תביעה לביטול עסקה, השבת כספים ופיצויים בגין צמיד פגום

בפסק הדין קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים 2-1 לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב פגם שנפל במסמכי המיכרז של המערערת, פגם שהוביל בסופו של דבר לביטול זכיית המשיבים במיכרז, לבקשתם, ולביטולה של העסקה שנחתמה בין הצדדים.

המשיבים התבקשו להודיע האם הם מעוניינים להמשיך בעיסקה ולחתום על חוזה חכירה או לבטלה.

כמו כן שגה משלא נתן משקל להתנהלות המערערת אשר ניאותה לאפשר למשיבים לבטל את זכייתם במיכרז והשיבה להם את כספם בתוך זמן קצר.

...

בפסק הדין קיבל בית המשפט את תביעת המשיבים 2-1 לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו להם עקב פגם שנפל במסמכי המכרז של המערערת, פגם שהוביל בסופו של דבר לביטול זכיית המשיבים במכרז, לבקשתם, ולביטולה של העסקה שנחתמה בין הצדדים.

על כן אין מנוס מהמסקנה שנזק דמי השכירות הנטען בגין השכרת הבית, כלל לא הוכח.

חיוב בהוצאות המודד - אנו דוחים את טענת המערערת בעניין חיובה בהוצאות המודד.

בנסיבות העניין ונוכח מחדלי המערערת בפרסום המכרז לא מצאנו לשנות מחיוב המערערת בהוצאות כמפורט בפסק דינו של בית משפט קמא.

גם לא מצאנו לחייב את המשיבים בהוצאות בהליך זה. ניתן היום, י"ג אייר תשפ"א, 25 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.

עניינן של ההסכמות מושא פסק הדין, הנו אכיפת הסכם מכר בין המבקש כאן (הוא המוכר) למשיבים כאן (הרוכשים), על פיו, בין היתר, ולהשלמת עסקת המכר, על המבקש למסור את הנכס מושא הסכם המכר (הוא בית מגוריו) למשיבים, כנגד קבלת יתרת תמורת המכר וזאת עד ליום 30.8.2022.

בד בבד עם הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגיש המבקש תביעה לביטול פסק הדין, לסעד הצהרתי כי הסכם המכר בינו לבין המשיבים בטל, בשל כריתתו תחת כפיה, עושק ומטעם שמדובר בהסכם בלתי חוקי, וסעד כספי לקבלת הפצוי המוסכם שנקבע בהסכם המכר.

בשלב מסוים, כך לטענת איפרגן, הודיע סונדרס לאיפרגן כי הוא דורש ממנו להשיב את סכומי ההלוואה בסך של 100,000 ₪ ועובדה זו, בצרוף המצוקה הכספית בה היה נתון ומצבו הפיסי והנפשי הקשים בהם היה שרוי, הביאו אותו להסכים למכור לסונדרס את הנכס, וזאת במחיר נמוך ממחיר השוק בו יכול היה למכרו באותה עת. לטענת איפרגן מחיר המכירה שצוין בהסכם היה 2,900,000 ₪, כאשר הנכס נמכר למעשה ב- 3,000,0000 ₪, אלא שהסכום הנקוב שיקף את הפחתת ההלוואה בסך 100,000 ₪ שהלווה לו סונדרס.

לטענת איפרגן, אפילו לא יקבע כי דינו של ההסכם ביטול בשל פגם בכריתה, הפרו סונדרס את ההסכם שכן עד מועד הגשת הבקשה כאן לא שולמה לו יתרת התמורה.

...

מצאתי להיעתר לבקשת המבקש בחלקה, באופן הבא; סך של 150,000 ₪ במזומן או ערבות בנקאית יופקד על ידי המבקש בקופת בית המשפט.

סוף דבר מכל הטעמים המפורטים לעיל, ראיתי לקבל את הבקשה לסעד הזמני המבוקש וזאת בתנאים שפורטו לעיל.

בכל הנוגע לתיק העיקרי אני קובעת כדלקמן: כתב ההגנה יוגש עד יום 20.10.2022.

תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם, הצביעו התובעים על פגמים שנפלו לטענתם בחוות דעתו של המומחה, ואלה תמצית הדברים, תחילה לגבי השטחים בייעוד חקלאי: המומחה היתעלם לחלוטין מתוכנית המתאר הראשונה לכרמיאל ג/424 שחלה על המקרקעין במועד הקובע.

לעומת זאת, בעניינינו פעל המומחה על פי גרף לנארי, והעלה באופן מגמתי את ערכי המקרקעין גם כאשר הנתונים בפועל הצביעו על מגמה אחרת, כך שבסופו של דבר אין קשר בין עיסקאות ההשוואה בחוות הדעת לבין הפצוי שנפסק לפי אותו קו מגמה עלום.

