תביעה לביטול פסק דין פינוי בשל העדר מעמד

עוד ראוי לציין כי המבקשת טענה שלכלל תושבי השכונה הובטח שאלו לא יפונו ובתיהם לא יהרסו, וזאת להבדיל ממנה, וכי בעת מתן פסק הדין היא סברה כי במסגרת ההסדר ש"מתבשל", כהגדרתה, עם המשיבה, יוסדר גם מעמדו של ביתה, בעוד שבדיעבד התברר לה כי המשיבה החריגה את ביתה של המבקשת מההסדר המתגבש.

המבקשת טענה כי המשיבה "משכה", כלשונה, את הדיון לשאלת סכויי ההגנה של המבקשת בתביעת הפינוי, ואולם הסוגיה שצריכה הכרעה הנה שאלת סכויי התביעה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה, לצד מאזן הנוחות.

אשר לסוגיית סכויי התביעה - המבקשת חזרה וטענה כי הבינה רק בדיעבד ובאמצעות בא כוחה הנוכחי, את משמעות פסק הדין, וכן כי פסק הדין, אשר ניתן בהתאם להצעת בית המשפט במהלך קדם משפט ושלא בנוכחותה, ניתן מבלי שהבינה את הצעת בית המשפט, והסכמה, שניתנה בין היתר משבא-כוחה ניכנע ללחצים, ניתנה לדידה על בסיס טעות, לא רק באשר למשמעות פסק הדין, אלא אף באשר להעדר סיכוי לקבלת הסכמת המשיבה להסדרת הבניה (סעיפים 5-6 לטיעונים).

...

מהמקובץ לעיל עולה כי יש לכאורה בנסיבות המקרה דנן כדי לעורר שאלה הראויה לבירור והתביעה שבפניי אינה בגדר תביעת סרק.

לאור כל האמור לעיל, ומשנהיר וברור כי אי מתן הצו ייתר את שמיעת התובענה שבפניי, ומקום בו קבעתי כי תובענה זו אינה תובענת סרק ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת, וכי חוסר ניקיון כפיה אינו כזה המצדיק את שלילת מתן הסעד, אני נעתרת לבקשה להוצאת צו זמני כמבוקש, אשר ייכנס לתוקף בכפוף לתנאים הבאים: המתבקשת תחתום על התחייבות עצמית עפ"י תקנה 96 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 .

בית משפט השלום בירושלים ת"א 68260-05-19 פלוני נ' ניסימוב (יצחק) בפני כבוד השופטת מיכל הירשפלד תובע פלוני ע"י ב"כ עו"ד ב. שגיא נתבעת יפעת אוריה ניסימוב (יצחק) ע"י ב"כ עו"ד ד. שיוביץ מעמד.כינוי צד ג' פסק דין

בפסק דינו מיום 9.5.2022, קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' דראל) את התביעה וביטל את הסכם המכר מחמת פגם שנפל בכריתתו (בעילת העושק).

בתובענה לפינוי מושכר שהוגשה על ידי ניתן נגדה פסק דין של פינוי וזאת נוכח העובדה כי גם לשיטתה של הנתבעת תמו 10 שנות השכירות על פי ההסכם.

בסכום שכ"ט שנפסק לקחתי בחשבון, בין השאר, את סכום התביעה וכן את העובדה כי הנתבעת לא טירחה להגיש סיכומים מטעמה או כל בקשה אחרת בענין זה. ניתן היום, ט"ז אייר תשפ"ג, 07 מאי 2023, בהיעדר הצדדים.

...

יצוין, כי בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי נמנעה הנתבעת מלהגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, אף שחויבה בהוצאות בענין זה ובסופו של דבר ויתרה גם על זכותה להגיש סיכומים.

מקובלת עלי טענת התובע, שעדותו (כמו גם עדות אביו) היתה מהימנה עלי, כי הנתבעת לא שילמה לו את דמי השכירות.

