") שהוצאה לדירתו המצויה ברחוב האדמו"ר מרוזין 27 בשכונת הר נוף בירושלים הידועה כגוש 30271 חלקה 43 תת חלקה 15 (להלן: "הדירה" או "המקרקעין" ).

ביום 23.12.12 בוטל מינוי השמאי המכריע ללא כל עלות.

...

התובע לא הציג כל הנחייה ו/או נוהל ו/או תקנה מטעם רשויות מקומיות סבירות אחרות המלמדת, כי הנתבעות חרגו מהנוהג המקובל, הסביר והזהיר בעניין זה. 17.7 אף לו התובע היה מצליח להרים את הנטל המוטל עליו בשאלת האחריות, הרי שסבורני, כי לא הצליח להרים את הנטל באשר לשאלת היקף הנזקים שנגרמו לו, בשים לב לכך, כי היה ניתן לתקן את הטעות ללא כל צורך בשירותי שמאי ובודאי ללא צורך בחוות דעת נגדית ושמאי מכריע.

17.8 אשר לטענת מצג השווא שהוצגה לתובע ו/או מי מטעמו באשר לאי קיומו של חיוב היטל השבחה אין בידי לקבל גירסת התובע.

התובע עצמו הודה, כי לא ידע אודות קיומו של נוהל הגשת בקשה בכתב בעניין זה. הנני מעדיף עדותו של פקיד העירייה לפיה, אינו נוהג ליתן תשובות בעל פה זאת הואיל ויש לשלם אגרה עבור כל בקשה מסוג זה. סוף דבר- דין התביעה להידחות.

זוהי עתירה מנהלית, במסגרתה מבוקש להורות על ביטול שומת היטל השבחה מיום 16.12.13, ודרישת תשלום ההיטל, בגין מקרקעין המצויים במיתחם דודג' בנצרת עילית, וזאת מחמת היתיישנות, ויתור המשיבה על ההיטל והסתמכות העותרת על העידר קיום החוב.

בסעיף 15 לטיעון המשלים, בפרק הדן בתגובה ל"טענת הויתור", טענה המשיבה לראשונה, כי בתיק הבקשה להיתר משנת 2005 נמצא מיסמך בכתב ידו של מר נתן שוורץ ז"ל, מזכיר המשיבה, ממנו עולה בבירור, כי מר שוורץ ז"ל התבלבל וחשב בטעות כי תשלום היטל ההשבחה בסך 775,300 ₪ ששולם, מכסה את מימוש כלל הזכויות מכוח התוכנית.

מניעות והשתק בעקבות ויתור והסתמכות לאור המסקנה דלעיל, הדיון בשאלת הויתור והמניעות הנו רלוואנטי רק בנוגע לחיוב בהיטל השבחה עבור ארועי מימוש שאין חולק כי לא חלפה תקופת ההתיישנות לתובעם, עד למועד המצאת הדרישה.

...

לא התעלמתי מטענת המשיבה, באשר להיקף הפגיעה בקופה הציבורית, אולם נוכח המסקנה באשר להתיישנות החוב ביחס למימוש משנת 2005, שהוא, ככל הנראה, המרכיב העיקרי בסכום החוב, הרי היקף הפגיעה הוא מצומצם וגם אם אין המצב כך, אין בטיעון זה כדי לשנות מן המסקנה דלעיל.

סוף דבר, העתירה מתקבלת במובן זה שכל חיוב בהיטל השבחה, שמקורו בזכויות שכבר מומשו מבוטל בזאת.

המשיבה תשלם לעותרת הוצאות ושכר טרחת עו"ד, בסכום כולל של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

המבקשים 1-4, התובעים בתיק העקרי ונתבעים שכנגד 1-4, הגישו תביעה לאכיפת הסכם המכר שעניינה אכיפת התחייבות המשיבה בסעיף 6.2 להסכם המכר לתשלום שומות היטל השבחה בגין המקרקעין בהתאם לתכנית ביניין עיר ש/643, וכן לחיוב המשיבה בתשלום הפצוי המוסכם על פי הסכם המכר בשל הפרת המשיבה, הפרה יסודית את הוראות הסכם המכר.

בכתב ההגנה בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד טוענת המשיבה לביטול הסכם המכר, שאת הוראותיו מבוקש לאכוף בתביעה העיקרית, מחמת פגם בכריתתו וברצון המשיבה ביסוד ההיתקשרות, מחמת טעות, הטעייה והתנהגות מעוולת ורשלנית של מי שמשיבה טוענת כי היו מיצגיה ואנשי אמונה בעיסקה, ביניהם המבקשים 5 ו-6.

...

נתבעים שכנגד 1-6 (ביניהם התובעים) הגישו כתב הגנה שכנגד בתביעה שכנגד, במסגרתו טענו, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף בהיעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. על פי החלטתי מיום 17.4.2019 הגיבה המשיבה לטענת היעדר סמכות עניינית.

