תביעה לביטול צו ירושה והצהרה על בעלות במקרקעין

קונפינו עתר בתביעה להצהיר על בטלות הסכם המכר לנצר וההתחייבות לרישום משכנתא לטובת בל"ל; לבטל בפנקס רישום המקרקעין את הרישומים של הבעלות על שם נצר ושל המשכנתא לטובת בל"ל; ולהשיב את רישום המקרקעין על שם אביו המנוח.

אלא שסדרת פעולות מירמה, זיוף והתחזות הביאה לשינוי הרישום של הזכויות במקרקעין בלישכת הרישום: העברת הבעלות מהמנוח לבנו, דוד קונפינו, בירושה; ובהמשך לכך, העברת הבעלות מדוד קונפינו לנצר, במכר, ומתן משכנתא לבל"ל. עניינה של התביעה העיקרית הוא במישור הקנייני: בתחרות הזכויות במקרקעין, בין הבעלים המקורי והאמתי (המנוח) מצד אחד, לבין הרוכש והבעלים הרשום החדש (נצר) והבנק המלווה ובעל המשכנתא (בל"ל) מצד שני.

זאת ועוד, אף שהתובע כשל בהצהרת אמת בבית המשפט לעינייני מישפחה כאשר ביקש תחילה את קיום הצוואה הישראלית המבוטלת מבלי לציין את דבר ביטולה, וכאשר נימנע מלציין את דבר קיומה כאשר ביקש לקיים את הצוואה האמריקאית המאוחרת; ואף שגם בהליכים בבית משפט זה לא פעל התובע באופן הראוי ולא ביקש את תיקון התביעה בעקבות מתן הצוו לקיום הצוואה האמריקאית, והדבר נעשה רק מיוזמת בית המשפט אגב דיון בבקשה אחרת – על אף כל אלו, אין בכך כדי להדוף את התביעה הקניינית של התובע, ולהביא לדחייתה.

...

יתרה מכך, הדבר אינו רלוונטי להקטנת הנזק, משום שבסופו של דבר נאלץ נצר לחזור בו מטענות הנזק המוגבר והמתמשך בשל ריבית חוזית או עליית ערך המקרקעין והשקעות חלופיות, והנזק אותו הוא תובע הינו הנזק הבסיסי והמקורי כשהוא משוערך באופן שמרני ורגיל, בהצמדה וריבית כחוק.

אשר לתביעות הכספיות, כאן בסופו של דבר זכה נצר, אך בכשליש מתביעתו המקורית.

סוף דבר בסופם של ההליכים, ניתן בזאת פסק דין והוראותיו האופרטיביות הן כדלקמן: חוזה המכר מיום 27.3.12 בין המתחזה כ"דוד קונפינו" לבין נצר מבוטל בזאת; רישום הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 248 בגוש 3741 ביישוב אירוס על שם נצר מבוטל בזאת; רישום המשכנתא לטובת בל"ל על זכויות נצר במקרקעין האמורים מבוטל בזאת; רישום הבעלות במקרקעין האמורים יושב לשמו של הנרי קונפינו המנוח, ת.ז. 002000487, כשהם נקיים מכל זכות צד ג'; נצר, בל"ל ושמחיוף ישלמו לקונפינו סך של 25,000 ₪ כל אחד כהוצאות ושכ"ט עו"ד בגין התביעה העיקרית; לוי תשלם לנצר סך של 1,008,923 ₪ כפיצויים, וכן סך של 60,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד בהודעת צד ג'; לשכת הרישום תשלם לנצר סך של 504,462 ₪ כפיצויים, וכן סך של 30,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד בהודעת צד ג'; שמחיוף ישלם לנצר סך של 168,154 ₪ כפיצויים, וכן סך של 10,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט עו"ד בהודעת צד ג'; נצר ישלם לקונפינו סך של 10,000 ₪ כהוצאות ושכ"ט בגין הודעת צד ג'; לשכת הרישום תשלם לקונפינו סך של 10,000 ₪ הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הודעת צד ג'; בנוסף, לנוכח הצהרתה ונכונותה של המדינה לעשות כן אם כך אורה, ואף שהדבר אינו בגדר ההליכים שבתיק זה, תשלם המדינה לנצר החזרי מס כאמור בסעיף 120 לפסק דיני זה, ובתנאים הקבועים שם. סכומי הפיצויים יישאו הפרשי הצמדה וריבית צמודה כחוק מיום החישוב, 9.12.21, ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים אף הפנו לפסק דין שניתן בת"א (מחוזי נצ') 46835-09-16 חוסיים קיים (ז"ל) נ' האנ"ן וכן לת"א (מחוזי חי') 19746-05-17 האנ"ן נ' עמאד חסן חי'ר, כאשר לטענתם אף בפסקי דין אלו נקבע כי הצהרה על מנוח כמי שאינו נפקד אינה בגדר תביעה במקרקעין, על אף שיכולות להיות לה השלכות על בעלות במקרקעין ועל כן מדובר בתביעה המתיישנת בחלוף 7 שנים.

נטען כי התובע לא השתהה לרגע אחד והוא החל מיד בהליכים משפטיים לצורך ביטול ההכרזה על אביו המנוח כנפקד, ומזה עשור הוא מנהל הליכים משפטיים בעיניין זה. מיד לאחר שנודע לו אודות הטענות השקריות בעיניין נפקדות אביו הוא פנה לעו"ד אשר הגיש בשמו בקשה לתיקון צוי הירושה במסגרת ת"ע 17952-08-14 כאשר ביום 8.12.15 הוחלט למחוק התביעה מאחר והסמכות לידון בסעד שעניינו ביטול הכרזת נפקדות מוקנית לבית משפט דנן.