הנתבעת מצידה לא הביאה ראיה כלשהי שיהיה בה כדי לתמוך באמירתה (בעלמא) כי עשתה כן. מקובלת עלי טענת התובע כי גם בענין הוצאות שהוציאה, לטענתה, הנתבעת, במקומו או עבורו לא הובאו על ידה ראיות כלשהן.

פסק דינו של בית משפט השלום ביום 8.8.2019 הגישו המשיבות בקשה בה טענו כי יש מקום לסילוק תביעת המבקשות על הסף מחמת העדר עילה, שהוי והשתק שפוטי.

בהתייחס לטענת המבקשות כי זכות המשיבה במיתחם נובעת מסעיף 27 לחוק הגנת הדייר, על פיו אכן נידרש כי הדירה הנדונה תהיה דירתו היחידה של הדייר המוגן, קבע בית משפט השלום כי טענה זו סותרת טענות שנטענו על ידי המבקשות בהליכים קודמים, החל מהסדר הפשרה עם הערייה, עובר בפסק דין שניתן ביום 3.5.2010, בת"א 210908/02 (להלן: תביעת הילדים), אשר עסק בתביעת אחיה ואחיותיה של המבקשת להכרה בהם כדיירים מוגנים במיתחם, וכלה בכתב ההגנה שהגישה המבקשת בתביעת הפינוי שהגישה הערייה בשנת 2018.

הבקשה דנן מכוונת רק נגד קביעה זו (ולא נגד דחיית העירעור בכל הנוגע לסעד שעניינו ביטול פסק הדין וההחלטה בעיניין הסדר הזכויות במיתחם), כאשר טענתן העיקרית של המבקשות הנה כי היה על בית המשפט המחוזי להשיב להכרעת בית משפט השלום גם את טענתן לפיה המשיבה אינה זכאית למעמד של דיירת מוגנת במיתחם בהתאם להוראות חוק הגנת הדייר, וכי מחדלו מלעשות כן יוצר כלפיהן עוות דין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי". כאמור לעיל, לצד דחיית ערעור המבקשות בכל הנוגע לסעד שעניינו ביטול פסק הדין וההחלטה בעניין הסדר הזכויות במתחם, קבע בית המשפט המחוזי כי טענת המבקשות, לפיה הזכות לקבלת פיצוי בעת פינוי לפי הסדר הפשרה היא זכות אישית, שאינה ניתנת להורשה ואשר הוקנתה רק למי שהתגורר במתחם במועד כריתת הסדר הפשרה – תוחזר להכרעה בבית משפט השלום.

דין טענה זו להידחות: בפסק דינו ציין בית המשפט המחוזי, בעקבות קביעות זהות של בית משפט השלום, כי ככל שהמשיבה אכן זכאית למעמד של דיירת מוגנת במתחם, מקורו בסעיפים 20(א) ו-23(א) לחוק הגנת הדייר הקובעים כי בן זוגו של דייר של דירה או של בית עסק שנפטר, יהיה אף הוא לדייר, ובלבד "שהשנים היו בני-זוג לפחות ששה חדשים סמוך לפטירת הדייר והיו מתגוררים יחד תקופה זו". כלומר, זכותה הלכאורית של המשיבה כדיירת מוגנת במתחם לא עברה לידיה בירושה, אלא הוקנתה לה מכוח הוראותיו החקוקות של חוק הגנת הדייר.

סיכומו של דבר: דין הבקשה להידחות.

המבקש גורס כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי החלטה לבטל פסק דין שניתן לפינוי האם נעשתה מטעמים טכניים, וטוען כי בפסק הדין נקבע כי קיימת עילת הגנה טובה לעניין זכויות האם בנכס.

כידוע, ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה אפשר שיעשה באחד משני מסלולים: הראשון הוא "ביטול מחמת הצדק" בשל פגם היורד לשורש ההליך, והשני הוא ביטול פסק הדין לפי שיקול דעתו של בית המשפט (ראו: תקנה 131 לתקנות; רע"א 6730/22 נתניהו נ' אלקלעי, פסקה 11 (16.11.2022); רע"א 4740/22 איטח נ' פיינרו, פסקה 7 (18.12.2022); רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (12.9.2017) (להלן: עניין פלוני); רע"א 5736/15 עובד נ' פקיד שומה טבריה, פסקה 5 (8.10.2015); רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות, פסקה 5 (18.6.2013)).

