תביעה לביטול פוליסת נסיעות ופיצוי בגין אי קבלת פוליסה והשתתפות עצמית

בתביעתה עותרת התובעת לביטול פוליסת נסיעות לחו"ל אשר רכשה מהנתבעת בעלות של 1,043 ₪ ולפצוי בסך 10,000 ₪.

במסגרת תביעתה העלתה התובעת 2 טענות- האחת כי לא קיבלה את פוליסת הביטוח לאחר רכישתה והשניה כי לא ידעה על התנאי של הישתתפות עצמית במקרה של הפעלת הפוליסה.

לטענת התובעת, התנאי של הישתתפות עצמית נודע לה רק כאשר פנתה להפעלת הפוליסה ומשכך היא עותרת לביטול הפוליסה, החזר התשלום ששילמה וחיוב הנתבעת בפצוי בסך של 10,000 ₪.

מכל מקום, ומשהגעתי למסקנה כי התובעת היתה מודעת לקיומה של הישתתפות עצמית מאחר והדבר נאמר באופן ברור בשיחת הטלפון, הרי שלא היה בקבלת הפוליסה מוקדם יותר כדי לשנות את המידע אשר היה ברשותה בהקשר זה. זאת ועוד לא הוכח ולא נטען על ידי התובעת כי ככל שהיתה מקבלת את הפוליסה במועד מוקדם יותר, היתה פועלת לביטולה ולרכישת פוליסה אחרת, ולא נטען כי ישנה אפשרות לרכישת פוליסה מסוג זה ללא תשלום הישתתפות עצמית או בתשלום דמי הישתתפות מופחתים ובאותה הפרמיה.

...

יתר על כן, בשיחת הטלפון ציינה התובעת בפני נציג הנתבעת כי כשנה קודם לכן רכשה פוליסה מחברת ביטוח אחרת בתנאי תשלום נוחים יותר ולמרות זאת וחרף העובדה שלא נעתר לבקשתה לפריסת תשלומים, ביצעה רכישה של הפוליסה ולא פנתה לחברה אחרת, מה שמחזק את המסקנה כי התובעת ידעה את תנאי הפוליסה וקיבלה אותם ובחרה שלא לפנות לחברה אחרת.

סיכומו של דבר, התובעת בחרה להגיש תביעה זו תחת הפעלת הפוליסה אשר היתה מזכה אותה, ככל הנראה, בתשלום בגין הוצאות רפואיות, עפ"י תנאי הפוליסה ולאחר הפחתת ההשתתפות העצמית, תוך חזרתה על הבקשה לבטל את הפוליסה, זאת לאחר שהנתבעת נשאה בסיכון במהלך שהותה של הנתבעת בחו"ל והעניקה כיסוי ביטוחי.

משהוכח כי קיום התנאי של השתתפות עצמית הובא לידיעת התובעת וכי מסמכי הפוליסה הגיעו אליה בעודה בארץ, לא עלה בידי התובעת לבסס את עילת תביעתה כנגד הנתבעת ועל כן תביעתה נדחית.

נטען כי כשם שבמידע הראשוני שקבל לא היה מידע בדבר תשלום ההישתתפות העצמית וברור כי התובע לא יטען כי לפיכך אין הישתתפות עצמית במקרה בטוחי, כך גם אין לקבל את הטענה ולפיה, משנחשף לכל תנאי הפוליסה רק לאחר כריתת חוזה הביטוח, אזי יש לפטור אותו מעיון בתנאי הפוליסה, וככל שהיה מעוניין בבטול החוזה, היה צריך לבטלו מיד כאשר נוכח לדעת את תנאיו.

נקבע כי התובע לא הוכיח כי יכל לבטח את חופשתו בפוליסת ביטוח אחרת בעלות דומה המאפשרת פיצוי בגין ביטול נסיעה מכל סיבה שהיא.

הפוליסה ברורה עד מאוד בכל הקשור לתנאים לכסוי בטוחי בשל ביטול או קיצור חופשה, אין מקום לקבל תביעתו לכסוי בטוחי שלא נרכש.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ונספחיה הגעתי למסקנה ולפיה דינה להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבות וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" ע"י יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

כאמור, המדובר בתביעת הפסדים: הישתתפות עצמית, דמי כינון, דמי ביטוח נוספים, הפסד הנחת העדר תביעות עתידית והוצאות בגין נסיעות (סעיף 14 לכתב התביעה) ובסה"כ סך של 5,832 ₪.

