תביעה לביטול קיזוז גמלאות בגין חוב מזונות

נטען כי החייב איננו עומד בקריטריונים המחמירים כפי שנקבעו בפסיקה להחלת הפטר מחוב מזונות ואולם, נוכח מצבו הרפואי, הכלכלי ואתגרי היום יום שניצבים לפניו, מבוקש להורות על גביה מינורית מתוך הגימלאות המשולמות לו. נטען, כי המוסד לביטוח לאומי שילם לשלוש גרושותיו של החייב מזוות בסך כולל של 267,276 ₪, כאשר במהלך השנים בוצעו קזוזם מהחייב בגין גמלאות המגיעות לו וניכויים במסגרת תיקי הוצאה לפועל לטובת חוב המזונות בסך של 91,717 ₪.

הנאמן הצטרף לעמדת המל"ל. נטען, כי בהנתן היתנהלות החייב בשלב יצירת החוב נשוא הבקשה מחד, והעובדה כי אינו עומד בקריטריונים שנקבעו בפיסקה כחריג לביטול מעמד החוב בדין קדימה, הצעת המל"ל להקטין החוב כנגד מתן היתר לגבות מהחייב חוב בשיעור של 10-20% על דרך הקזוז מתוך רכיב הגימלאות בקיצבת הנכות המשולמת לו, הנה הצעה סבירה שניתנה לפנים משורת הדין.

המסגרת הנורמאטיבית בסעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, נקבע כי צו הפטר בהליך פשיטת רגל יפטור את פושט הרגל מכל חוב בר תביעה למעט מספר סוגי חובות, אשר אחד מהם הנו חוב מזונות עבר.

...

בהקשר זה נקבע בע"א 7092/13 (לעיל): "אסור ליצור מצב דברים שבו חייבים יעדיפו להימנע מתשלום חוב מזונות פסוק במשך שנים ארוכות (חרף יכולתם לעמוד בתשלום הסכום, אשר נקבע על ידי ערכאה שיפוטית מבררת), ובתוך כל יגדילו ויאדירו אותו, והכל במטרה לזכות, בסופו של דבר, בהפטר- מטעמים הנעוצים בהתנהלותם." לחייב כאמור אין הסבר לנסיבות יצירת חוב המזונות, עובר להחמרה במצבו הבריאותי והדרדרות הנטענת במצבו הכספי.

בנסיבות אלו, לאור המקובץ ובראי ההלכה, לאחר ששקלתי טיעוני החייב, ובהמלצת המל"ל, הנאמן והכנ"ר, בנסיבות המקרה, מצבו הבריאותי והאישי הקשה של החייב, שוכנעתי כי יש מקום לתת הפטר חלקי לחייב על מנת למנוע הפגיעה בזכותו לקיום בכבוד וכן בראי התכליות המרכזיות של הליך פשיטת הרגל – מתן אפשרות לפתוח דף חדש בחייו.

לפיכך, באיזון האינטרסים וההלכה, כפי שפורטה לעיל, אני קובעת כי יינתן לחייב הפטר מהחוב שנצבר במל"ל בשיעור של 75% מהחוב למל"ל. טענות החייב בדבר קשייו הכלכליים והעדר היכולת להחזיר את חובותיו ידונו על ידי רשם ההוצל"פ. (ראו רע"א 3898/12 לרנר נ' כונס הנכסים הרשמי (30.8.2012)).

בחודש אוקטובר 2017 הוטל צו עיקול על ידי לישכת הוצאה לפועל על כספי הקצבה של התובע, שבמסגרתו קוזז תשלום קבוע מכספי הקצבה בגין חוב מזונות.

בנוהל מפורטים הפרמטרים לגביית החוב, והם: נסיבות הווצרות החוב: אשמה במעשה של החייב – היתנהלות החייב בחוסר תום לב, הבאה לידי ביטוי למשל באי דיווח או דיווח כוזב בעת הגשת תביעה לגימלה או אי מסירת מידע בתקופת קבלת הגימלה; אשמה מופחתת של החייב – כל מה שאינו אשמה במעשה או טעות המוסד, ובין היתר, במקרים בהם המבוטח לא העביר מידע מעודכן ובמקביל לא נידרש על ידי המוסד (בדגש על גמלאות ארוכות מועד).