בעניינינו, המערער העלה טענות הנוגעות לשני המסלולים האמורים: ראשית, נטען כי ביטול פסק הדין מתחייב מן הצדק, שכן לטענתו כתב התביעה לא הומצא לו כדין; שנית, נטען כי יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

כאשר מדובר בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, נקודת המוצא היא כי המערער היתנהל באופן פגום מבחינה פרוצדוראלית (ראו: עניין חברת אחים משהור, בפיסקה 22).

...

בנוסף, סבורני כי בבחינת סיכויי ההגנה של המערער, יש ליתן משקל גם לאופיו של ההליך העיקרי, שנוגע להקשר הרגיש של זכויות בנכס, שכנטען הוא דירת המגורים היחידה של המערער, בה התגורר כל חייו.

על רקע מכלול הנסיבות שתוארו לעיל, סבורני כי ניתן להפעיל סנקציה מידתית יותר, בראי זכות הגישה לערכאות, בדמות של פסיקת הוצאות על המערער.

על רקע האמור, סבורני כי יש לקבל את הערעור כך שפסק הדין של בית משפט השלום יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח תוך 60 ימים, שאם לא כן, יעמוד פסק הדין על כנו.

"בקשה דחופה" לעיכוב ביצוע של פסק הדין קמא – הבקשה נדחתה (סעיף 1(ט) להחלטה קמא) מהנימוקים כי לא ניתן להיתעלם מכך שמדובר במבקש המחזיק בדירת העזבון, מסרב לפנותה וצבר חובות מחזיק, חרף החלטות שהורו לו לשלם את החובות ולשאת בתשלום דמי שימוש.

עוה"ד פלונים הגישו בקשה להורות על מחיקת התובענה בנימוקים כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ב"מסע דיג" חסר תוחלת למסמכים מלפני 25-30 שנים, מתוך שאיפה חסרת סיכוי מצד המבקש, לבטל פסק דין חלוט ולקיים "משפט חוזר אזרחי". בהחלטה קמא נקבע כי יש לקבל את בקשת עוה"ד פלונים ולהורות על מחיקת התובענה (סעיף 3(ד) להחלטה קמא).

בהעדר יריבות, נוכח שהוי ומניעוּת והטעמים שפורטו – התביעה נמחקה על הסף (סעיף 3(ו) להחלטה קמא).

אשר לעתירה כנגד עורכי-דין פלונים – כפי שפורט בהחלטה קמא, למבקש אין מעמד בכל הנוגע למערכת היחסים בין המנוחה ובין עורכי-דין פלונים, הוא אינו חליף ולא ניכנס לנעלי המנוחה ועל-כן אין יריבות בינו ובין עורכי-דין פלונים.

...

בית משפט קמא נעתר לבקשת מנהלת העזבון, מאחר שנדחתה טענת המבקש כאן להמשך עיכוב ביצוע פסק הדין קמא, ונקבע כי המשך עיכוב ביצוע פסק הדין קמא מסב נזק לזוכים.

עוה"ד פלונים הגישו בקשה להורות על מחיקת התובענה בנימוקים כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, ב"מסע דיג" חסר תוחלת למסמכים מלפני 25-30 שנים, מתוך שאיפה חסרת סיכוי מצד המבקש, לבטל פסק דין חלוט ולקיים "משפט חוזר אזרחי". בהחלטה קמא נקבע כי יש לקבל את בקשת עוה"ד פלונים ולהורות על מחיקת התובענה (סעיף 3(ד) להחלטה קמא).

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(1)+149 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

אכן, קיימת נטייה בפסיקה להיעתר בחיוב לעיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי דירת מגורים, כבענייננו, מאחר שמדובר בצעד דרסטי שעשוי להוביל למצב בלתי הפיך.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית בקשת רשות ערעור זו, אף ללא צורך בתשובה.