תביעה לביטול פסק דין חלוט מחמת מרמה לאחר 7 שנים

בחלוף כשנה ושלושה חודשים הוגשה התביעה, שבה טען המשיב כי בבירור שעשה, נמצא שקיימת בעיה למלא אחר פסק הדין.

לטענת המשיב, הנסיבות שתוארו מקיימות את יסודות הטעות, בהתאם לסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים) ואף את יסודות ההטעיה כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים, תוך שהוא טוען כי בנגוד למצגיו ולהצהרותיו של המבקש, שגובלים במירמה ובתרמית כי הוא הבעלים של השטח, הוא אינו אוחז בזכויות אלה בשל נפקדותם של מי שאחזו בשטח לפניו.

לא ברור מדוע לא ניתן היה לגלות עובדה זו במועדים שקדמו להסכם הדיוני, לא ברור מתי ולמה התגלתה לפתע ה"טעות" לכאורה למשיב, ואין כל הסבר בעובדות כתב התביעה מיהו הגורם הספציפי אשר הציג מצג מטעה, היכן ומתי וכלפי מי, והיכן היה בא כוחו של המשיב כל אותה עת. בא-כוח המבקש מפנה בטיעוניו לשורה של החלטות שניתנו בבתי המשפט המחוזיים, ובהן סולקו על הסף תביעות לביטול פסקי דין חלוטים, בשל הפגיעה בעיקרון סופיות הדיון, תוך שהוא מפנה לתנאים המחמירים לביטול פסק דין חלוט ובהם: קיומן של ראיות המבססות את טענת הטעות וההטעיה, חיוניות אותן ראיות להביא לתוצאה שונה; וכי לא ניתן היה להשיג את הראיות במהלך ההיתדיינות אף בשקידה סבירה.

...

מחיקת תביעה שאיננה כוללת פירוט כנדרש מכאן לשאלה השנייה, והיא מה התוצאה שיש להימנעות התובע מלפרט כנדרש את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה". בעניין זה מקובלת עלי עמדתו של המבקש, כי תוצאת הפגם יכולה להגיע כדי מחיקת התביעה.

סיכום הערעור מתקבל בחלקו, כך שיתאפשר למשיב לפנות לבית משפט קמא בבקשה לתיקון כתב התביעה, שתיתן מענה לדרוש מבחינת פירוט העובדות המקימות את עילת התביעה.

המשיב ישלם למבקש שכר טרחת עורך דין בסכום של 3,500 ₪.

בשונה מהתובעים, המחזיקים שעתירותיהם נדחו בפסקי הדין גורדו ורום לא הפרו את חכירת המשנה בתקופה ההיסטורית ולא היה ספק ביחס לזכויות מורישיהם במקרקעין ואף על פי כן הובהר כי לא ניתן לחדש את זכויותיהם במקרקעין ללא מיכרז (סעיף 7 לסיכומי הנתבעת).

כך קבע בית המשפט העליון ברע"א 7059/18 מיום 29.1.201, מפי כבוד השופט סולברג: "הצדדים בהליך דנן, אשר היו מיוצגים על-ידי עורכי דין בהליכים הקודמים, הגיעו בהסכמה ומדעת, לסיומו של סיכסוך רב שנים על דרך של הסדר פשרה שקבל תוקף של פסק-דין. פסק הדין ניתן לפני קרוב לשנתיים, והריהו חלוט...עינינו הרואות: לפני קרוב לשנתיים ניתן פסק הדין בהסכמה; ניתנה ארכה לביצועו למשך כשנה וארבעה חודשים; סמוך לאחר תום תקופה זו, הוגשה התביעה לביטול פסק הדין, ונראה כי 'התחלנו את שירנו מהתחלה'". [ראו גם ההחלטה ברעא 6615/19 בנימין טבצ'ניק ואחרים נ' עריית כפר-סבא (נבו, 30.10.2019)].

ט.4 לא מתקיימים התנאים לביטול פסק דין חלוט בשל טענות מירמה התנאים לביטול פסק דין חלוט בשל טענת מירמה נזכרו, בין היתר, בפסק הדין בע"א 6019/07 משה טורג'מן נגד אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010) (להלן: "עניין טורג'מן"), מפי כבוד השופטת עדנה ארבל, כדלהלן: 258.1 אמינות לכאורית או משקל ממשי של הראיות המבססות את טענת המירמה וכדברי בית המשפט: "על מבקש הביטול להביא ראיות בעלות אמינות לכאורית המבססות את טענת התרמית" (סעיף 12 לפסק הדין); 258.2 חיוניות הראיה - "במסגרת זו נבחנת השאלה האם עשויה טענת המירמה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה בהתדיינות הראשונה במסגרת משפט חוזר שיערך" (סעיף 13 לפסק הדין); 258.3 שקדנות סבירה – "הפסיקה דורשת במקרה כזה להוכיח שהראיות המוכיחות את טענת המירמה מתבססות על ארוע שהתרחש לאחר פסק הדין, או על ראיות חדשות שהתגלו לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההיתדיינות הראשונה אף בשקידה סבירה, או על ראיה החיצונית למשפט עצמו" (סעיף 15 לפסק הדין).

...

תחילה וכאמור, המסקנה המתבקשת מההסדר הדיוני הראשון היא כי התובעים הסכימו כי דמי החכירה החודשיים יעמדו על סך של כ – 100,000 ₪ ובחישוב פשוט כ – 1.2 מיליון ₪ לשנה.