המדובר בתשלום שהמבוטח טוען שלא ידע שעליו לעדכן בעת השינוי האמור, מבחינת המוסד לצערנו מערכות המוסד אינם מסייעות בנושא ובהיתחשב במצבו הכלכלי של המבוטח המתקיים מקיצבה בתוספת הבטחת הכנסה הוועדה החליטה לבטל 50% מהחוב ואת היתרה לנכות בשיעור של 100 ₪ מידי חודש.

...

כמו כן, מקובלת עלינו ההחלטה לבטל רק מחצית מהחוב.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהחלטה מיום 3/10/21 צוין כי היחיד לא הגיש לתיק בית המשפט אישורי מסירת בקשתו לידי המל"ל וכן, לא הוגשה תגובת המל"ל. בדיון מיום 5/10/21, בו נכחו היחיד ובעלי התפקיד, ניתנה תכנית שקום ליחיד והוסכם כי באם ייקבע שעל המל"ל להחזיר כספים שקיזז ליחיד, כספים אלה יוחזרו ליחיד ויתווספו לקופת הנשייה ויהיה זה התשלום בתוכנית הפרעון, על חשבון התוכנית ולא בנוסף לה. דיון והכרעה עיון בבקשת היחיד, בתגובת הנאמן ובהעדר תגובת המל"ל, אשר יש להתנהלות היחיד קשר להיעדרה ועובדה זו תלקח בחשבון בהחלטתי, עולה כי השאלה המשפטית אליה עליי להדרש היא- מהו היחס בין סעיף 303(א) לחוק המל"ל לבין סעיף 121 (2) לחוק החדל"פ ובמילים אחרות: האם החריג לחוק המל"ל המאפשר לקזז, לעקל ולהעביר כספי גמלה מהזכאי להם, בשל חוב מזונות פסוק, חל גם במקרה של חוב מזונות עבר בהליך חידלות פרעון במסגרתו חל עיכוב הליכים ולא ניתן לנקוט בהליכים לקזוז או עיקול לגביית החוב.

מכאן שהמל"ל למעשה עשה דין לעצמו בכך שביצע קזוז מגימלה שהייתה אמורה להיות משולמת ליחיד רטרואקטיבית, לצורך גביית חוב מזונות עבר של היחיד כלפי המל"ל. היתנהלות המל"ל מקבלת משנה תוקף וחשיבות, שעה שהיחיד הצהיר על חובו למל"ל מיד עם בקשתו לפתיחת הליך הליכי חידלות פרעון, המל"ל היה ידוע וגלוי כנושה לכל אורך ההליך, אך למרות זאת בחר האחרון מסיבותיו שלו לבצע קזוז מגימלאות היחיד, חלף הגשת תביעת חוב שהיא "דרך המלך" בהליך חידלות פרעון.

אשר על כן, אני מורה על ביטול קזוז גמלאות היחיד שביצע המל"ל בגימלאות חודשים 12/19-3/21 בסך 33,718 ₪.

...

היה ראוי ונכון כי המל"ל יגיש תביעת חוב בהליך, במיוחד לאור דבריו בפס"ד ברדה, אשר יובאו במלואם: "בפתח תשובתו, מציין המוסד לביטוח לאומי, כי הוכנה טיוטת תביעת חוב לשם הגשתה למנהל המיוחד, אך "תקלה טכנית" מנעה את שליחתה בסופו של דבר.

יחד עם זאת, סבורני כי לנוכח הקבוע באופן מפורש בסעיף 121 (3) לחוק החדל"פ- הרי שככל הנראה גם אילו הייתה מוגשת תגובת המל"ל, התוצאה הייתה דומה.

