מונחת לפניי תביעה כספית לביטול עסקה לרכישת מקרר מהנתבעות עקב היותו תקול.
נתבעת 2 היא חנות המוכרת בין היתר מוצרי ריהוט וחשמל וקיימים אצלה "מרחבי תצוגה נרחבים של מוצרי חשמל הכוללים מיגוון רחב של מקררים".
טענות הצדדים
לטענת התובע, זמן קצר לאחר רכישת המקרר נמצא זה תקול הואיל והוא מייצר קרח.
על כן, בנסיבות דנן, לא התרשמתי אומנם כי המקרה ניכנס תחת סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן משהתובע לא הוכיח הטעה, גם אם בתום לב, מצד העוסק אולם ענייננו ניכנס תחת סעיף 4, משהנתבעת 2 לא הוכיחה כי הנתונים אודות תכונתו המופחתת של הנכס ככזו המפחיתה מערכו, הייתה ידועה לצרכן.
בנסיבות אלו, אין הסעד הוא ביטול עסקה אולם מצאתי כי יש לפצות את התובע בגין פגם בהנאה שיכול היה לקבל מהמוצר "מייצר עבודה" (לשון נציג הנתבעת 2, עמ' 4, ש' 9), וניסיונותיו של התובע חדשות לבקרים לסור למי מהנתבעות למזור מעידים כי לא ישב בחיבוק ידיים אלא ביקש לעשות שימוש תקין במוצר עד אשר קָץ בו.
אשר על כן, ולנוכח האמור לעיל, ובשים לב לסכום ששילם התובע עבור העסקה, והעובדה שלא התרשמתי כי גם לו היה יודע התובע אודות אותו קשר סיבתי בין נחיתות המוצר לבין מחירו היה רוכש מקרר אחר מאלו שכבר הוצעו לו ולכן יכולת הבחירה לא נפגמה באופן אליו כיוון המחוקק (אם כי לא מן הנמנע כי יכול והיה ובוחן אפשרויות אחרות בחנויות אחרות) – הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 760 ₪ וכן 230 ₪ הוצאות משפט לרבות האגרה ששולמה.
...
על כן אני קובעת כי אין המדובר במוצר תקול המצוי בגדר אחריותה של נתבעת 1.
יתר על כן: יש בה מסקנה כי הדברים ברורים ומשכך אין אף צורך בהסבר עודף.
סך הכל תשלם הנתבעת 2 לתובע סך של 990 ₪ תוך 30 יום מהיום.