שימוש לרעה בהליכי משפט הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות אף בשל שימוש לרעה בהליכי משפט, כשלעצמו, וזאת בשים לב לטענות בדים מובהקות שהעלו התובעים.

סיכום לנוכח כל האמור, התביעות נדחות.

ביום 17.6.2021, למעלה משש שנים לאחר מתן פסק הדין בעירעור, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הדין בעירעור שניתן בעיניינה ולקיום משפט חוזר.

האפשרות להגיש תביעה לביטול פסק דין חלוט בשל טענת מירמה נדונה לא אחת על ידי בית משפט זה. בע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ (25.2.2010) (להלן: עניין טורג'מן) עמד בית משפט זה על כך שהיענות לתביעה כאמור תיעשה במשורה ובכפוף לתנאים מחמירים, שהתגבשו במרוצת השנים בפסיקה שעסקה בסוגיה.

...

אשר לטענת המערערת לתרמית נקבע, בין היתר, כי הדוחות אינם בגדר ראיה חיונית, שיש בה כדי להוביל למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

ואכן, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי בנסיבות אלו, אין להניח כי הבאת ראיה שלפיה המעילה לא צוינה בדוחות שהגישה העמותה לרשם העמותות, הייתה מובילה את בית המשפט למסקנה כי לא בוצעה מעילה.

לפיכך, משלא מצאנו הצדקה להתערב בממצאי העובדה שקבע בית המשפט המחוזי או במסקנותיו המשפטיות, ומשלא נפלה בפסק דינו טעות שבחוק, אנו דוחים את הערעור.

ממילא, מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע והיא נדחית בזאת.

בודאי שכך, בחלוף 15 שנים מהאירועים אותם תקפו התובעים בתביעת קציר ואותם הם תוקפים גם כעת, בהליך שנראה כניסיון למקצה שיפורים תוך עקיפת פסק הדין החלוט בתביעת קציר.

העובדה שניתן להסכם הפשרה האמור תוקף של פסק דין, אינה מבטלת את פסק הדין החלוט בתביעת קציר כלפי כל התובעים בתביעת קציר, דב ומרים קציר ועוד 199 תובעים וכלפי כל הנתבעים 7 במספר ואף לא כלפי נתבעים פוטנציאליים, אלא רק ביחסים שבין הצדדים להסכם הפשרה.

עם כל ההבנה לתחושות של התובעים נוכח קבלת תביעת הורוביץ ודחיית תביעת קציר, הנוגעת לאותן נסיבות, אין התובעים רשאים לעקוף את פסק הדין בתביעת קציר שניתן לאחר היתדיינות ממושכת והפך לחלוט, ולדלג על שלב בירור התביעה לביטול פסק הדין מחמת מירמה בהתאם לאמות המידה הקבועות בפסיקת בית המשפט העליון, בדרך של הגשת התביעה כאן והתקשרות עם חלק מהצדדים לתביעת קציר בהסכם פשרה לביטול פסק הדין בתביעת קציר.

...

דהיינו, על תובע לצרף לתביעתו את כל הנתבעים הפוטנציאליים אף אם אינו יודע את מידת מעורבותם באירועים המקימים את עילות התביעה, וככל שהוא מוותר על נתבע פוטנציאלי אין לאפשר לו להגיש תביעה נוספת באותו עניין, ובוודאי שכך לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

נוכח כל אלה, אין מנוס מסילוק התביעה כאן על הסף מחמת התיישנות, וככל שהתובעים עומדים על טענות המרמה, עליהם לנקוט בהליך מתאים לביטול פסק הדין בתביעת קציר בהתאם לאמות המידה שנקבעו לעניין זה בפסיקת בית המשפט העליון.

סוף דבר הבקשות לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מתקבלות.

לפני תביעה לביטול פסק דין חלוט שחלפו כ- 7 שנים מהמועד שניתן וזאת מחמת מירמה.

(ראו: שם, בעמ' 625) לעניין תנאי זה, יפים דבריה של כבוד השופטת לוקיץ שנכתבו במסגרת ההחלטה שדחתה את הבקשה לדחות את התביעה על הסף: "אני סבורה כי במקרה דנן לא יכולה להיות מחלוקת, והדבר נקבע למעשה בהחלטה ובהחלטה בבר"ע, כי תביעה זו הוגשה בשיהוי העולה בהרבה על השהוי שנידון בענין טורג'מן, כאשר התביעה כאן הוגשה בחלוף כימעט שבע שנים ממועד מתן פסק הדין (אשר הומצא לתובע במהלך שנת 2010 כעולה מהקביעה בהחלטה בבר"ע- סעיף 36 להחלטה בבר"ע), וכאשר הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כשש שנים מן המועד שבו היה התובע מודע לפסק הדין שניתן בהיעדרו, וזמן רב לאחר שננקטו הליכי הוצאה לפועל כנגדו. במקרה כגון זה קבע בית המשפט העליון כי נטל השיכנוע על הטוען לביטול פסק הדין כבד יותר (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' וינשטיין (8.3.09) סעיף 9 לפסק הדין). דהיינו שהשיהוי כאן הנו ממושך, וההסברים שנתן לגביו התובע, אינם יכולים להסביר אותו, בודאי שלא את מלוא אורך התקופה.

...

כאמור לעיל, שוכנעתי שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח את טענת המרמה.

לאור כל האמור, הרי שיש לדחות את התביעה.

בנסיבות תיק זה ולאור התוצאה אליה הגעתי, אני סבור שיש מקום להטיל הוצאות בסך 15,000 ₪ על התובע.