...

לאור האמור לעיל אני מקבל את הטענה בדבר התיישנות התביעה.

סוף דבר: תביעה נדחית על הסף.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום כולל של 7500 ₪.

בפניי תביעות הדדיות העוסקות בשאלת הבעלות במקרקעין הרשומים על שמה של הנתבעת 1 ואשר מצויים באדמות כפר מנדא, וידועים כחלקה 26 בגוש 17560 (להלן: "המקרקעין").

על בסיס אותם נימוקים, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, במסגרתה עתרה להצהיר על בטלות ייפוי הכח ומתן צו המורה לרשם המקרקעין לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין.

עוד אין חולק כי פרט לאבי התובעת, שהנו בנו של המנוח ואחד מיורשיו על פי צו הירושה, לא ניתנה הסכמתם של יתר היורשים על פי דין להגשת התובענה ואף לא נשמעה עמדתם בכל הנוגע לסכסוך הנידון בהליך זה. עם זאת, לאחר שניתן צו הירושה הנ"ל, ניתן ביום 30.11.14 צו לקיום צוואת המנוח אשר בגדרה הוא הוריש לתובעת שטח של 4,853 מ"ר במקרקעין.

...

מבלי לגרוע מהאמור, טענו הנתבעים כי דין התביעה להידחות אף לגופה, שכן פרט לשטח של 353 מ"ר במקרקעין, אותו העבירה הנתבעת למנוח ללא תמורה, לא התחייבה הנתבעת להעביר למנוח זכויות נוספות כלשהן במקרקעין.

נוכח התוצאה דלעיל, אני מורה במקביל על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה ביום 18.6.13 לטובת הנתבע על זכויותיה של הנתבעת במקרקעין.

עוד אני מורה על דחיית התביעה שכנגד.

הנתבעים ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 46,800 ₪, כאשר מתוך סכום זה חלקה של הנתבעת יהיה סך 29,250 ₪ ואילו היתרה ע"ס 17,550 תשולם על ידי הנתבע.

הנתבעים 2-3 לא מימשו הצהרותיהם להגיש תביעות לביטול צו ירושה ולמתן פסק דין הצהרתי על זכויות הנתבעת 2 בדירה.

בבג"צ 323/81, המ' 533/81 וילוז'ני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד לו(2) 733, 744 נקבע כי גם במצב שהייתה הסכמה בתחילה לחזקה הבלעדית אולם התעוררה היתנגדות מאוחרת בזמן, לא תחול דיירות מוגנת על שותף: "ההלכה הפסוקה, ששותף לא יהיה דייר מוגן לפי החוק, אלא אם החזיק בדירה החזקה ייחודית כדין, דהיינו שהשותף האחר הסכים להחזקתו הבלעדית. כאשר חזקתו הבלעדית בדירה המשותפת היא בנגוד לרצון השותף האחר, בין אם מלכתחילה פלש לדירה שלא בהסכמת שותפו ובין אם שלכתחילה החזיק בדירה בהסכמת שותפו, אך כעבור זמן היתנגד שותפו לחזקתו הבלעדית בה (64/65 ענין משיח, פ"ד כ(1) 126) אין הוא מחזיק בדירה באופן בלעדי כדין ושותף מחזיק כזה לא יהיה לדייר מוגן לפי סעיף 33(א) כאמור" הנתבע אינו הבעלים הרשום של המקרקעין, לא הוכיח בעלות או זכות קניינית כלשהיא בדירה ומתוך כך בלבד לא עומדת לו זכות זו. לכל זאת יוסף, כי הנתבע 1 הגיש בשני מועדים שונים תביעות להצהיר על זכויותיו בדירה 4 כדייר מוגן, תביעות אשר נמחקו לאחר שהנתבע 1 לא עמד על ברורן.

...

טענת הנתבעים 2-3 להשקעות בדירה המקנות להם זכות פיצוי כנגד פינוי הדירה – נדחית משלא הוכחה.

אני דוחה את טענת הנתבעים 2-3 כי שינו מצבם לרעה בהסתמך על מגוריהם בנכס.

סוף דבר בכל הנוגע לנתבע 1 – נפסק כאמור בסעיף 30 לעיל.

יש לקבל את התביעה ,להצהיר על בטלות הסכם העזבון ולתקן רישום הבעלות במקרקעין 25 על שם היורשים, בהתאם לחלקיהם לפי צו הירושה, כך שכל אחד מהאחים יקבל 1/4 מזכויות הבעלות במקרקעין.

...

סוף דבר - 77 .

לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: אני מקבלת התביעה ומורה כי הסכם חלוקת העיזבון מיום 9/4/2011 בעניין עיזבון האב המנוח ז"ל, הינו בטל ומבוטל.

אני מורה על תיקון רישום הבעלות בלשכת רישום המקרקעין , במקרקעין הידועים כחלקה באופן שהבעלות במקרקעין תירשם ע"ש התובעים 20 X 16 גוש 20015 במועצה אזורית והנתבע בחלקים שווים, כדלקמן : 1/4 מזכויות הבעלות.