תביעה לביטול עסקת רכישת משאית ופיצויים

העובד הוסיף כי לא קיבל כלל תלושי שכר; לא קיבל זכויות סוציאליות כלשהן; ורק לאחר סיום עבודתו כאשר עתר לקבלת התלושים, גילה כי השכר הנקוב בהם אינו תואם את השכר ששולם לו בפועל וכן כי הועבר תוך כדי תקופת העבודה מהעסקה באמצעות המערער להעסקה באמצעות החברה, ללא ידיעתו ומבלי ששולמו לו זכויותיו בעת המעבר.

העובד עתר לחייב את המערערים בפיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, גמול שעות נוספות, הפרישי הפקדות לגמל (שכן ההפקדות בוצעו בחסר), דמי חגים, שי לחג, ביגוד, דמי נסיעות, פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ובגין הפרת חובת תום הלב, פיצוי בגין הפרת חובת השימוע ועגמת נפש וכן פצויי הלנת שכר והלנת פצויי פיטורים, בסך כולל (קרן) של 209,000 ₪ (שהופחת במסגרת כתב תביעה מתוקן ל-161,616 ₪).

בשלב ראשון ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התביעה, אך הוא בוטל בהסכמת הצדדים ולמערערים התאפשר להגיש את הגנתם.

עוד נטען בין היתר כי אין נתונים לגבי התשלומים שבוצעו למערער בתקופת העבודה הראשונה (בה הועסק על ידי המערער) שכן רואה החשבון נפטר; העובד הוא שהתפטר מטעמיו ומיוזמתו - לאחר שרכש משאית ומיקסר בטון בחודש מאי 2017 והחל לעבוד עימם באופן עצמאי; שבוע לפני שעזב הודיע למנהל החברה על כוונתו לעזוב את העבודה וכך אכן עשה; בגין העובד הופקד סך של 25,129 ₪ בגין גמל ופיצויים וממילא סכום זה עולה על המגיע לו (בתצהירו של מנהל החברה עלה הסכום ל-33,791 ₪ בגין "פנסיה, פיצויים וביטוח חיים" אך המסמכים שצורפו כנספח ז' לתצהיר ואמורים ללמד על כך משקפים הפקדות מעסיק בסכומים נמוכים יותר).

...

כלל הטענות שהעלו המערערים במסגרת הודעת הערעור, לרבות טענתם בדבר רכישת "מיקסר הבטון" על ידי העובד (שלא הוכחשה על ידו כשלעצמה בחקירתו) הועלו ונשמעו בפני בית הדין האזורי ובהמשך לכך ולאחר שהתרשם מהעדים וממכלול הראיות באופן ישיר - נתן בית הדין את פסיקתו לפי מיטב שיפוטו.

גם לאחר שעיינו בכלל חומר התיק, ובשים לב לרכיבי התביעה השונים ושיעורם כמו גם ההשלכה שיש להעדר העמידה בחובות הרישומיות, לא שוכנענו כי מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ונזכיר כי הסכום שנפסק לזכות העובד מסתכם לסך כולל של 65,000 ₪ (ובנוסף הוצאות בסך 7,000 ₪) ממנו יש להפחית את "הסכומים שהצטברו בקופת כלל (תגמולים ופיצויים חלק המעסיק בלבד)" העומדים על כ-21,000 ₪ (לפי הערכת ב"כ העובד) כך שסך החיוב אינו גבוה.

סוף דבר - משלא הובאה הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, הערעור נדחה.

בפירוט הסעדים להם עותר התובע צויין (סעיף 4 לכתב התביעה), עתר התובע לביטול עסקת המכר, וקבלת פיצוי מהנתבע על מלוא נזקיו שנגרמו לו בעקבות הפרת החוזה בין הצדדים.

לפי הנתבע, התובע הציג את עצמו בפניו, כאדם המתמצא בכלי רכב, ורכבי דיזל, בהיותו נהג משאית.

אותה הערה על זיכרון הדברים שנאשמה, אחרי שהעסקה הושלמה, התמורה שולמה, והבעלות ברכב הועברה על שם התובע, אין בה כדי להטיל על הנתבע התחייבות שהוא לא קיבל על עצמו מלכתחילה, תנאי העסקה הוסכמו, העסקה הושלמה, המחיר הופחת, ואני מאמינה לנתבע כי רכישת הרכב נעשתה במצבו כפי שהוא , בהיתחשב בעובדה כי עסקינן ברכב ישן ולא חדש, כך שאין זה מפתיע כי יתגלו בו אי אלו ליקויים, מטבע הדברים.

...

