תביעה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה מחוסר סמכות עניינית

בתמצית יאמר כי המבקשות סבורות כי בית משפט קמא טעה עת דחה על הסף, ללא דיון בבקשה וללא קבלת תגובות המשיבים, את הבקשה לצוו מניעה ובאופן חמור עת קבע בהחלטותיו קביעות עובדתיות משפטיות והביע דעתו ביחס לעובדות שלא התבררו כלל, וכך סתם את הגולל על התביעה לביטול פסק דין, שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה לחלוטין, ואיין לחלוטין את התביעה לביטול פסק הדין עוד בטרם נתבררה התביעה לגופה ובטרם נשמעו עדויות והובאו ראיות.

המשיבים הוסיפו וטענו כי התביעה עומדת בנגוד להוראות חוק השליחות וכי התביעה הוגשה למותב שהנו חסר סמכות עניינית לידון בתביעה, שכן לעמדתם היה על המבקשות להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא אשר אישר את הסכם הפשרה.

...

דיון לאחר ששבתי ועיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה שהוגשה על ידי המשיבים, דומני כי יש להיעתר לבקשה למתן רשות הערעור, וכן גם להיעתר לערעור לגופו, באופן שהדיון בבקשה למתן סעד זמני יוחזר לבית המשפט המחוזי.

משכך סבורני כי היה מקום לקבל את תשובת המשיבים לבקשה למתן הסעד הזמני, לשמוע את הצדדים גם בעל-פה; כאשר כפי שציין בית המשפט העליון ברע"א 2806/18 יקטר נ' אורטנר (06/06/18) (להלן: "עניין יקטר") בנסיבות דומות, כי בכוחו של הדיון גם לחדד וללבן את גדרי המחלוקת, ולברר כדבעי את סיכויי ההליך ואת השלכות הסעד הזמני לכאן ולכאן, ומשכך ברור כי החלטה על מתן סעד זמני ראוי שתינתן לאחר קיום דיון והתחשבות בעמדות הצדדים ובתשתית העובדתית שנפרשה לפני בית המשפט".

סוף דבר לאור כל האמור, ועל מנת שלא ייעלה החשש כי נפגמה זכות דיונית של המבקשות, יהא זה ראוי להשיב את התיק לבית המשפט קמא לצורך קיומו של דיון מקדמי כקבוע בתקנות, וככל שהדבר נדרש, אף לשם חקירת המצהירים מטעם הצדדים.

המשיבים טענו כי המבחן לקביעת הסמכות העניינית הנו מבחן הסעד ולא מבחן העילה והפנו לפסקי דין התומכים בטענתם זו. המשיבים טוענים כי תביעה לקיום זכות במקרקעין, כמו במקרה כאן, ניכנס תחת הקטגוריה של "תביעה אחרת הנוגעת למקרקעין" כהוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט.

לשיטתם, המדובר בתביעה לקיום זכות במקרקעין, זכות אשר התגבשה בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין, ועל כן, הסמכות לידון בתביעה מסורה לבית המשפט המחוזי.

יתרה מכך, אף אם נתייחס אל התביעה כאל כזו התוקפת פסק דין אשר נתן תוקף להסכם פשרה, במסגרת ערעור בבית המשפט המחוזי, אזי לצורך הגשת תביעה לביטולו, הדרך הדיונית היא להגיש תביעה עצמאית ונפרדת בפני בית המשפט המוסמך (ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח (1.5.05)) שהוא, ככלל, בית המשפט אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה, אלא שלכך יש חריג.

אשר על כן, התביעה מסולקת על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית.

...

דיון אקדים אחרית לראשית ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי דין הבקשה להתקבל מן הנימוקים שיפורטו.

אחר שבחנתי את הטענות מכאן ומכאן הגעתי לכלל דעה כי עסקינן בתביעה הנוגעת למקרקעין.

משמצאתי כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט השלום, דין התביעה סילוק על הסף.

(ההחלטה בשפה הערבית שתורגמה על ידנו לעברית) להלן קטעים עקריים מההחלטה הרלוואנטיים למתן החלטה בבקשה שבפניי: "...קיבלנו את החלטת כב' שופט בימ"ש המחוזי בנצרת... שניתנה ביום 16/05/2022 בתיק פש"ר 14363-03-18, והמופנית לבית הדין השרעי, והמורה על עיכוב ההליכים המתנהלים בבית הדין השרעי בעיניין תביעה למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול החלטת בית הדין מיום 24/06/06 .... אחד הצדדים לתביעה הוא הנתבע ג'לאל סלאח זועבי (בתיק הפש"ר שצוין לעיל). לאחר עיון בהחלטת בימ"ש המחוזי, אנו נבהיר ומחליטים כדלקמן: עם כל הכבוד, בימ"ש המחוזי נתן את החלטתו בחוסר סמכות. החלטה זו אינה מחייבת את בית הדין השרעי, מאחר שאין סמכות חוקית לשופט בית משפט מחוזי ליתן החלטה המופנית לבית משפט השרעי. סמכות זו היא של בית המשפט העליון בלבד וזאת בהתאם לסעיף 15 לחוק יסוד השפיטה. יצוין כי אין סמכות לאף בית משפט אחר כדי ליתן החלטות שעניינן עיכוב הליכים שמתנהלים בבית הדין השרעי, ואין מקום לחייב את בית הדין השרעי לפעול בהתאם לאותן החלטות. סמכות לעיכוב הליכים בבית הדין השרעי מוקנית לבית משפט עליון (בג"צ) או שופט של בית הדין השרעי או בית הדין השרעי לערעורים. בית הדין השרעי מחזיר (דוחה) את החלטת בית המשפט המחוזי מאחר שניתנה בחוסר סמכות. המבקש עו"ד נשר, או אחרים, רשאי לנקוט בהליך הנכון בפני בית הדין השרעי לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית הדין השרעי.