בפרשת טבר עמד בית המשפט על מנגנון הפצוי בגין הפקעת מקרקעין בקבעו כי: "הפצוי לו זכאי בעל מקרקעין בגין הפקעת זכויותיו על פי פקודת הקרקעות מורכב מישניים: האחד, פיצוי בגין השווי הנומינאלי (לא צמוד) של המקרקעין במועד ההפקעה (ביום פירסום ההודעה על פי סעיף 5(1) לפקודת הקרקעות. להלן: השווי ההסטורי), המכונה לעיתים פיצוי קרן או הון, וזאת בהתאם להוראות סעיף 12(ב) לפקודת הקרקעות (להלן: רכיב הקרן או פצויי הקרן); השני, המכונה לעיתים פיצוי פרותי, נועד לשקף את הנזק שניגרם לבעל המקרקעין שהופקעו בתקופה שבין מועד ההפקעה ועד לקבלת הפצוי בפועל (להלן: הרכיב הפירותי). מטבע הדברים, רכיב זה שמור למצבים בהם לא שולם שווי המקרקעין בסמוך למועד ההפקעה – או אז יש מקום לפצות את בעל המקרקעין שהופקעו גם בגין אובדן ערך הכסף של פצויי הקרן." כאשר חולף זמן רב בין מועד ההפקעה לבין מועד תשלום הפצוי בגינה, כמו בעניינינו, הופך הפצוי הנומינלי לזניח.

בעניינינו בחרו התובעים בפצוי בגין דמי חכירה אבודים בהתאם לסעיף 13(1) לפקודת הקרקעות שזו לשונו: "מקום שקנה שר האוצר החזקה בקרקע כל-שהיא, בהמשך להודעה לפי סעיף 7, ישלם פיצויים לבעליה של אותה קרקע ולכל בני-אדם הזכאים בזכות או טובת-הנאה כל-שהן בה, בשל אבדן דמי-חכירה לתקופה שבין הזמן אשר בו קנה שר האוצר אחיזה כנ"ל, והזמן אשר בו שולמה השכירות, המגיעה על אותה קרקע לפי הסכם, לאדם הזכאי בה, או הזמן שבו שולמו פיצויים בגין אותה קרקע לאותו אדם או לבית-המשפט לפי קביעות הפקודה הזאת, הכל לפי המועד המוקדם יותר...". סעיף 13(1) הנ"ל בוטל אמנם במסגרת תיקון הפקודה בשנת 2010 אולם תיקון זה ניכנס לתוקפו ביום 15.2.2010 והוא חל על הפקעות שנעשו לאחר אותו מועד, כך שאינו חל בעניינינו.

בעדותו בפניי, נישאל על כך המומחה והשיב כי המקרקעין בעיסקאות ההשוואה התייחסו לשטחים חקלאיים, וכי גם אם היתה לגביהם הכרזה של שמורת נוף או טבע, הייעוד והשמוש נותר חקלאי.

דמי החכירה הראויים בעקבות פסק בדין שניתן בפרשת טבר, חישוב הפצוי בגין התקופה שממועד תפיסת החזקה על ידי הנתבעת ועד למועד הגשת התביעה לבית המשפט, ייעשה לפי השיעורים הבאים: ביחס לדונם הראשון ביעוד מגורים - 5% משווים המשתנה של המקרקעין, ואילו בגין יתרת השטח ביעוד חקלאי חישוב הפצוי ייעשה לפי 3.25% משווים המשתנה של המקרקעין מדי שנה.

...

אשר על כן אני קובע כי על הסכומים שיתקבלו מהחישוב שפורט בסעיפים 39 ו- 40 לעיל יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ כדין וכן הוצאות משפט בסך 7,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעים (לבד מהתובעים 16-18), באמצעות בא כוחם, את הסכומים שיתקבלו מהאמור לעיל וזאת תוך 30 ימים, בהתאם לחלק היחסי של זכויותיהם במקרקעין.

אני דוחה את תביעתם של התובעים 16-18 מחמת העדר יריבות.

הנתבעת טוענת שהפרק שהוגדר בכתב התביעה במסגרת משפטית הותיר את התביעה מעורפלת ולמעשה, אין עילה קונקרטית שניתן ללמוד מהתביעה, כאשר בעוד עילת התביעה לכאורה היא ביטול עסקת מתנה שהושלמה, הראציונאל בפסקי הדין אליהם הפניתה  התובעת מתייחס לנסיבות של מתנה שלא הושלמה.

יחד עם זאת, מציינת הנתבעת כי גם אם בית המשפט יסבור שמדובר בחוזה מתנה שבו קיים חיוב שהוטל על מקבל המתנה, עדיין עומדת לנותנת המתנה הזכות לפצוי בגין ההפרה אך לא עומדת לה התרופה של ביטול המתנה עצמה, ולבטח לא עומדת לה תרופה של השבת המתנה או קבלת שוויה בכסף, או פירוק שתוף בנכס שאינו שלה, שאלו למעשה הסעדים להם עותרת התובעת.