בשתי התביעות שאלת האחרית בין הנהגים, וכן שאלה החבות בין הנתבעים: בעוד שביטוח ישיר טענה כי בשל שמר סעדה פסק מלשלם בוטלה פוליסת הביטוח שהונפקה לו ועל כן במועד התאונה לא עמד למר סעדה כסוי בטוחי, טוען מר סעדה כי לא הודע לו על הביטול בהתאם לדרישות החוק ועל כן על ביטוח ישיר לשאת בנזק בהתאם לאשר ייקבע.

משלא הוכחו בפני 'הוצאות נסיעות' ו'דמי ביטוח נוספים' לא מצאתי להורות על פיצוי בגין אלה ועל כן אני מחייבת את מר סעדה וביטוח ישיר, הנתבעים בתביעה העיקרית, לשלם לתובע מר עפיפי סך כולל של 3,852 ₪.

לטענת חברת הביטוח היתנהלותה הייתה בדיוק בהתאם ללשון סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח: כך, ובאופן אוטומאטי, מן הרגע שיוצאת אל מבוטח התראה על ביטול פוליסה בגין אי תשלום נספרים המועדים המנויים בסעיף 15 ידי מערכת ממוחשבת ועל כן ישנו דיוק רב במועדים ובהודעות למבוטחים.

מר סעדה טען בפניי כי יש לבחון את הודעתה של חברת הביטוח בצורה דווקנית ובהתאם ללשונו של סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח ומכיוון שהמכתבים לא התקבלו אצלו לטענתו, וזאת מבלי שהוכחה טענה זו, פוליסת הביטוח בוטלה על ידי ביטוח ישיר שלא כדין ולפיכך יש לחייב את חברת הביטוח במקומו.

...

אני מקבלת את טענת חברת הביטוח כי הפניות בדוא"ל (גם נתעלם מהודעות הטקסט שנשלחו לטלפון שאינו של מר סעדה) הגיעו לידיו וכי ידע או היה עליו לדעת על כך שאמצעי התשלום שניתן על ידו אינו תקין.

כמו כן אני מקבלת את טענת ביטוח ישיר כי המכתבים מיום 5.11.2018 ומיום 19.11.2018 עומדים בדרישת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח ועל כן - ככל שלא הוסדר התשלום לאחריהם – ביטול הפוליסה נעשה כדין, ביום 10.12.2018, קרי - 21 יום בדיוק לאחר הפנייה מיום 19.11.2018 בהתאם לדרישת סעיף 15 לחוק חוזה ביטוח.

סיכומו של דבר: אני קובעת כי הסכומים שנפסקו לעיל לזכות מר עפיפי ואיילון (כאמור בסעיפים ‎6 ו- ‎7 לעיל) ישולמו במלואם על ידי מר סעדה.

המבקשת טוענת כי לכתחילה נדחתה תביעתה, ולאחר שאושרה במהלך חודש ינואר 2018, שולמו לה תגמולי ביטוח בשווי עלות כרטיס הטיסה בהפחתת ההישתתפות העצמית, אך לא שולם לה החזר עבור שתי ההרחבות, וזאת על אף שהכיסוי הבטוחי בגינן הפך לבלתי אפשרי נוכח ביטול הנסיעה טרם היציאה מהארץ.

