בין התובע והנתבעים 1 ו-5 היתקיים הליך הגישור בפני כב' השופטת (בדימוס) נחמה מוניץ, ביחס לתביעה זו וכן ביחס לתביעה מקבילה שהגיש התובע לקבלת סעד הצהרתי לביטול רישום זכות החכירה הרשומה על שם הנתבע מס' 5 ומחיקתה מספרי המקרקעין אשר התבררה בבית המשפט המחוזי בנצרת במסגרת ת"א 20747-07-20.
דהיינו, מחיקת כל ההערות הרשומות, ביטול רישום הבית המשותף, מחיקת בעלויות ורישום בעלות אחרת תחתיה, זאת בכפוף להמצאת אישור רשות המסים לפסק הדין, שכן לגישתו "פדיון ההלוואה" (קרי, התשלומים שבהם נשאו הנתבעים 1 ו-)5, מהוה מכר זכויות אשר חייב בדווח, וללא אישור רשות המסים לפסק הדין, לא ניתן לבצעו ולרשום זכות בעלות תחת בעלות קיימת.
...
בעניין זה אפנה להחלטת כב' השופט א' ריבלין ב-רע"א 9442/00 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ, נה(4) 289 (2001), שם הוא ציטט מתוך ספרו של זוסמן [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995)] את הדברים הבאים היפים גם לענייננו:
"עם אישור הפשרה גמר בית המשפט את מלאכתו, ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא במידה שנקבע הדבר בפשרה עצמה, כגון שהתנו בפשרה שבית המשפט ימנה מעריך אשר יקבע שוויו של נכס... פשרה בה הוסכם, כי הנתבע ישלם לתובע סכום אשר ייקבע על ידי פלוני, ופלוני קבע את הסכום, אבל הנתבע אינו משלם, מה תרופת התובע? הדבר תלוי בדרך בה אושרה הפשרה: אם קבעו בה, כי אחרי קביעת הסכום ישובו בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתן פסק דין על הסכום שנקבע, הרי שערי בית המשפט טרם ננעלו... אך אם הפשרה שנעשתה מסיימת את הדיון לחלוטין, והתובע עומד במריו, אין ברירה בידי התובע זולת הגשת תביעה חדשה על פי עילת הסכם־הפשרה שנעשה" (שם, בעמ' 292 ג' – ה')
אשר על כן, אני דוחה בקשת הנתבעים 1 ו-5 למתן הוראות לביצוע פסק הדין.
אני מחייב את הנתבעים 1 ו-5 לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך כולל של- 1,000 ₪ כל אחד, ובסה"כ סך של-2,000 ₪ שניהם יחד.
המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.