הנתבעת טוענת כי רק לו נפל פגם בכריתת חוזה המתנה, אז יחולו הוראות חוק החוזים שעל פיהן יש שהחוזה בטל ויש שהחוזה ניתן לביטול אך השאלה האם בנוסף רשאי נותן המתנה לבטל את חוזה המתנה עצמו, כאשר טוען ב"כ הנתבעת כי בכל מקרה על פי הפסיקה, נותן המתנה אינו רשאי לבטל את המתנה רק משום שהחיוב הצמוד לה הופר,  שכן החיוב עומד ברשות עצמו ואינו קשור עם עסקת המתנה עצמה, כאשר זו הושלמה ולא נפל בה כל פגם.

...

יובהר כי אכן מתנה שהושלמה ניתן לשקול לבטלה ככל שמוכח שהיה תנאי גם אם לא צוין בכתב, אלא שבמקרה דנן, לא זו בלבד שהתנאי לא צוין בכתב, אלא שסבורני שגם אם היינו אומרים שמדובר היה בתנאי בעל פה, כאמור דבר שלא היה בו צורך נוכח מסירותה האין סופית של הנתבעת כלפי התובעת, הרי שהתנאי מעולם לא הופר ע"י הנתבעת.

סבורני כי כל האמור לעיל מביא את בית המשפט למסקנה מתחייבת אחת והיא כי טענות כתב התביעה המתוקן לא הוכחו, אפילו לא בצורה חלקית.

סבורני כי טענות הנתבעת בכתב ההגנה ובסיכומים היו נרחבות והתייחסו מפאת הזהירות לכל סוגי הטענות שטענה התובעת, אך למעשה מדובר בתובעת שהכבידה על ניהול ההליך, תוך פיזור שלל טענות מכל הבא ליד לכל הכיוונים, כמו ריצת אמוק ותוך בזבוז משאבים שיפוטיים ניכרים ויקרים ותוך גרירת הנתבעת להליכים ארוכים ומסורבלים.

בפני תביעה להשבת כספים אשר נטען כי מוחזקים על ידי הנתבעת שלא כדין, תשלום בעד נזקים נטענים, ותשלום בגין הפרת הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן").

משכך, נתבעים 16,380 ₪ בגין הרווחים הצפויים של הנתבעת ככל שההסכם היה מיתקיים כפי שנחתם, 1,755 ₪ בגין חוות דעת מקצועית שהוכנה לשלילת טענות התובע, פיצוי בגין פגיעה בשמה הטוב של הנתבעת, בסך 10000 ש"ח, הוצאות בגין ביזבוז זמן לשם התייעצויות, הפסד ימי עבודה, הכנת כתב תביעה וכתב הגנה ועוד, בסך 8,000 ₪, ופצוי בסך 15,000 ₪ בגין עוגמת הנפש בשל הפרת ההסכם ונזקים עקיפים שאינם ניתנים להערכה.

נטען כי הנתבעת גרפה 17,000 ₪ על חשבון עסקה שבוטלה והזמנה שלא סופקה.

בנסיבות שתוארו לעיל, משזמן קצר קודם להודעת הביטול הודיע מנהל הנתבעת כי יגיע לראות את ההתקנה הפגומה הנטענת, ומשלא הוכח בפניי כי ההתקנה אכן היתה פגומה, ובשים לב לשלילת הטענה בדבר הפרת המועדים שהוסכמו בין הצדדים, אין לי אלא לקבוע כי לא נעשתה הפרה יסודית של ההסכם, וכי לא ניתנה לנתבעת ארכה מספקת לתיקון תוצאת ההפרה, ככל שהייתה הפרה.

נוכח המסקנות המפורטות לעיל, ובשים לב לעדות מנהל הנתבעת כי מלכתחילה לא היה מתחייב לבצוע הזמנה של רכיב זה בלבד, בשים לב לכמות השעות שהושקעו לעדותו טרם החתימה על ההסכם ולאחריו, לביטול ההסכם שלא כדין, לזמן שהושקע לאחר הביטול בניסיונות להגיע להסכמה, ולצורך לקבל חוות דעת על מנת להיתגונן כנגד התביעה (כעולה מחשבונית מס שהוצגה בענין זה), נמצא כי יש לפסוק לנתבעת הוצאות בסך 5000 ₪.

...

בנסיבות אלו, ובשים לב לנטל הראיה, לסכום הכולל של ההסכם, בסך כ-87,000 ₪, לסכום המצוי במחלוקת ולהערכת רכיב זה בהסכם הכתוב, אני קובעת כי בוצעה עבודה בערך של כ-10,000 ₪.

בנסיבות אלו, נדחית התביעה שכנגד.

נוכח מכלול הנסיבות, לא יעשה צו להוצאות בגין תביעה זו. הנתבעת תשלם לתובע את הסכום שנפסק בתוך 30 ימים.