דיון אקדים ואומר, לאחר בחינת טענות הצדדים וכתבי הטענות בתביעה ובתביעה שכנגד, דין הטענה להיעדר סמכות עניינית של התביעה שכנגד להידחות.

מכל האמור, הטענה לסילוק התביעה שכנגד על הסף בהיעדר סמכות עניינית - נדחית.

המשיב שבקש כאמור, ומטבע הדברים, להפחית או לבטל כליל את חבותו בהיטל שהוטל עקב התוכנית המשביחה השנייה, טען גם בפני השמאי ברמן וגם בפני ועדת הערר, כי הזכויות היוצאות של וירניק (ללא ההפחתות) צריכות להיות הבסיס לקביעת הזכויות הנכנסות בשומת ברמן והשומות היוצאות בשומת ברמן צריכות להיקבע לאחר ההפחתות (דייר מוגן + גודל).

אלא, שאם כאן הייתה מסיימת וועדת הערר החלטתה, אכן לא היה מקום להתערב בה, שכן העקרון לפיו כל שמאי סוברני להחליט כיצד לערוך שומתו, ואם ועדת הערר או בית משפט לא קבעו שהיא מוטעית, היא שומה חלוטה, על פיה נקבע סכום היטל ההשבחה.

באותו ערר נקבע על ידי בית המשפט כי במקרה שמתברר שבעבר נגבה תשלום ביתר, מוטב שהועדה המקומית תשיב לאזרח את אותו תשלום ששולם ביתר: "עם זאת ראינו לנכון לציין, כי מוטב היה שהועדה המקומית תשיב לאזרח את כספי היטל ההשבחה שנגבו בגין היתרים שלא נוצלו." (סעיף 58 לערר הנ"ל), דיון בטענות קזוז, אינו בגדר סמכות וועדת הערר היות ו: "מרגע שקבעה ועדת הערר את היטל ההשבחה, טענות כגון: התחייבות חוזית לפטור מתשלום, קזוז נזקים שגרמה המשיבה או הערייה, או קזוז מכל סיבה אחרת, לרבות קזוז בגין תשלום היטלי השבחה בעבר, אינן בגדר סמכות ועדת הערר, ואף אין לה את הכלים הפרוצדורליים והמשפטיים לבחון טענות שכאלו.". כך לדוגמא, בת"א (חי') 914/00 גדעון החזקות בע"מ נ' עריית חיפה (פורסם בנבו, 7.8.2006) הגיש הנישום תביעה לבית המשפט המוסמך "להחזר סכומים ששולמו בגין אגרות היתר בניה, היטל השבחה, היטל ביוב, אגרת הנחת צינורות והיטל סלילה" (ההדגשה הוספה – י.ש).

...

כך למשל, בע"א (מרכז) 1958/03 שרה ציפמן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה (פורסם בנבו, 24.10.2007) נפסק, ביחס לתיקון שומה על דרך של הפחתה, כי המערערת זכאית להשבה של סכומי היטל ששילמה ביתר לפי השומה המתוקנת: "אם מצאה הוועדה לנכון ולראוי, לתקן טעות שנפלה על דרך של הפחתת חיוב, יהיה זה צודק אם תאפשר לנישום לקבל החזר של תשלום ששילם ביתר; במיוחד כאשר הליכי גביית ההיטל בגין אותו נכס טרם הסתיימו כפי שהיה בענייננו. טעמים של חוקיות גביית המס וגביית מס אמת, תקינות ההליך המינהלי, הגנה על קניינו של הפרט ועצם שיקול הדעת המוקנה דווקא למשיבה לתקן את השומה תומכים לדעתנו במסקנה שאליה הגענו.". עוד נקבע, כי מסקנה זו בדבר חובת ההשבה: "תואמת גם את הפסיקה שהכירה בכך שאחת מהתכליות שביסוד חוקי המס היא התכלית של גביית מס אמת, שלשם הגשמתה לא יהא זה ראוי ליתן תוקף לתוצאת מס שאינה צודקת, היוצרת 'עיוות מס' הואיל והנישום ישלם מס אף כי העילה שעמדה ביסוד גבייתו חלפה לה מהעולם, ולא נותר עוד הצדק לשלמו" (ראה: ת"א (י-ם) 9224/07 הפטריארך היווני אורתודוכסי של ירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לירושלים (פורסם בנבו, 9.2.2009, ערעור על פסק הדין נדחה (ע"א 2761/09), להלן: "עניין הפטריארך").

סוף דבר הערעור מתקבל במובן זה, שהוראת הקיזוז שבהחלת הועדה מבוטלת, וההיטל שיגבה מהמשיב יהיה בהתאם לשיעור ודרך החישוב שבשומת ברמן בלבד.

בנסיבות המיוחדות כאן, כשלא ברור אם ההיטל ששולם, מביא לתוצאה כספית הגורמת עוול למי מהצדדים, לא ראיתי מקום להשית הוצאות על מי מהצדדים, ואני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.