אין חולק על חשיבות תכלית הוראות חוק המל"ל ושמירה על הקופה ציבורית, אולם במקרה דנן אני סבורה כי לאור המקובץ, יש מקום לעשות שימוש בחריג הקבוע בסעיף 175 (ב)(2) לחוק החדל"פ ולהורות על השבת כספי הקיזוז לקופת הנשייה על שם היחיד ועל חשבון תוכנית הפירעון שנקבעה.

אשר על כן, אני מורה על ביטול קיזוז גמלאות היחיד שביצע המל"ל בגמלאות חודשים 12/19-3/21 בסך 33,718 ₪.

עומדת להכרעה בהחלטה זו בקשת היחיד להחיל את צו ההפטר על חוב מזונות עבר שצבר למל"ל. ליחיד חוב אחד בלבד לטובת המוסד לביטוח לאומי בגין מזונות, על סך של 510,183 ₪, בהתאם לתביעת חוב שהוגשה בדין קדימה, מבוסס על תשלומים שבוצעו למוטבת המזונות בין השנים 2005 ועד 2021.

היחיד טען כי הקיצבה אינה מספיקה למחייה מינימאלית ויש ליישם את הילכת לשצ'נקו (רע"א 6353/19) ולהורות למל"ל שלא לנכות עוד מקיצבת הנכות בגין חוב מזונות עבר.

למל"ל הזכות לקזז את החוב מקצבאות להן זכאי היחיד לאחר ביטול הצוו לפתיחת הליכים.

...

לאור כל האמור, אין מקום לקבל את בקשת היחיד להחלת סעיף 175(ב)(2) לחוק חדלות פירעון ואני דוחה אותה.

סיכום וגורל ההליך כולו : סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון קובע כדלקמן: "בית המשפט רשאי לבטל צו לפתיחת הליכים, אם מצא כי החייב אינו בחדלות פירעון או אם אין בצו כדי לסייע לו במניעת חדלות פירעונו". לאור תוצאת החלטתי זו, היחיד החל את ההליך וצפוי לסיימו במצב של חדלות פירעון.

בכל הנוגע לבקשת היחיד שלא להמשיך ולקזז את חוב המזונות מקצבת הנכות ולקביעת מתווה גבייה של החוב מהיחיד, אני דוחה את הבקשות.

האם נפל פגם בהחלטת הנתבע לעניין שיעור הקזוז החודשי מקיצבת נכות כללית של התובע בגין חוב מזונות – זוהי השאלה הדרושה הכרעה בהליך שלפנינו.

לאחר הגשת פרוטוקול השימוע הודיע התובע, כי הוא עומד על תביעתו.

טיעוני הצדדים בתמצית לשיטת התובע, דין ההחלטה להתבטל ויש להשיב את המקרה לסניף אחר לעריכת שימוע וקבלת החלטה מחודשת וזאת מהסיבות הבאות: היה מקום לערוך שימוע תוך מתן זכות טיעון בעל פה; בפועל ניתנה החלטה בציון סימני שאלה עובדתיים כמפורט בפרוטוקול השימוע (דוגמאת נושא ההפקדות במזומן); הנתבע לא קיבל את ההחלטה בלב פתוח ובנפש חפצה אלא מפנה לחוזרים הפנימיים (אותם לא טרח לצרף), במקום להתייחס לנסיבות האישיות של התובע; בפועל שיעור הקזוז הוא 32% מהקיצבה ומסיבה זו הגיע התובע לפת לחם.

...

מצאנו לדחות את טענת התובע, כי יש לבטל את ההחלטה מהטעם שלא ניתנה זכות הטיעון בעל פה. מסקנתנו זו נסמכת על שני טעמים.

כך או אחרת, וזה העיקר, לדעתנו, נחזה בבירור, כי הנתבע לא זקף לחובת התובע היעדר הסבר כאמור, שכן בסופו של דבר שיעור הקיזוז הופחת.

בבחינת הטענה לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה הגענו כאמור למסקנה שלא נפל פגם בהחלטה לקזז את התוספת במלואה.

סוף דבר לא מצאנו הצדקה להתערבות בהחלטה מיום 4.4.22 לגבי קיזוז תוספת התלויים במלואה וקיזוז 5% בלבד מקצבת היחיד.