משרד החקלאות הגיש נגד הנתבעת תובענה במסגרת ו"ע 22216-02-11 לפי חוק ההתיישבות החקלאית ובקש את פינויה משטח המרעה, בטענה כי היא הפרה את חוק ההתיישבות בכך שהיא הקנתה לאחר זכויות בקרקע ובמים, הקנתה זכות מגורים, יצרה שותפות בעדר ונתנה הרשאה לאחר לרעות בשטח ללא היתר.
מוחמד טען כי בעתירה ב-בג"ץ 765/07 הוא טען כי ההצהרה של המדינה לא קוימה, אך עתירתו נדחתה בגלל שנקבע שהוא בא בידיים לא נקיות בגלל הפרת צו מניעה ופלשה לשטח כרי-דשא, וכן מאחר והמדינה טענה כי הוצע לו שטח מרעה בכפר הנשיא, אך הוא דרש שטח אחר.
לצורך הוכחת ההבטחות שניתנו לו, צטט מוחמד בסיכומיו קטעים מכתב ההגנה שהוגש מטעם המדינה במסגרת ת"א 10792-09-08, כדלקמן: "בסופו של דבר לאחר שהסכימו באי כוח הצדדים פעם אחר פעם לדחות את הדיון בעת"מ בשל הסכמה ג'נטלמנית ביניהם, שנועדה מלכתחילה להימשך מספר חודשים, להקפאת הליכים משפטיים בתקווה שהיה ויוקצה לנתבע שטח מרעה, יוכלו הצדדים לשקול ביטול הליכים משפטיים הדדיים, נמחקה העתירה ללא הוצאות". עוד צטט מוחמד הצהרת והתחייבות המדינה במסגרת בג"ץ (2198/04) להקצות לו שטח רעיה כדלקמן: "העותר יילקח בחשבון במסגרת הבדיקה הכללית שנעשית כיום במינהל מקרקעי ישראל. יש להניח כי הבדיקה הכללית תסתיים בתוך חודשיים, ואז יידון גם עניינו של העותר, ותיבדק הפשרות להקצות לו קרקע למרעה".
כאן המקום להתייחס לבקשת התובעות למחיקת סעיפים והוצאת נספחים מסיכומי טענות מוחמד.
למעשה, לאורך כל בירור המשפט, לא השמיע מוחמד ולו טענת הגנה אחת כנגד התביעה, וכל טענותיו נגעו בעיקר לתחום המשפט המינהלי וכנגד מחדלי המדינה והתנהלותה כלפיו בכך שלא קיימה את היתחייבותה להקצות לו שטח מרעה.
...
אף אם המדינה נהגה בעצלתיים בעמידה על זכויותיה, ולא עמדה על המשמר בכל הנוגע למקרקעין דנא, הרי שהמדובר במקרקעי ציבור, אשר רק במקרים חריגים תוכר בהם רשות מכללא כאמור לעיל, ובעניין זה יפים הדברים שנקבעו ברע"א 1284/13 דלעיל כדלקמן:
"כפי שציינתי זה מכבר, "אין מנוס ממאבק עיקש בפלישה לקרקעות ציבור, הקרובה להיות לדעתי מכת מדינה במקומות רבים. רשויות המדינה והציבור למיניהן מטבען הן גופים מסורבלים וכבדי תנועה, שהליכי פעולתם לא אחת איטיים, אם מטעמים טובים ואם מטעמים פחות טובים. אך בית משפט זה תפקידו לעודד את הרשויות בבואן לעשות מלאכתן, אם גם באיחור, ולהגן על רכוש הציבור"..
גם אם הייתי מגיעה למסקנה שניתן לנתבעים רישיון מכללא, הרי שבוודאי לא עלה בידם להוכיח כי עסקינן ברישיון בלתי הדיר.
בכל אופן ככל שהיתה כל השקעה מצד הנתבעים, בין אם על ידי נטיעת עצי זית ובין אם על ידי הקמת שוקתות להאכלת הפרות ומכלאות לריכוז עדר הבקר, הרי שהשקעות אלו נעשו לשירות מטרותיהם הם לניהול עדר הבקר והפקת מירב התועלת מהמקרקעין, וזאת מבלי ששילמו כל תמורה בגין כך.
לסיכום, אני מקבלת את התביעה, ומורה לנתבעים לסלק ידם מהמקרקעין נשוא התביעה ולהשיב את החזקה בהם לידי התובעות כשהם פנויים מכל אדם ו/או נכס ו/או בניה ו/או תשתית ו/או נטיעה שהוקמה ו/או ניטעה במקרקעין בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין, ובכפוף לכל דין אחר.