לגבי העילה השלישית, בשאלת תוספת הרבית לתגמולי הביטוח בנסיבות התביעה, הוסכם כי גם היא לא תהווה חלק מהסדר הפשרה, והמשיבה התחייבה כי התשלום יוסדר במסגרת הליך נפרד בהתאם להחלטות בית המשפט בעיניין עפר בר. הגדרת הקבוצה בהסדר השני היא: "מבוטחים בכל פוליסות הנסיעות לחו"ל של המשיבה בתקופה שתחילתה ביום 7.5.2011 ועד למועד מתן פסק דין המאשר את הסכם הפשרה, אשר רכשו נוסף על הכסוי הבסיסי של ביטוח נסיעות לחו"ל, הרחבות שונות מכל מין וסוג שהוא, אשר לא ניכנסו לתוקפן ו/או אשר לא נוצלו על ידם, מחמת ביטול הנסיעה, ואשר הגישו תביעה לקבלת תגמולי ביטוח מכוח הכסוי של ביטול הנסיעה, קיבלו תשלום כלשהוא מהמשיבה בגין ביטול הנסיעה, אך לא קיבלו החזר של הפרמיה בגין ההרחבות שרכשו וכאמור לא ניכנסו לתוקף ו/או נוצלו על ידם." עקרי ההסדר השני הפצוי בגין הפרמיות לעניין השבת פרמיות שנגבו עבור הרחבות לביטוח שלא ניכנסו לתוקף בנסיבות ביטול הנסיעה לחו"ל. כפי שהיה גם בהסדר הראשון, הסכימו הצדדים כי המשיבה תשלם לחברי הקבוצה העונים להגדרה דלעיל פיצוי בגובה 50% מסכום הפרמיה ששילם כל אחד ואחת מחברי הקבוצה בגין ההרחבות הרלוואנטיות (להלן: ההחזר), ותמכו זאת בתחשיב שהגישה המשיבה ביום 05.06.2023 במסגרת תצהיר מטעמה.

...

את ההפרש בין הסכום הכולל לבין סך ההחזרים שיבוצעו במנגנון המתואר לעיל, תשלם המשיבה לקרן למימון תובענות ייצוגיות כקבוע בסעיף 27 לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: הקרן).

לפיכך, לאחר שעיינתי בבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן בהסדר הפשרה המוצע, הגעתי למסקנה כי אין מקום לדחותו על הסף, וכי יש לפעול לגבי הבקשה לאישור הסדר פשרה בהתאם להוראת סעיף 18(ג) לחוק תובענות ייצוגיות ותקנה 12(ד) לתקנות תובענות ייצוגיות.

אשר על כן, אני מורה על פרסום ההודעה הראשונה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, לפי סעיף 25(א)(3) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח שצורף כנספח ב' לבקשה לאישור הסדר הפשרה.

לא זוכר אם הפוליסה הראשונה בוטלה עקב אי הגשת אישור העידר תביעות או אי הבאת אישור מיגון.

הוא שוכר רכב, אך את הטיפולים עושה חב' הליסינג, וביטוח רכב ליסינג כולל הישתתפות עצמית גבוהה.

בפגישה השנייה הביא את מוחמד ולא את עלי, כי עלי לא היה זמין באותה עת. בעת התאונה היה צריך לנהוג ישר לבית חנינא, כי אם היה פונה ימינה היה מגיע לתל-אביב (נהגת הרכב הייתה צריכה להגיע לתל-אביב, והיה עליה לפנות ימינה, אם כן, איזה אינטרס היה לה לסטות לנתיב השמאלי מכיוון נסיעתה? דבר זה תומך בעדות נהגת הרכב וחברתה שבכל העת נסעו בנתיב הימני של הדרך).

מאחר ופוליסת ביטוח הנה חוזה לכל דבר ועניין, הרי שחלות על הפוליסה הוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר קובע בסעיף 20 כי: "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה". ובסעיף 60(ב) קובע חוק החוזים (חלק כללי) כי: "מקום שמדובר בחוק זה על מסירת הודעה, רואים את ההודעה כנמסרה במועד שבו הגיעה לנמען או אל מענו." מאחר והנתבעת 1 שלחה את מכתבי ההתראה והביטול לתובע 2 לכתובת לא נכונה, הרי שהתובע 2 לא קיבל מכתבים אלו, כך שביטול הפוליסה היה שלא כדין, וממילא הפוליסה הייתה בתוקף בעת התאונה.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהסכום או תבעו התובעים בגין נזק שאינו נזק ממון הנו סביר, והנם זכאים שייפסק להם פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון בסך 5,000 ₪.

...

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, על הנתבעים 1 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 101,026 בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (27.11.19) ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית ללא צו להוצאות.

התביעה נגד נתבע 5 נדחית.