הרושם שנוצר הוא שאכן התובע ככל הנראה הגיע למסקנה, בדיעבד, כי הוא עשה מקח טעות, וכי העסקה לא הייתה כדאית מבחינתו, כלכלית, נימוק שאין בו כדי להביא לביטול העסקה.

הפרשנות שהתובע נותן לאותה הערה בזכרון הברים משמעה עסקה חדשה השונה בתכלית מהעסקה המקורית, ובחינת אומד דעת הצדדים, בהתאם להתנהלותם עובר לסיכום תנאי העסקה, מטה את הכף לטובת גרסת הנתבע דווקא.

סוף דבר- לאור כל האמור לעיל, ומשלא הצליח התובע לבסס את תביעתו, ולהרים את הנטל המוטל עליו, דין תביעתו דחיה וכך אני מורה.

רקע וטענות הצדדים לפניי תביעה כספית בסך 71,553 ₪ שעניינה פיצוי בגין הפרת הסכם שנחתם בין הצדדים.

הנתבע טוען כי ביום 27.11.18 נפגשו הצדדים ועוד באותו היום סגרו עסקה על רכישת משאית בשיטת הליסינג.

נטען כי התובעת תפסה את המשאית ביום 7/7/19, ולטענת הנתבע, הוא שילם שישה תשלומים כמקדמה כאשר לחובתו שני תשלומים שלא כובדו עד למועד ביטול העסקה ותפיסת המשאית, כל שהוא נמצא ביתרת זכות של 4 תשלומים ע"ס 10,296 ₪ כל אחד.

אשר לשיק בסך 9,160 ₪, טוען הנתבע כי מדובר בשיק שניתן לתובעת בעבור עסקה אחרת מזו הנתבעת בתביעה זו, והוא בגין עסקת רכב רנו שלא יצאה אל הפועל בין הצדדים והנתבע אינו חייב בה. עד התובעת, מר חאתם, נישאל בעדותו ביחס לשיק זה והוא השיב כי מדובר באחד מן השיקים של דמי הרצינות ששולם על ידי הנתבע בסך 61,776 ₪ (עמ' 4, שורה 8), אלא שקודם לכן הודה הנתבע כי סך זה שולם במלואו ולא היו שיקים שחזרו.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 62,293 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

לפני תביעות הדדיות בגין עסקה לרכישת משאית.

4.5 מכאן התביעה והתביעה שכנגד; בתביעתו דורש התובע לבטל את ההסכם, אך הוא גם דורש כי הנתבע יישא בעלויות התיקון של המשאית, ובסך הכל דורש כי הנתבע יישא בתשלום בסכום של 62,000 ש"ח. בתביעה שכנגד דורש הנתבע כי התובע ישלם את מלוא יתרת התמורה עבור המשאית (67,000 ש"ח כולל מע"מ) ובתוספת הפצוי המוסכם נשוא סע' 13 להסכם, הקובע כי התובע ימסור לנתבע שיק בטחון בסך של 30,000 ש"ח, וככל שיפר את ההסכם, יהא הנתבע רשאי לגבותו.

...

דרישת התובע לפיצוי בגין עגמת נפש ודרישת הנתבע לתשלום פיצוי מוסכם נדחות.

13.2 המזכירות תעביר לב"כ הנתבע (התובע בתא"מ 40479-12-19) את מלוא הסכום שהופקד בידי התובע בקופת ביהמ"ש (בתא"מ הנ"ל) על פירותיו, והתובע ישלם לנתבע את יתרת הסכום בתוך 30 יום לאחר העברת הכספים, שאם לא כן – תישא יתרת החוב הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

13.3 בשים לב לכך שטענות שני הצדדים התקבלו באופן חלקי, ומאחר והתנהלותו של הנתבע בנסיבות העניין (הונאה) חמורה מהתנהלות התובע (הפרת הסכם), אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו, לרבות שכ"ט מומחים.

לפניי תביעה בסך 80,211 ₪, לביטול עסקת רכישת משאית, בטענה להטעיה ואי תקינות, ובכלל זה להשבת הכספים ששילם התובע לנתבע, ולפצוי בגין נזקיו.

...

אני סבורה כי אין זה ראוי לחייב את הנתבע במלוא עלות המומחה כאשר תרומתה להכרעה חלקית מאד וערכה הראייתי נמוך.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

אני מחליטה לחייב את הנתבע להחזיר לתובע את מה ששילם בעד המשאית 94,200 ₪ בצירוף 600 ₪ עבור כיול טכוגרף ואישור לרמפה.

לכן ישלם הנתבע לתובע סך של 36,420 ₪.