סמכות בימ"ש של הפש"ר לידון בבקשה לביטול פסק דין שניתן בערכאה אחרת: בתיק חדל"פ 47505-01-21 עו"ד רועי רחמים נגד הממונה על הליכי חידלות פירעון (כב' השופטת נועה גרוסמן, 11.4.22) דן בימ"ש בהוראת סעיפים 219,279 לחוק חידלות פירעון ושקום כלכלי התשע"ח-2018, המבוססות על הוראות סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל, והגיעה למסקנה בהיתחשב בפסיקה המנחה והוראות חוק שונות המפורטות שם כי בימ"ש של חידלות פירעון הוא בעל סמכות עניינית וידרש לשאלת תביעה לביטול פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שניתן ע"י ערכאה אחרת.

...

תגובת המשיב (המבקש בבקשה המקורית): המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן להעברת הדיון על פי סעיף 178.

המשיב טוען כי בכתב התביעה שהגיש לבית הדין, טען שהסכם חלוקת העזבון נוגד את צוואתו של המנוח, "הושג בהיעדר הסכמת כל היורשים, וניתן על ידי בית הדין השרעי בחוסר סמכות עניינית, משלא ניתנה הסכמת כל היורשים להקניית סמכות לבין הדין השרעי... הסכם חלוקת העיזבון שלל מהמשיב חלק מזכויותיו במקרקעין שירש מהמנוח, והעניק ליורשים האחרים, ביניהם החייב, זכויות במקרקעין העודפות על אלה שהוענקו להם בצוואת המנוח". המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הנאמן משני טעמים: מבחינה מהותית- בשל סמכותו העניינית הייחודית של בית הדין השרעי נדון בנושא שלפניו- צוואה וירושה של מוסלמים.

אני מורה על מחיקת ה"הודעה" של המבקש בדבר צו המניעה שניתן בבית הדין השרעי.

לפיכך אני מורה על העברת התביעה למתן פסק דין הצהרתי שהוגשה לבית הדין השרעי לדיון בפניי.

המבקש ישלם הוצאות בגין הליך זה לנאמן בסך 10,000 ₪.

טענות הצדדים בבקשה שלפניי, טוענים המבקשים ראשית כי הבקשה לאישור תביעה נגזרת היא למעשה בקשה לביטול פסק הדין אשר נתן תוקף להסכם הפשרה.

לטענתם, בחירתו של המשיב להגיש את הבקשה לאישור תביעה נגזרת לבית משפט אחר מזה שדן בהליכים בין הצדדים בעבר, עולה כדי חוסר תום לב. בתשובה מיום 3.12.2023 הבהיר המשיב כי הוא מיתנגד לבקשה.

לא זו אף זו, המחלקה הכלכלית מתאימה יותר מבחינה דיונית ועניינית לידון בבקשה לאישור תביעה נגזרת.

בקשה המוגשת לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט מוגשת איפוא במקרים בהם ישנה סמכות מקומית לבית המשפט אליו הוגשה התביעה (ראו למשל: בש"א 469/17 עריית חיפה נ' המוסד לביטוח לאומי (24.1.2017); בש"א 3161/23 עריית ירושלים נ' פלונית, פסקה 5 (14.5.2023); בש"א 5799/23 עריית ירושלים נ' סויסא, פסקה 6 (16.8.2023)).

...

בסופו של דבר הושג בין הצדדים הסכם פשרה – שהמשיב מתייחס אליו בבקשה לאישור תביעה נגזרת.

לכן ולנוכח האמור, ובשים לב לשלב המקדמי בו מצוי ההליך, אני מורה על העברת מקום בדיון בתנ"ג 42452-06-23 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

המשיב ישלם למבקשים הוצאות בסכום כולל של 1,000 ₪.

לפני בקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף, מחמת העידר חוסר סמכות עניינית, מעשה בית דין והתיישנות.

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן מצאתי להורות על מחיקת התביעה שכנגד על הסף: אין חולק, כי התביעה שכנגד לכשעצמה, אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום, שכן הנתבעים מבקשים סעד שיצהיר על זכויות הבעלות שלהם במקרקעין מכוח הסכם מכר שלטענתם נערך בשנת 1962.

בעניינינו במסגרת התביעה שכנגד, הנתבעים אמנם אינם עותרים במפורש לסעד הצהרתי לביטול פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה משנת 2007 שנתן תוקף להסכם הפשרה, אך מבקשים הלכה למעשה "לבטל" את פסק הדין, כאשר הם חוזרים על אותן טענות ומבקשים לבסס את תביעתם ואת זכויותיהם על אותו הסכם משנת 1962 (ר' למשל סעיפים 12, 13, 22, 26 ו-42 לתביעה שכנגד).

...

התוצאה: אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד, זאת לאחר שנמצא, כי התביעה שכנגד והתביעה העיקרית אינן נובעות מאותן הנסיבות, נושאן אינו אחד, ובשעה שהתביעה שכנגד אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום.